אופים עם מרת'ה: עוגיות טריפל-שוקולד וקוקוס

לפני כמה ימים הוזמנתי לאיזו התאספות (או מה שלא יהיה התרגום של gathering שמצלצל לי כיף כמו התאספות). כמו תמיד כשמזמינים אותי למקומות, אני מעדיפה להביא איתי משהו ולא לבוא בידיים ריקות. נדמה לי שזו הסיבה שבכלל התחלתי לאפות. בכל מקרה, מכיוון שהיה מדובר בהתאספות ביתית, השמיים הם הגבול ואפשר להביא גם עוגת שכבות עם קרם וגנאש. בכל זאת, הדבר החברותי בעיני הוא להביא עוגיות, שאפשר לאכול כמה מהן שרוצים ולא צריך להתעסק (כמו כן, היתה נסיעה של שעה וחצי לשרוד). אמנם די סיימתי לאפות את כל העוגיות המפנקות בספר של מרת'ה, אבל לפני כמה שבועות רכשתי את ספר העוגיות וספר הקאפקייקס שלה, שניהם תורגמו לעברית, והייתי חייבת לאפות משהו.

עוגיות הטריפל-שוקולד-קוקוס זכו ברוב קולות בפייסבוק (זו הזדמנות מעולה להזמין אתכם לעשות לייק לבלוג בפייסבוק. או לפתוח פייסבוק ואז לעשות בו לייק לעמוד הבלוג), אז הכנתי אותן. זה היה ממש בסופו של יום ארוך ולא היה לי זמן אפילו לחשוב על זה, אז רצתי לסופר וקניתי כמה מצרכים ואז רצתי הביתה והכנסתי אותם למיקסר ויצאו עוגיות.

למרות שספר העוגיות של מרת'ה סטיוארט מתורגם לעברית, עדיין יש בו מצרכים כמו קוקוס ממותק, שעדיין לא הצלחתי למצוא בארץ (אבל נתתי פעם מתכון להכנה שלו מקוקוס טחון). חוץ מזה, התרגום של הספר לא מדהים, וחוץ מהמרת הכמויות לגרמים ולמעלות צלסיוס, אין בו שום יתרון על פני הספר המקורי. כמובן גם קל יותר להשיג אותו בארץ, אבל אני בינתיים נהנית לאפות יותר מ-Martha stewart baking handbook מאשר מספר העוגיות או הקאפקייק, אבל זה גם נוגע לזה שמדובר בספר הרבה יותר עשיר, והרבה הרבה יותר מוצלח.

בכל מקרה, העוגיות האלו יוצאות מעולה גם עם קוקוס רגיל, וגם בלי האגוזים שקיימים במתכון המקורי, וגם עם סוג שוקולד נוסף שהכנסתי, כי יותר מדי שוקולד לבן זה יותר מדי. הן כנראה גם ילכו טוב בלי הקוקוס ועם שוקולד אחר ובלי חמאה. או משהו.

מתחילים עם קציצת 250 גרם של שוקולד לבן (note to self: קציצות שוקולד לבן). אני החלפתי 100 גרם מהשוקולד הלבן בשוקולד חלב. לא רציתי מריר כדי לא לתת מרקם וטעם כל כך שונה מהשוקולד הלבן, אבל השוקולד הלבן הוא ברובו סוכר, וזה מתוק לי מדי. קוצצים את השוקולד הזה גס.

אופים עם מרת'ה: עוגת השוקולד המושחתת ביותר

אמא שלי חגגה יום הולדת בשבוע שעבר. כמו בכל שנה, מטלת אפית העוגה הוטלה עלי (זה קצת שקר, כי לפעמים אני והאחיות מכינות דברים אחרים יחד). כבר כשקניתי את MSBH ועלעלתי בו, תפסה את עיני עוגת devil's food במילוי ובציפוי גנאש שוקולד מנטה. אמא שלי מאוד אוהבת שוקולד מריר, ועוד יותר אוהבת שוקולד מנטה, ואני מעולם לא הכנתי עוגת קומות, אז הייתי חייבת לנסות. העוגה לא נורא מורכבת, אבל ההכנה שלה וההרכבה שלה כן דורשים זמן, ואיכשהו לקח לי ארבע שעות להכין אותה. בעיקר צריך לקרר בין שלב לשלב, אבל לא לקרר יותר מדי, אז אי אפשר להפריד מאוד בין השלבים (כלומר, ברגע שמתחילים להרכיב חייבים להרכיב עד הסוף.

עוגת devil's food היא עוגת שוקולד עשירה בשכבות, בניגוד לעוגת angel's food שהיא עוגה צהובה וקלילה. עוגת השוקולד הזו אוורירית, לחה ועשירה, ובמקרה הזה היא עשויה עם קקאו. בסך הכל זו עוגת קקאו פשוטה. לא אלאה אתכם בכל שלבי האפיה, כי אני כבר חוזרת על עצמי, אבל בגדול מקציפים חמאה וסוכר (ראיתם כאן כבר אלף תמונות של חמאה וסוכר 🙂 ), ומוסיפים לסירוגין תערובת של קמח, אבקת אפיה ומלח, ותערובת רטובה של קקאו מומס במים עם שמנת חמוצה (הדבר הכי מגעיל שאי פעם טעמתי).

בסוף מקבלים בלילת עוגה סטנדרטית וטעימה מאוד מאוד.

אופים מהתערובת הזו שתי עוגות באותו הגודל. אפשר לאפות עוגה אחת גבוהה ואז לחתוך באמצע, אבל אני לא יודעת לעשות דברים כאלו בצורה סימטרית, אז הכנתי שתי עוגות, בשתי תבניות קפיציות שהכנתי מבעוד מועד עם נייר אפיה מאובק בקקאו.

אל התבניות יצקתי את תערובת העוגה, ואפיתי 45 דקות, עד שהן היו מוכנות. לא נורא אם העוגות נסדקות כיוון שבכל מקרה מסירים את החלק העליון לקבלת עוגה מיושרת, שאפשר להניח עליה עוגה נוספת.

כאשר העוגה בתנור, אפשר להכין את הגנאש שמצפה את העוגה. מדובר בכמות בלתי נתפסת של גנאש שנוצר מליטר שמנת מתוקה, כמעט קילו שוקולד מריר, ומעט סירופ סוכר לקבלת גנאש מבריק ונוקשה.

מרתיחים את השמנת (במקרה שלי הייתי עסוקה בלהפוך בין התבניות בתנור, אז השמנת רתחה יותר מדי וכמעט גלשה, אבל כמעט זה בסדר). מוסיפים תשע חבילות של שוקולד שבורות לקוביות, ומתחילים לערבב.

זה אחד הדברים שהכי כיף להכין. מוסיפים מלח בשביל הדגשת הטעמים, ותמצית מנטה. אפשר להחליף את תמצית המנטה בתמצית שקדים, לימון, ליקר, או לוותר ולהשאר עם גנאש שוקולד. לפי הטעם האישי.

כשהגנאש מוכן מעבירים חצי מהכמות לקערת מיקסר לקירור (במקרר) ואת היתר משאירים בחוץ בטמפרטורת החדר.

בינתיים העוגות הספיקו להאפות, ואחת מהן אפילו נשרפה בחלק העליון שלה.

מיד החלטתי שזו תהיה העוגה התחתונה, והסרתי את החלק העליון שלה.

ובאמת שאם אני העקומה הצלחתי לעשות את זה ממש ישר, כולם יכולים.

העברתי את העוגה לרשת קירור, על מנת שתתקרר היטב.

את העוגה העליונה החלטתי להשאיר כמו שהיא, בעיקר בגלל שלא היה לי מה לעשות עם כל העוגה העודפת, ובגלל שהגבעה שלה היתה ממש גדולה, והבסיס די נמוך.

מהחלק העליון של העוגה קרצתי לבבות לקישוט. את היתר נשנשתי במקום ארוחת הערב באותו יום, בזמן האפיה.

הציפוי של העוגה מורכב משתי שכבות של גנאש: גנאש מוקצף באמצע ומסביב, ומעל הכל גנאש במצבו הטבעי. את הגנאש שהעברתי למקרר הקצפתי במיקסר, לקבלת קצפת-שוקולד-מנטה אוורירית וטעימה.

כעת ציפיתי בה את העוגה התחתונה, זו שפילסתי.

מרת'ה לא אומרת את זה, אבל אחרי ציפוי הבסיס, כדאי להעביר את העוגה לקירור, כיוון שהגנאש התחמם בהקצפה והוא עוד לא יציב לגמרי. המשקל של העוגה העליונה דחפה הרבה מהגנאש החוצה מהאמצע.

אבל בסוף הצלחתי לפלס את העוגה ולצפות את כולה בגנאש.

זה פשוט היה ממש ממש ממש מלכלך, כפי שניתן לראות. מזל שעשיתי את זה על נייר, ומזל גם שצילמתי עם הטלפון, שאולי מטשטש מעט מהלכלוך האיום.

את הדבר הזה שלחתי לקירור, וכשהגנאש המוקצף התייצב יצקתי מעל את הגנאש הטבעי. עשיתי את זה בשתי נגלות, ונתתי לגנאש להתייצב בין לבין.

קישטתי בלבבות עוגה.

העוגה יצאה מאוד מרשימה מבחוץ. כשחותכים אותה, לצערי, אין מספיק קרם בין שתי השכבות, אבל הלקחים נלמדו ויטופלו בפעמים הבאות (יש עוד המון עוגות שכבות אצל מרת'ה).

אפשר לראות את ההבדל בין שכבת הגנאש הטבעי והמוקצף. העוגה הזו שוקולדית ועשירה בטירוף. פרוסה דקה ממנה מחליפה שתי ארוחות. לי זה היה שוקולדי מדי ומריר מדי, אבל אני לא אוהבת שוקולד מריר, אז אני לא דוגמא (ושוקולד המנטה שאני אוהבת הוא עם שכבות של קרם מנטה מתקתק. בקיצור, מאוד שונה מהעוגה הזו). יחד עם זאת, הדיווחים היו שהיא ממש טעימה, ואמא שלי אהבה, שזה הכי חשוב. בתור התנסות ראשונה, נראה לי שזה די מוצלח.

מזל טוב אמא!

אופים עם מרת'ה: שורטברד שוקולד

אמ"ג, אתם מתרגשים? כי אני כן. לא היה פה אופים עם מרת'ה המון המון זמן, כי היד שלי וזה. ובכלל לא היו פה פוסטים כי הייתי סופר עסוקה ואיכשהו דחיתי את זה בעוד יום ועוד יום, והנה אנחנו היום, אחרי המון זמן בלי פוסטים.

אז בשבוע שעבר החלטתי שהיד שלי גם ככה הולכת לנשור, אז לפחות שאהנה מזה. החלטתי לחזור למרת'ה ולבחור משהו סולידי למדי. בחרתי מתכון של אצבעות שורטברד בטעם שוקולד בגלל ששוקולד זה טעים, שורטברד זה בריטי, ואצבעות זה משהו שיש ביד שכואבת לי. אז בעצם זה היה משמים!!1

שורטברד, למי שלא מכיר (נניח, מיכל של לפני שבוע), זה מאפה סקוטי בסיסי, שמורכב מחלק אחד סוכר, שני חלקים חמאה ושלושה חלקים קמח (נו, parts. איך מתרגמים את זה לעברית?). זה המתכון הבסיסי, ומתקבל ביסקוויט (עוגיה, בלשון אנשים) עבה, פריך ומתוק. בספר של מרת'ה יש כמה וכמה שורטברדים, והחלטתי ללכת על השקולדי כי הוא, ובכן, שוקולדי. זה פשוט צרך החלפה של חלק מהקמח בקקאו.

אופים עם מרת'ה: עוגיות שוקולד צ'אנקס.

יש איזה סיפור, על איך ביתה של מרת'ה כתבה מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס כשהיא היתה בת 12, והעוגיות מיד נהפכו להצלחה ענקית. העוגיות שלה היו עתירות בחמאה, ולכן למעשה דקיקיות פריכות ומתוקות. אני, עקרונית, לא אוהבת עוגיות פריכות. כלומר, כן, אני אוכלת את עוגיות ה-37% שוקולד צ'יפס, ואני אוכלת גם ביסקוויטים וכו', אבל מעדיפה עוגיות שמנמנות ועוגתיות. לכן במתכוני העוגיות שלי אני בדרך כלל מפחיתה את החמאה בחצי, משום שהיא זו שמניבה את העוגות הפריכות (שזה מעניין, כי הייתם חושבים שיותר שומן = יותר רך, כמו במאפי שמרים. אבל אם עוגיות חמאה הן פריכות, אני מניחה שאני יכולה להאמין לזה גם בלי להבין את הכימיה). אגב, גם הפחתת מספר הביצים הופכת עוגיה לפריכה יותר, שזה מעניין, כי זה דווקא מפחיד את כמות השומן. בקיצור, אפיה היא אלכימיה, למעשה.

בכל מקרה, בספר של מרת'ה יש שלושה מתכוני עוגיות פשוטות, וזה השלישי שבהם. את השניים הקודמים, עוגיות שוקולד פאדג' ועוגיות שוקולד לבן כבר אפיתי, ואחרי שאפיה מורכבת יותר השתבשה לי, נשארתי עם עוגיות פשוטות. אז הפור נפל על אילו.

אופים עם מרת'ה: עוגיות דאבל-שוקולד-בראוניז

אני לא נוטה לצלם selfies שמיועדים לפרסום (כאמצעי להתייעצות כשאני לבד בחדר ההלבשה, זה דווקא פתרון מעולה). כשאני כבר עושה את זה, כשבא לי להשוויץ בתספורת חדשה או משהו כזה, משהו מביך להפליא מוצא את דרכו אל התמונה. השבוע לבשתי שמלה חדשה יחסית מ-H&M (יש להם סייל סוף עונה מטורף והיסטרי, ועשרות שמלות יפות. יש גזרה לכל אחת, ברצינות. אני מצאתי חמישה דגמים שהולמים אותי, ויש שם עוד המון לרזות במיוחד, לשטוחות ולשופעות, לחושפות הידיים וחושפות הרגליים. פשוט רוצו לקנות) ונעליים חדשות מ-Liebling (שהן מהממות אך בעיקר יקרות, ולכן החלטתי שארשה לעצמי זוג אחד כזה בשנה. כלומר בעונה. חסכון זה לחלשים), וירדתי במעלית 50 קומות ללא עצירה. במעלית היתה מראה, ובבית אין לי מראת גוף, אז ראיתי את המראה השלם לראשונה, וחשבתי שאני נראית דווקא די סבבה. אז החלטתי לצלם. התמונה הראשונה יצאה קצת חתוכה, אז צילמתי עוד אחת. בעודי מצלמת המעלית הגיעה לקומה הראשונה, והדלת החלה להפתח. בפאניקה שמישהו יראה את מפגן היהירות הזה, זרקתי את הטלפון לתיק. מאוחר יותר גיליתי את התמונה שתיעדה את המבט הזה:

שימו לב לדלת המעלית הנפתחת. ולנעליים!

כן. זה קרה.

בכל מקרה, מרת'ה. עכשיו אספר לכם על מתכון מעלף לעוגיות שרבים אמרו שהן העוגיות הטובות שהם אי פעם אכלו (אין לי בעיה לחלק מחמאות, כי המחמאות למתכון. כמו המחמאות לנעליים ולשמלה. וגם לעצמי, מה 'כפת לי, הבלוג שלי) שמוכיח אחת ולתמיד שעם מתכונים של מרת'ה אי אפשר לטעות, ואתם תחשבו על הפרצוף משיק אלפי הספינות שלי.

 אז העוגיות. גם השבוע התחשק לי משהו נטול מאמץ ועבודה קשה (אבל קצת יותר מבראוניז, כי עוגיות זה תמיד טיפה התעסקות). צמצמתי את הרשימה לשני מתכוני עוגיות – עוגיות שוקולד צ'אנקס פריכות, או עוגיות שוקולד פאדג'יות. אני לא מתה על עוגיות פריכות, אבל אני גם לא מתה על המון שוקולד מרוכז. בסופו של דבר מתכון הפאדג' דרש פחות חמאה (אך כמות שוקולד זהה), ועל כן הוא נבחר.