זה היה מושלם.
Tachycardia, שני שירים תאומים של Conor Oberst.
התאומים האחרונים שקיבלנו מהנותרים הם העולם הזה, והעולם התאום. העולם שלנו, שכולם בו שארים, כולם הנותרים אחרי האסון, והעולם השני, שבו כולם ניצולים, חוגגים את הזכות לראות עוד יום. והכל עניין של השקפה, כי למי שאיבדה את הכל (נורה) העולם השני הוא הבית, ולמי שלא איבד דבר (תושבי מירקל/ג'רדין), העולם הנוכחי הוא חגיגה.
אז נורה החליטה ללכת עם זה, אבל אני לא חושבת שהיא הלכה עם זה באמת. בכל מקרה הסדרה בסופה הלכה, באופן די מובהק, לפתרון המועדף עלי של הסבר מדעי ומינימום מיסטיקה. יש תהליך בר שחזור כדי להיעלם. אבל הייתי מצפה שהמדען הראשון שעבר יבנה את המכונה בעצמו, ויתחיל להחזיר את האנשים (זו אגב היתה התחזית שלי לעונה שלוש – כולם חוזרים). אבל המדען הזה לא חושב בכלל לבנות את המכונה, הוא פשוט חי שם, עם אהוביו. רוב האנשים לא ישרדו את העולם הזה. יש שם תינוקות ועוברים, אנשים שהיו באמצע נהיגה ועברו בלי המכוניות שלהם, במטוסים ונחתו בשמים.
אז אני לא חושבת שנורה נסעה לשם. ובגלל זה היא לא חושבת שקווין יאמין. היא היתה במים המתכתיים האלו, והבינה פתאום שיש עצב עמוק יותר מזה שהיא חשה. המחשבה שהם פשוט המשיכו הלאה, המחשבה שיש עולם שכולם מרגישים כמוה. שהיא לא מוגדרת על ידי העצב שלה כי הוא נחלת כולם. והחליטה לעצור את זה. יכול להיות שהתהליך עובד, אבל נורה לא נסעה ולא חזרה. היא החליטה לאפס הכל ולהתחיל מחדש. כך אני בוחרת לראות את זה.
ואחרי 20 שנה…
מאט נפטר בינתיים, לפחות מרי היתה לצידו. ג'יל התחתנה וטומי התחתן ולא ראינו אותם שוב. ולורי נשארה הפסיכיאטרית שלא אומרת למטופלים שלה שמה שהם חווים היא פסיכוזה (ועדיין הדמות הכי מגניבה בסדרה). איווי עדיין מתה. וגם מג. יש דברים שלא צריך הסבר בשבילם כי אנחנו מקבלים שהוא חלק מהסדר הטבעי.
רוב הפרק הוקדש לנורה ולקווין, באוסטרליה, מנסים להמציא התחלה חדשה עבור עצמם. קווין נותן לנורה חבל הצלה, האפשרות להתאחד איתו בלי להסביר, בלי לדבר, בלי לריב. אבל היא לא יכולה לקבל את זה, היא צריכה לכפר על חטאיה, להשיל אותם מעצמה לילה שלם, לפני שהיא יכולה להיות ראויה לו וליונים הלבנות שלה.
הזמן מרפא את הכל, וגם תושבי מירקל נרגעו קצת, וגם ג'יל השלימה עם לורי, ורק קווין ממשיך לנסוע כל שנה לשבועיים באוסטרליה, לחפש את אהבת חייו. כל כך מרגש, המקום ששמור לה בליבו, אחרי שכמעט מת והבין שזה החטא היחיד שהוא צריך לכפר עליו. בינתיים הוא גילה שיש לו בעיית קצב בלב (וקווין של המציאות קיבל את הצלקת של קווין המתנקש בנשיא), שיכולה אולי להסביר את הנטיה המוזרה שלו לחזור לחיים.
הסדרה התרחקה לגמרי מאשליית הדת של העונה השניה ורוב העונה הזו, עם הנזירה המזדיינת (שמתכתבת עם המסע של מאט עם רקע של סדום ועמורה), ועם מאט שלא קיבל ישועה, למרות שזה הקלוז'ר הקל. היא הלכה שוב לכיוון ארצי ומרגש, לא צריך נביא בשביל להחלים.
העונה התחילה שמחה מאוד ואופטימית מאוד, והסיום האופטימי הזה מחביא בתוכו את כל העצב והכאב שעוד מחכה לקווין ולנורה. והעצב בטוח יגיע, אבל לרגע אחד אפשר להיות מפוייסים עם עולם שהוא נוראי, ולא הוגן, אבל לפחות יש בו אהבה. הדבר היחיד שיכול למרק את חטאיך, הדבר היחיד שיכול לתת לך כח ליום נוסף. וזה מסר יפהפה שנובע לחלוטין מהסדרה, עם כל החושך והכאב שבה, קרן אור בוהקת.
קסטיאל ועוד 
כתבת נפלא. אני גם בוחרת להאמין שנורה לא באמת עברה לצד השני אבל מה שיפה בסדרה הזו היא שהיא תמיד לצופה זכות בחירה.
היה פרק מקסים! האמת קצת התאכזבתי בחלקו על הקפיצה המוחלטת לעתיד הרחוק אבל ההסבר בסוף של מה קרה או לא קרה במתקן LADR מתחילת הפרק הביא לי סוג של חיבור שהייתי צריך ויכולתי לסיים את הצפייה בפרק, בעונה ובסדרה עם לב שלם. לא משנה אם אני מאמין או לא שנורה עברה לעולם המקביל, אבל אני פשוט שמחתי לשמוע מהפה שלה את הסיפור שלה שם ואת ההשלמה שלה עם המצב שלה.
היה יפהפה ממש הפרק והעונה וגם הסדרה. לא מושלמת אבל מאוד רגישה ועדינה ועם מלאי נפלא של דמויות מרגשות. שמחתי לראות את כל הסדרה בחודש האחרון. אני לא מזדהה עם הקביעה שזו אחת הסדרות הטובות של העשור או משהו כזה אבל בהחלט אחת היותר טובות ויפות שראיתי בשנה האחרונה.
תודה שכתבת על כל העונה הזו (ועל הפוסט על שתי העונות הקודמות). היה לי מועיל ונחמד מאוד הליווי הפרספקטיבה והחוויה שלך עם הצפייה שלי בפרקים.
אני כל כך שמחה שראית ואהבת את הסדרה!