השעון מתקרב לחצות: "זמנו של הדוקטור" (ספוילרים לרוב)

2013 היתה שנת הדוקטור שלי. התחלתי לראות את דוקטור הו קצת קודם, צלחתי את העונה הראשונה, ואז את עונותיו של טננט, שכולם אהבו כל כך ואני לא הצלחתי לגייס משהו יותר מתגובה פושרת. אני אף פעם לא אוהבת את הדמויות המושלמות, ו-10 היה מושלם מדי. הוא תמיד ידע מה להגיד, הוא נאלץ להדוף את עדר המאהבות שלו, הוא היה חביב הקהל והאויבים, ופשוט לא יכלתי לסבול את זה.

בינואר השנה הגיע 11, מאט סמית' היקר, והכל השתנה. באתי עם דעות קדומות נגדו. הייתי שלילית וחשבתי שהוא יהיה איום ונורא. והוא בכלל צעיר מדי! (אני לא מכירה את המסורת של הדוקטור. לא התחנכתי על ברכיה. עד אותו רגע הכרתי שני דוקטורים, ושניהם לא היו זקנים במיוחד. מה גם שסמית' נראה חסר גיל).  אבל כבר בסצינה הראשונה, במטבח של אמיליה, יורק תפוח, ויוגורט, ואז אוכל את אצבעות הדגים ופודינג, התאהבתי. הוא לא אמר את הדבר הנכון. אף פעם. הוא היה גמלוני ודיבר מהר מדי ויותר מדי. והוא הכעיס את הסובבים אותו, ואכזב אותם, ולא היה אפשר לסמוך עליו. וכל פעם הוא נעלם, רק בשביל לחזור שוב. ונדמה היה שכל היקום עושה כמיטב יכולתו להרוג אותו. ופעם אחר פעם הוא לבש את החיוך והזדקף במקומו, ורק עיניו הסגירו שאין לו מושג מה הוא עושה. כאילו – שום מושג. הוא פשוט זורם, והולך עם מה שנדבק. ואם זה אצבעות דגים ופודינג, שיהיה.

אהבתי גם את איימי, ואהבתי את רורי. אהבתי את הסדק ואהבתי את הדממה. אהבתי את משחקי המסע בזמן, ואהבתי את הנערה האבודה ואהובה הגיבור. אהבתי את ריבר סונג ואהבתי את הדוקטור. בעיקר את הדוקטור.

אך יאה שעם 2013 גם הדוקטור שלי יעזוב את חיי. את העונות החמישית והשישית, המוצלחות במיוחד שלו, ראיתי כבר פעמיים. את העונה של קלרה, ובכן, אני לא יודעת אם אראה שוב. זה לא שהיא לא מוצלחת, היא פשוט ממוחזרת, אבל לא אכנס לזה שוב.

מרק חם ביום חורף קר

לפני כמה שבועות השתתפתי בסדנת מרקים. לא כתבתי עליה וגם לא אכתוב, אבל לראשונה חשבתי שאפשר להכין מרקים אחרים, מלבד מרק הירקות הקבוע שלי, שהוא טעים אבל לפעמים צריך גיוון. האמת שהערך העיקרי של הסדנה הוא שלמדתי להכין ציר ירקות או עוף ולהשתמש בו כבסיס למרק. כלומר, גם קודם ידעתי על קיום הקונספט, אבל רק אחרי שטעמתי הבנתי באמת את ההבדל. אז החלטתי להשקיע, קניתי בצלים וסלרי ופטרוזיליה, והכנתי ציר ירקות דווקא (מתכון לא מצולם בהמשך). הציר הזה משדרג את המרק וחוסך תבלינים מיותרים. המרק הופך להיות מדוייק יותר ועשיר יותר, וגם הרבה יותר קל ומהיר להכנה.

אבל במרק יש גם בעיה. לאורך תהליך ההכנה מרק הוא אוסף ירקות בוהקים ויפים שנקצצים ומתאדים ושוחים במים. אבל כשהוא מוכן הוא נראה כמו משהו שמקומו ב"טבעונים שמדכאים אותי", ואין באמת דרך לברוח מזה. עשיתי מחקר בנושא (חיפשתי "מרק עדשים" בגוגל תמונות) וכל התוצאות נעו בין הדוחה והמבחיל. וזה מבאס, כי המרק ממש טעים ועשיר ומפנק. אבל המצלמה לא רואה את זה. היא רואה… ובכן, נחסוך את התיאורים. אבל מכיוון שאכלתם בחיים שלכם מרק או שניים (אני מקווה בשבילכם), תצליחו לראות מבעד לתמונות ולדמיין את הטעמים העשירים של מרק עדשים וירקות מפנק שיחמם אתכם ביום קר.

הלכתי לירקן וקניתי מה שהתחשק. ידעתי שהעדשים הם הבסיס, אבל זרמתי, וכך נקנו פרסה, תפוח אדמה, בצל, גזר, דלעת, קישוא וזוקיני. אפשר להשמיט כל מרכיב ולהוסיף אחרים (למשל סלרי, שאני שונאת אבל אומרים שהולך טוב במרק). הרעיון הוא כזה: מתחילים עם סיר גדול. שלי בגודל (נפח) של חמישה ליטר, ולי זה מספיק. תעשו את החשבון שלכם.

ממשיכים עם כוס גזר ובצל קצוצים. אני הוספתי גם פרסה (כרישה). את הגזר משתדלים לחתוך די קטן, אבל לא צריך להשתגע עם זה. את הפרסה חוצים לאורך ואז חותכים לחצאי טבעות, ומשרים במים רותחים לכמה דקות, כדי לנקות היטב בין העלים.

שמים בסיר עם כמה כפות מים (ליצירת סביבה עשירה באדים), ומאדים עד שהבצל והפרסה שקופים. מקפידים שכל הזמן יהיו מים בסיר. אם המים יגמרו, הירקות ישרפו וידבקו לתחתית הסיר, ואנחנו לא רוצים את זה.

חותכים את שאר הירקות, לקוביות קטנות יחסית (עקרונית, כל המוצקים במרק צריכים להיות באותו גודל, כך שצריך לחתוך לקוביות בגודל של עדשים. אבל למי יש סבלנות? שיהיה מספיק קטן ככה שכמה קוביות יכנסו בכף סטנדרטית).

שוטפים את העדשים. אני השתמשתי בעדשים כתומות וירוקות, או כתומים וירוקים, כי זה מה שהיה, וכי זמני הבישול שלהם שונים ואני אוהבת שיש שפע של מרקמים במרק. הכתומות מתמוססות בעוד הירוקים עדיין זקופי קומה (אבל ברצינות, מה הקטע עם עדשים? זכר? נקבה?). שוטפים עד שהמים צלולים.

על כוס אחת של גזר-בצל-פרסה, צריך להוסיף 2 כוסות של ירק. אפשר 2 כוסות עדשים, כוס עדשים וכוס ירקות, הכל בהתאם לטעם ולתוצאה הרצויה. אני הוספתי כוס עדשים וכוס ירקות.

כאשר הבצל, גזר והכרישה (כתבתי בטעות "פריסה" שזה חיבור מעניין) מאודים היטב, מוסיפים את כל הירקות ומערבבים קלות. מוסיפים ציר ירקות, שאני הוספתי את הציר קפוא מהמקפיא. כי אני עצלנית ככה. אז הוספתי גם קצת מים רותחים כדי שהירקות לא ידבקו וגם כי הם בין כה וכה יתאדו מאוחר יותר.

סקסי.

הציר מפשיר תוך דקה-שתיים, ואז מקבלים ירקות שוחים במים.

מכסים את הסיר ומבשלים עד שהירקות מתרככים, ולא יותר. מכיוון שהבסיס הוא ציר הירקות, לא צריך שהירקות יוציאו את כל הטעמים למים, כיוון שהמים כבר מלאי טעם בעצמם.

מסירים מהאש, מוסיפים מלח ופלפל, טועמים, ומניחים להתקרר שלוש שעות, לפני שמחממים שוב ואוכלים. בשלוש השעות האלו המרק מתאחד ומסמיך ומשתפר מאוד.

אחרי שלוש שעות מחממים לכם מרק ואוכלים ומתחממים קצת מבפנים החוצה.

מתכון

ציר ירקות

בצל
גזר
פרסה
שורש סלרי
שורש פטרוזיליה
דלעת
טימין
עירית

מניחים בסיר גדול, כדי חצי מהגובה שלו, בצל, גזר וסלרי בכמויות שוות (כל הירקות שלמים ושטופים היטב). מניחים מעל את שאר המרכיבים (לפי הטעם), וממלאים 2/3 מהסיר במים. סוגרים את הסיר, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, ומבשלים על סף רתיחה שלוש שעות.

ממלאים את הסיר מים, מוציאים את הירקות, סוחטים אותם היטב כדי לא לאבד נוזלים, ומקררים לגמרי. מעבירים את הציר לקופסאות במקפיא, לשימוש בעת הצורך.

* לציר עוף מוסיפים עוף שלם קטן ללא עור. אפשר גם להוסיף כמות גדולה מחלק יחיד- רק גרונות למשל, לחסכון במחיר.

מרק עדשים וירקות

גזר
בצל קטן
כרישה, בלי החלק הירוק, קצוצה ולאחר השריה במים

תפוח אדמה גדול
חצי קוביית דלעת
קישוא
זוקיני
חצי ספל עדשים ירוקים, חצי ספל עדשים כתומות, שטופות היטב.

5 כוסות ציר ירקות

קוצצים את הגזר, בצל וכרישה, ומאדים עד שהם שקופים.

מוסיפים את יתר הירקות, מערבבים, ומוסיפים ציר ירקות. מבשלים עד לריכוך. מוסיפים כפית מלח ופלפל לפי הטעם ומחכים שלוש שעות לפני שאוכלים עם קרוטונים, פרוסת לחם או סתם ככה.

אופים עם מרת'ה: חיתוכיות ריבה

אח, חיתוכיות ריבה. מינימום עבודה, מקסימום פינוק. לאמא שלי יש וריאציה על העוגיות האלו, שהיא יותר עוגת פירורים. הגרסה הזו של מרת'ה קרובה יותר לעוגיות מאשר לעוגה, ונותנת שילוב מעולה של מרקם וטעם. החיתוכיות האלו הן, בגדול, שילוב של בצק פריך, מילוי מתוק, ופירורים פריכים מעל. המילוי יכול להיות ריבה, חמאת בוטנים, ממרח לוטוס, שוקולד, קרמל, נוגט, או ממרחים מתוקים אחרים ושילובים שלהם. אני בחרתי בגרסה הקלאסית, עם שני סוגים של ריבה, אבל הבצק כל כך מוצלח וכל כך פשוט להכנה, שאין סיבה שלא אכין את זה שוב, עם מילוי אחר.

בגדול מדובר על בצק שקדים פריך על בסיס חמאה, ממולא בקונפיטורה. רוב זמן ההכנה עובר בבטלה, כי צריך לקרר היטב את הבצק בין השלבים השונים. חוץ מזה זה קלי קלות.

מערבבים בקערה שקדים טחונים, קמח וסוכר.

מוסיפים שלוש חבילות חמאה רכה.

חתוכה לקוביות

ומעבדים במעבד מזון או באמצעות Pastry blender עד שהחמאה נטמעת ומתקבל בצק פירורי.

אני מעדיפה את ההכנה הידנית כי יש פחות כלים לשטוף אחר כך, מכיוון שקל יותר לשלוט במידת ההטמעה של החמאה, ובעיקר מכיוון שאין לי מעבד מזון גדול מספיק.

מתקבלים פירורים שנצמדים לבצק כשלוחצים אותם יחד ביד. את התערובת הזו מעבירים לתבנית עוגיות נמוכה. זו תבנית מעולה של Patisserie

מרפדים בנייר אפיה

משטחים את הפירורים

ואז מכסים בעוד נייר אפיה, ומשתמשים במרית או בכף גדולה כדי לשטח את העסק.

ברגע שהבצק דחוס ושטוח מעבירים לאפיה של 12 דקות, עד שמזהיב.

את הבצק הזהוב מקררים ל-ג-מ-ר-י. זוכרים את תקרית ממתק הקרמל? לא עוד!

נותנים לו להתקרר לגמרי, ובזמן הזה אפשר לאכול קערת מרק עדשים טעים וקל ודי קל (פוסט בקרוב).

 

אחרי בערך 45 דקות, משלימים את ההרכבה. קודם כל, מורחים ריבה, כשתי כוסות. מכיוון שהייתי צריכה שתי צנצנות ריבה גם ככה, בחרתי להשתמש בשתי ריבות: משמש ותות (לא ביחד, כמובן, אחת על כל חצי של התבנית). אפשר כאמור לשים במקום הריבה או בנוסף לה שוקולד, קרמל, חמאת בוטנים ועוד.

את הריבה מורחים די בקלות על הבצק החם שקצת מרכך אותה

אני, אגב, השתמשתי בריבה קנויה, אבל כמובן שאפשר לבחור בריבה ביתית.

משסיימנו למרוח את הריבה, לוקחים את שאריות הבצק, ומפוררים מעל לריבה.

רמת הכיסוי תלויה בכם. אפשר לכסות לגמרי, אפשר להשאיר חורים, אפשר להשתמש בפירורים גדולים או קטנים.

הכל לפי הטעם. כשמסיימים עם הפירורים מחזירים את החיתוכיות לעוד אפיה של 15 דקות, עד שהפירורים מזהיבים.

לסיכום השלב הזה, תראו, השקעתי בכם (ליחצו, זה גיף. לא יודעת למה הוא לא מונפש פה):

נותנים לתבנית החמה להתקרר לגמרי, לפני שחותכים לחיתוכיות, בעזרת סכין חדה. אני חתכתי לעוגיות קטנטנות, כי גם ככה אי אפשר להפסיק לאכול את זה, וזה עשיר.

התוצאה היא שבצק הבסיס, בגלל האפיה הכפולה, שחום ופריך במיוחד. הפירורים בהירים יותר וטעם החמאה מורגש בהם יותר. הריבה נהיית צמיגית יותר, והחיתוכיות יציבות מאוד ומשלבות מרקמים פריכים ופירוריים יחד עם מילוי רך. טעים בהחלט!

מתכון

• 3 חבילות חמאה (במתכון של מרת'ה מדובר ב-3.5) בטמפרטורת החדר, חתוכה לקוביות.
• שתיים ורבע כוסות שקדים טחונים.
• 3 כוסות קמח לבן
• כוס ורבע סוכר
• חצי כפית מלח
• שתי כוסות ריבה

מערבבים את כל החומרים היבשים בקערה. מוסיפים את החמאה ומעבדים במעבד מזון / ב-Pastry Blender עד שמתקבל בצק פירורי.

משטחים חצי מכמות הבצק (כ-4.5 כוסות) על תבנית מרופדת בנייר אפיה בגודל 10" על 15". מניחים נייר אפיה נוסף על התבנית, ובעזרת כף גדולה, מערוך או מרית משטחים את הבצק. אופים 10-12 דקות בחום של 180 מעלות.

מקררים את הבצק לגמרי. כשהוא קר, מורחים עליו את הריבה. מפוררים מעל את יתר הבצק.

אופים 20-22 דקות בחום של 180 מעלות.

מקררים לגמרי, חותכים לריבועים בגודל הרצוי. שומרים בקופסא אטומה.