יש איזה סיפור, על איך ביתה של מרת'ה כתבה מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס כשהיא היתה בת 12, והעוגיות מיד נהפכו להצלחה ענקית. העוגיות שלה היו עתירות בחמאה, ולכן למעשה דקיקיות פריכות ומתוקות. אני, עקרונית, לא אוהבת עוגיות פריכות. כלומר, כן, אני אוכלת את עוגיות ה-37% שוקולד צ'יפס, ואני אוכלת גם ביסקוויטים וכו', אבל מעדיפה עוגיות שמנמנות ועוגתיות. לכן במתכוני העוגיות שלי אני בדרך כלל מפחיתה את החמאה בחצי, משום שהיא זו שמניבה את העוגות הפריכות (שזה מעניין, כי הייתם חושבים שיותר שומן = יותר רך, כמו במאפי שמרים. אבל אם עוגיות חמאה הן פריכות, אני מניחה שאני יכולה להאמין לזה גם בלי להבין את הכימיה). אגב, גם הפחתת מספר הביצים הופכת עוגיה לפריכה יותר, שזה מעניין, כי זה דווקא מפחיד את כמות השומן. בקיצור, אפיה היא אלכימיה, למעשה.
בכל מקרה, בספר של מרת'ה יש שלושה מתכוני עוגיות פשוטות, וזה השלישי שבהם. את השניים הקודמים, עוגיות שוקולד פאדג' ועוגיות שוקולד לבן כבר אפיתי, ואחרי שאפיה מורכבת יותר השתבשה לי, נשארתי עם עוגיות פשוטות. אז הפור נפל על אילו.
כרגיל, מתחילים עם חמאה וסוכר.
מוסיפים ביצה אחת וחלבון אחד ווניל, כדי לשמור על עוגיה פריכה. כמובן שבביצה הראשונה שניסיתי להפריד, החלמון התפצח בזמן שבירת הביצה, ולא יכלתי לעשות עם זה כלום (אגב, ההפרדה במקרה הזה לא חייבת להיות מדוייקת, זה לא כמו קצף חלבון שיהרס ממעט שומן. אבל החלמון ממש התפצח). נו טוב, כך היתה לי ביצה לשניצלים של יום המחרת.
ואז מוסיפים את המוצרים היבשים (קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה ומלח), בשתי נגלות.
מערבבים רק עד שהקמח נטמע. יהיה עוד ערבוב עם השוקולד, ואנחנו לא רוצים עיבוד יתר.
ואז מוסיפים את השוקולד. ערמות על ערמות של חתיכות שוקולד. באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אפשר לקנות שקית של שוקולד צ'אנקס. בארץ אנחנו צריכים לעבוד ולחתוך (ועדיף כשהשוקולד בטמפרטורת החדר).
מדובר ב-340 גרם שוקולד, אז זה הרבה חיתוך
אבל אם הסכין חדה מספיק והשוקולד רך מספיק זה עובר מהר.
ומערבבים
מה שמתקבל הוא cookie dough קלאסי – נימוח, מלוח במידה ומתוק במידה, מהסוג שאפשר לנשנש קערה שלמה ממנו ואז לשנוא את עצמך.
אבל ברצינות, זה בצק סופר נוח שאפשר להכין ממנו כדורים בקלות ולשלוח לאפיה. אני בחרתי, שוב, בעוגיות קצת יותר קטנות ממה שמרת'ה ממליצה, כי אני אוהבת כשיש יותר.
העוגיות השתטחו די יפה, אבל לא יותר מדי. עוגיה אחת אפילו נתפסה באמצע מיטוזה!
צילום במיקרוסקופ מגלה את שלב המיטוזה!
אני די מרוצה, כי העוגיות יצאו רכות מבפנים אבל פריכות מבחוץ, ולא השתטחו לחלוטין. אני נותנת לעצמי את הקרדיט למרות שלא עשיתי המון בשביל להגיע למצב הזה. התנור היה בדיוק בטמפרטורה המתאימה, מה שנתן מכת חום לחוץ העוגיות, ששמרו על הפנים הנימוח.
העוגיות מפוצצות בשוקולד, והבצק המעט מלוח נותן קונטרה מושלמת. כאילו, תראו:
זה לא אמור להיות חוקי.
יצאו המון עוגיות. המון. קופסה אחת הגיעה לעבודה ונטרפה לשמחת האוכלים. קופסא שניה הגיעה לבוסקואים והם אמרו שהיה טעים.
אני שוקלת להחליף את המתכון הקבוע שלי בעוגיות האלו, עם הפחתה של מעט מכמות החמאה. הן עד כדי כך מוצלחות.
קסטיאל ועוד 
את יכולה גם לשבור שוקולד עם פטיש (רגיל או כזה של שניצלים) במקום להתאמץ עם הסכין.
זה רעיון מצויין! אאמץ את זה.
אולי לא שמתי לב אבל לא מצאתי את הכמויות?