אופים עם מרת'ה: עוגיות דאבל-שוקולד-בראוניז

אני לא נוטה לצלם selfies שמיועדים לפרסום (כאמצעי להתייעצות כשאני לבד בחדר ההלבשה, זה דווקא פתרון מעולה). כשאני כבר עושה את זה, כשבא לי להשוויץ בתספורת חדשה או משהו כזה, משהו מביך להפליא מוצא את דרכו אל התמונה. השבוע לבשתי שמלה חדשה יחסית מ-H&M (יש להם סייל סוף עונה מטורף והיסטרי, ועשרות שמלות יפות. יש גזרה לכל אחת, ברצינות. אני מצאתי חמישה דגמים שהולמים אותי, ויש שם עוד המון לרזות במיוחד, לשטוחות ולשופעות, לחושפות הידיים וחושפות הרגליים. פשוט רוצו לקנות) ונעליים חדשות מ-Liebling (שהן מהממות אך בעיקר יקרות, ולכן החלטתי שארשה לעצמי זוג אחד כזה בשנה. כלומר בעונה. חסכון זה לחלשים), וירדתי במעלית 50 קומות ללא עצירה. במעלית היתה מראה, ובבית אין לי מראת גוף, אז ראיתי את המראה השלם לראשונה, וחשבתי שאני נראית דווקא די סבבה. אז החלטתי לצלם. התמונה הראשונה יצאה קצת חתוכה, אז צילמתי עוד אחת. בעודי מצלמת המעלית הגיעה לקומה הראשונה, והדלת החלה להפתח. בפאניקה שמישהו יראה את מפגן היהירות הזה, זרקתי את הטלפון לתיק. מאוחר יותר גיליתי את התמונה שתיעדה את המבט הזה:

שימו לב לדלת המעלית הנפתחת. ולנעליים!

כן. זה קרה.

בכל מקרה, מרת'ה. עכשיו אספר לכם על מתכון מעלף לעוגיות שרבים אמרו שהן העוגיות הטובות שהם אי פעם אכלו (אין לי בעיה לחלק מחמאות, כי המחמאות למתכון. כמו המחמאות לנעליים ולשמלה. וגם לעצמי, מה 'כפת לי, הבלוג שלי) שמוכיח אחת ולתמיד שעם מתכונים של מרת'ה אי אפשר לטעות, ואתם תחשבו על הפרצוף משיק אלפי הספינות שלי.

 אז העוגיות. גם השבוע התחשק לי משהו נטול מאמץ ועבודה קשה (אבל קצת יותר מבראוניז, כי עוגיות זה תמיד טיפה התעסקות). צמצמתי את הרשימה לשני מתכוני עוגיות – עוגיות שוקולד צ'אנקס פריכות, או עוגיות שוקולד פאדג'יות. אני לא מתה על עוגיות פריכות, אבל אני גם לא מתה על המון שוקולד מרוכז. בסופו של דבר מתכון הפאדג' דרש פחות חמאה (אך כמות שוקולד זהה), ועל כן הוא נבחר.

כמו שאתם כבר מכירים, מתחילים בהמסת שוקולד עם חמאה. הרבה שוקולד, ולא המון חמאה (85 גרם). שוב המסתי על באן מארי, וגם הפעם לא ידעתי למה.

במקביל להמסת השוקולד, קצצתי עוד שוקולד, ואגוזים. המתכון מציין תערובת של semisweet chocolate יחד עם unsweetened chocolate. ולי היה רק שוקולד מריר של עלית, 46% מוצקי קקאו, שמקביל ל-semisweet. פשוט הפחתתי את כמות הסוכר במתכון בשלוש כפות (כף לכל ounce של שוקולד, לפי טבלת ההמרה השימושית הזו). לא מצאתי כל בעיה מבחינת טעם העוגיות. אם אתם לא אוהבים אגוזים, אפשר להשמיט אותם, אבל בעיני פה הם הוסיפו מרקם מעניין.

הפעם השוקולד המומס מועבר למיקסר, להמשך העיבוד, בניגוד לעיבוד הידני במתכון הבראוניז. אני מציינת את ההבדלים כי המתכונים ממש אחים. מוסיפים סוכר.

ומערבבים כשלוש דקות.

התוצאה היא שוקולד נוזלי גרגירי שיש לו מרקם של שוקולד למריחה צבאי (יאם יאם יאם, ואני לא צוחקת), וריח עז של כדורי שוקולד שהייתי מכינה עם המון מרגרינה כשהייתי בת 8.

אליהם מוסיפים ביצים מלח וקמח.

ולבסוף את האגוזים והשוקולד (שלא נשארו ממנו יותר מדי צ'אנקס).

ועכשיו מקבלים בצק עוגיות.

אלא שאני לא קיבלתי בצק עוגיות, אלא בלילת עוגה בחושה. לא יודעת אם זה בגלל שהשוקולד היה חם מדי (אני נוטה לחשוב שלא, הוא כבר הצטנן עם ביצים, סוכר וקמח), או בגלל שערבבתי אותו יותר מדי. זה כנראה פשוט הקמח שבו אני משתמשת, ששונה מזה של מרת'ה (אבל הוא עולה 4 שקלים לקילו ולא אחליף אותו), כי זו לא הפעם הראשונה שזה קורה.

עכשיו אמורים ליצור כדורים. אלא שהבלילה כה נוזלית, שכשאני מעבירה כמויות מדודות עם הכף הקפיצית שלי, התלוליות משתטחות מיד.

מוכנה נפשית לוותר על המתכון הזה, אני מכניסה אותן בחוסר אמונה לתנור. 200 מעלות, 10 דקות. העוגיות מקבלות קרום מבחוץ, אבל עדיין רכות מבפנים. יש להן ריח עז עוגתי. הייתי בטוחה שהכל אבוד.

אבל עם מרת'ה כמו עם מרת'ה, שום דבר לא אבוד. עוגיה אחת נשלחה לאמא שלי, חובבת שוקולד ידועה, שהתעלפה ממנה. קופסת עוגיות נלקחו לחברים, מהסוג הלא מפרגן במופגן, והם נאלצו להודות שזה טעים. עוד קופסא נלקחה לעבודה, יחד עם הנוהל החדש "אחד לכל אחד" (נוהל גמיש שמשמעותו שמותר בכל פעם לקחת רק עוגיה אחת ואי אפשר לצבור), והעוגיות נגמרו ממש מהר. העוגיות רכות מאוד, לא פריכות בשום צורה, מאוד עשירות ומפנקות. המסקנות: מרת'ה שיחקה אותה, שוקולד מוכר, אסור להתייאש, וחייבים להאמין.

Don't Stop! Believing!

וכך, לצד עוגיות, שואה, נעליים ועוד, קיבלתם בבלוג גם מנת מוטיבציה.

אפשר להחליף את המיקסר במתכון בשתי ידיים חזקות וכף ערבוב, וכך להכין את זה בקלי קלות בכלי אחד ובמינימום מאמץ. באמת שזה שווה את זה.