לא התכוונתי בכלל לכתוב פוסט. לא התכוונתי לצלם, לא התכוונתי לחכות בין השלבים, רק רציתי לאכול ארוחת צהריים.
הכל התחיל כמה שעות מוקדם יותר, כשהשכמתי קום בשביל להגיע לתור לרופא השיניים, שאיימס של לפני שבועיים, בבירור צעירה יותר וטיפשה יותר, קבעה לשמונה וחצי. התור הסתיים בתשע וקצת, ויצאתי לסיבוב הקניות שלי. התכוונתי לקנות חזה עוף סגפני ולהקפיץ אותו עם ירקות. כבר כמה ימים שהתחשק לי המבורגר, וחשבתי אולי להזמין בערב מוולפנייטס או אפילו ללכת לאכול, אבל רק כשהגעתי לקצב, בחרתי את חזה העוף והשניצלים, וראיתי שספיישל היום שלהם הוא המבורגר אנטריקוט, החלטתי לזרום עם זה. לא הזיק שחבילה של ארבעה המבורגרים עולה כמו המבורגר יחיד במסעדת המבורגרים סבירה (האמת שהיום גם מקדונלד'ס סופר יקר [אוי ואבוי, ברחה לי קצת זקנה שם הרגע. "זוכרים את הימים שארוחה במקדונלד'ס עלתה 25 שקלים? וכרטיס לסרט 18? וכולם אהבו אחד את השני?". בעע]), ושהם מוכרים גם לחמניות עבות וריחניות שם. שמחה וטובת לבב, שמתי פעמי אל הירקן.
אני מתה על ירקות ולכן מתה על הירקן שלי. הכל תמיד יפה וטרי, המחירים טיפה יותר יקרים מבסופר אבל אי אפשר להשוות את הסחורה. קניתי (בין היתר) שעועית ירוקה טריה, שטעימה פי מליון משעועית קפואה ספוגית ועצובה.
תכננתי להכין את ההמבורגר עם ביצת עין מעל ומעט ירקות, אבל כשראיתי כמה יפה ההמבורגר החלטתי לא להאפיל עליו ולתת לו את הכבוד.
המבורגר אנטריקוט מעלף
קסטיאל ועוד 