הנותרים 3X07 האיש הכי חזק בעולם (ותאומו הזהה)

בפרק הכי יפה של מחלקת גנים ונוף, The end of the world, לזלי רוצה שזה יהיה סוף העולם, כדי שהיא תוכל לעשות מה שהיא רוצה בלי לדאוג להשלכות. אבל העולם לא נגמר באותו לילה, הבוקר מגיע, וכמו כולנו, כמו כל יום, היא נאלצת לעשות אלף פשרות ולחיות לא רק בשביל היום, אלא גם בשביל מחרתיים.

מהצליל הראשון של הפרק (נעימת הפתיחה של העונה הראשונה), הפרק התמודד עם מערכת היחסים שלנו עם העבר. ואכן קווין פגש בעבר, בשרשרת התפתחויות צפויות למדי. צפויות במובן המנחם של המילה, לא נדושות כמו שהן נובעות בצורה מדוייקת מהנותרים כפי שהיא עד היום. ברור שקווין הוא הנשיא, וברור שהוא שארית אשמה, וברור שאין משפחה ואין נישואים, וברור שאיווי זוכרת, וברור שקווין האחר הוא השומר של קווין הנוכחי (הוא מת בשבילו) וברור שפטי שרת ההגנה (תמיד הכלי למה שקווין לא יכול לעשות במודע) וברוווור שמג סגנית הנשיא (המצפון שלו, שהוא הרג), ושהיא גם מרגישה וכואבת. אי אפשר אחרת.

ואז נקודת השיא של הפרק, קווין של היום רוצח את קווין של פעם, מוציא ממנו את הפצצה המתקתקת, אבל במטרה לעולם לעולם לא לחזור לשם. הוא ניסה להתאבד אינספור פעמים, לפי מידת ההיכרות שלו עם השקית ועם הסלוטייפ. והוא חזר לעולם הזה אינספור פעמים. ולפעמים הדרך היחידה להפסיק עם הרגל מגונה הוא לרצוח את החלק בנו שמורגל בו. ועם הנעימה מהעונה הראשונה (שנמתחה ונמתחה ונמתחה), זה היה שובר לב אבל גם מזכך ונעים ויפה. לפעמים חייבים להישבר כדי להיבנות בחזרה.

בעקבות הפרק הזה אני נוטה להאמין שגם אם יש מרכיב על טבעי – קווין אולי זאת חזר מן המתים (לא ראינו את זה הפעם, ואני חושבת שקווין האב הוציא אותו מהמים בזמן, ורק סיפר לנו) – העולם אליו הוא מגיע הוא העולם הפנימי שלו. כמו שלורי אמרה לו, כל מה שקרה שם יכל לבוא מהידיעות והאמונות שלו. וזה מה שאני חושבת שקורה.

ובעולם הפנימי שלו קווין הורג את כולם, כולל את עצמו באופן אישי, כדי שהוא יוכל לחיות. בסוף הפרק הוא עולה אל הגג עם אבא שלו, שמחכה לסוף העולם כאילו חייו תלויים בו, כי בהרבה דרכים זה נכון. וכמו האישה מתחילת העונה, שעולה כל סופה אל הגג ולא מצפה לרדת, כי הירידה מהגג כרוכה בהודאה בטעות ולמות זה להתאחד עם אלוהים, וכמו האיש שחי את חייו על המגדל ההוא במירקל ולא ירד עד מותו, גם קווין, הבן והאב, נשארים כי הם לא יודעים מה לעשות אחרת. אבל נראה שבפעם הראשונה בסדרה בערך, קווין בסדר.

נשאר לו רק עוד חטא אחד לכפר עליו, וזה נורה. אני מקווה שהוא יצליח. בשבילה וגם בשבילו. כי בסופו של דבר הכח היחיד הוא בהפגנת פגיעות. והגאולה היחידה היא לא הורות, היא כללית יותר, היא משפחה. ובמובן הרחב ביותר, משפחה כאהבה. שהיא בעצמה פגיעות. ובמציאות של עצבים חשופים לתת למישהו להתקרב אומר בהכרח להיפגע, אבל חייבים. כשהשארית האשמה אומרת שאין משפחה היא אומרת שאין יותר טעם. שאנחנו לבד וכל אחד יכול להיעלם בכל רגע. וכל אחד יכול להיעלם בכל רגע אבל אנחנו אף פעם לא לבד. וזה הטעם.

הנותרים 3X06: מוסמכת

כמה יופי, אלוהים, כמה יופי. כואב לי הלב.

מה שאני אוהבת בעונה הזו, הוא שכל פרק מסופר מנקודת מבט אחרת, עם סגנון אחר, בימוי אחר, מוסיקה אחרת, מציאות אחרת. הפרק הקודם היה ההזיה של מאט, וזה העולם הסופר ריאליסטי, סופר ספקני, סופר ארצי של לורי. באד אס, קיק אס לורי.

הוא מתחיל שוב עם האם, זו שפתחה את הסדרה ושראינו שוב מאז. הסיפור שלה מתרחב, המקום של האמהות בחייה מתגלה לנו, שברון הלב מעמיק. וללורי אין תשובות. הכרנו את נקודת המוצא שלה והכרנו את נקודת הסיום עם השארית האשמה, אבל האמצע, שפל המדרגה שהפך אותה ללא אנושית חסר לנו.

אני לא יודעת אם זו לורי או איימי ברנמן אבל אני רואה אותה מביטה באנשים שבורים לגמרי, ללא שיפוט או ביקורת, ורוצה קצת מהחמלה הזו קרוב אלי. אנחנו שומעים אותה אומרת את זה כבר מאז העונה הקודמת, לא מפריעים להזיה בעיצומה, וזו לורי בשביל הסדרה. ההזיה מתמשכת, כולם מאמינים בעל טבעי שיציל אותם ואת העולם, והסדרה עומדת מנגד, ללא שיפוט או ביקורת, אבל בעצם, אולי הכל הזיה?

כל הפרק הריאליסטי הזה, עם קלוזאפים קרובים על פניה המכילות של איימי ברנמן ושוטים ארוכים עם מוסיקה חודרת, ואין התרחשות כי כולם רק יושבים ומחכים, יושבים ומסתכלים, אבל זה הזמן שהכל קורה.

ואני כבר לא יודעת מה יקרה. יום השנה הגיע והסיפורים של כולם התלכדו לאוסטרליה וללורי. היא מלווה אותם, פשוט שם לצידם. לא מנסה להניא אותם, לא מנסה להסביר להם שהם מטורפים, פושעים. היא שם בשביל להציע חיבוק והבנה כשהם מבינים את זה בעצמם. הפרק מתחיל בהתאבדות ושזור בהתאבדות ונגמר בהתאבדות. וכולם בנקודות שפל כאלו שאין להם מה להפסיד כדי ללכת בעיניים פקוחות ובלב מלא אמונה אל תוך מה שהם יודעים בתוך תוכם הוא כנראה מוות בטוח. קווין מקווה לחזור ונורה מקווה להגיע למקום אחר, ומאט מקווה לנס, אבל כולם יודעים עמוק בפנים שהסיכוי קטן.

ג'יל הצילה את לורי פעם אחת, כמעט במחיר חייה. היא נתנה לה חבל הצלה בדמות המצית ההוא ואז לורי ניצלה בשריפה ההיא. הילדים שלה הם הדבר הכי טוב שעשתה עם קווין, ובכלל, והסיבה להחזיק מעמד, אז והיום. איך שאני רואה את זה, שיחת הטלפון מג'יל הצילה את לורי, הדמות החזקה ביותר בכל חדר שגם איבדה תקווה.

אבל תעזבו אתכם, מה אני בכלל מקשקשת, כל כך הרבה יופי.

 

(זה היה הפרק האהוב עלי בסדרה עד כה. עוד שניים טו גו)

הנותרים 3X05: It's a Matt, Matt, Matt, Matt World

WTF?

איך שהתחיל הפרק, עם מוסיקת הפתיחה, ידעתי שזה יהיה פרק מאט. הגיע כבר הזמן בכל מקרה. פרקי מאט הם לא קלים, כי הכל קורה לו אבל הוא לא מתייאש. דוהר קדימה גם כשכל הרע קורה לו. כשגונבים ממנו, כשפוצעים אותו. הוא הולך במודע ובראש מורם אל הרע, במטרה לעשות טוב. וזה קשה ממש לראות אבל בסופו של דבר, ובמיוחד בעונה של דת ומשיחיות, זה חלק מהותי מהסדרה.

עכשיו אנחנו מבינים, כמובן, שמאט תלוי בשיבה של קווין, כי הוא צריך נס. ואיכשהו הוא חושב שבמירקל, המקום שבו הושבה לו אשתו והיא נתנה לו בן, אבל גם המקום שבו הם עזבו אותו והוא גילה שהוא גוסס, חייו ינצלו.

ומאט באמת תמיד רודף שלום וצדק, ואני חושבת שהוא אפילו עושה את זה למען הכלל ולא רק בשביל עצמו, אחרת הוא היה מוצא עיסוק שבו חובטים בו קצת פחות, אבל בעונה של הזיות גם מאט מאבד את זה קצת, כשהוא פוגש את אלוהים, משתכנע בעליונותו, ואז שולח אותו להיאכל על ידי אריה (ואני בכלל הבנתי שההסבר על איך ישו שרד ללא נס, מסבירה גם איך האלוהים הזה שרד בלי להיות אלוהים, אבל נראה שמאט האמין לו).

אז אם הקודם היה מהטובים שבפרקי הסדרה, זה היה אחד המוזרים. איש הדת שנאלץ לעבור בסדום ועמורה כדי למצוא גאולה בשביל עמו (אבל בעיקר בשביל עצמו), אבל בסופו של דבר רק מבין שגאולה כזו היא בלתי אפשרית.

ומה הקטע עם הצרפתים והפיצוץ, ומה יקרה ב-14?

הנותרים 3X04: בוקר טוב מלבורן

אלוהים ישמור מה זה הפרק הזה? כנראה הבימוי הכי טוב בסדרה (ובטלוויזיה בשנים האחרונות), משחק מבריק, אמג לגמרי.

כמה דברים שכבר דיברתי עליהם בפוסטים הקודמים קיבלו הפרק התייחסות ישירה. הראשון בהם הוא הכח המרפא של האִמָּהוּת בתהליך האבל וההחלמה. קווין מטיח בנורה שאם יהיה לה ילד היא לא תוכל להאחז בתפקיד הקורבן, וראינו איך לילי הוציאה אותה מהבור שהיתה בו, ועכשיו מבינים גם שעם לכתה לילי החזירה אותה לאותו הבור.

הורות היתה מוטיב דומיננטי הפרק גם כשנורה נאלצה לבחור בין התינוקת שהונחה בידיה למשמורת על ידי אוסטרלית אקראית בתחנת האוטובוס, ובין ההזדמנות ההיפותטית לראות שוב את ילדיה. ברור שנורה ספקנית אבל רוצה בכל מאודה להאמין, ובבחירה בין תינוק אמיתי ביד ובין תינוקות היפוטתיים במקום לא ידוע, היא בוחרת בהיפותטיים. (להגנתה, מי שם את התינוק שלו בידיים של זרה ובורח?) כך גם בבחירה בין התינוק שירפא סרטן ואחיו התאום שחייב למות, היא בוחרת במרפא ההיפותטי. התשובה שלה כמובן לא היתה הנכונה, אבל בפרק הקודם פגשנו במתאבד שנשבר אחרי שענה לא נכון על השאלה. אלא שהוא לא היה הורג את התינוק. מה האפשרות הנוספת? סירוב להשתתף?

בזמן שהיא רודפת אחרי העבר שלה, קווין רדוף על ידי השדים שלו.

המעברים המדוייקים בין הסיפור שלו והסיפור שלה מדגישים את הדומה והשונה ביניהם. גם קווין מקבל הודעה מסתורית כשהוא רואה את איבי בטלוויזיה (קראו פה על הפרק מהקוראן שהיא מפנה אליו בשלט). הוא מבין שהוא בהתקף, אבל בוחר לרדוף אחריה. שינוי מהעונה הקודמת, בה הוא ניסה לברוח מהמתים שרדפו אותו. זה מאשר בעיני (את מה שלא האמנתי בו), שאיבי מתה באמת, ומעיד על אשמה מסויימת של קווין במותה. לורי מצילה אותו (שיחות סלולריות בינלאומיות כנראה ממש זולות אחרי ההיעלמות), אבל מפקפקת במערכת היחסים שלו עם נורה. היא מזכירה לו שאסור להגיד למי שעובר התקף פסיכוטי שהוא עובר התקף, שמא יפגע בעצמו. בכל זאת היא מצליחה לגרום לו לראות שהוא דמיין את איבי, אבל בניסיון להציב מראה מול מערכת היחסים שלו עם נורה, היא מובילה אותו בכל זאת לפגיעה עצמית.

שיא הפרק במפגש של נורה וקווין במלון. מה שהתחיל עם קווין השבור ונורה הנחושה נגמר כששניהם מובסים. כשהיא רואה את קווין היא שואלת אותו "מה קרה לראש (head) שלך" ולא "מה קרה לפנים (face) שלך", כאילו יודעת מאיפה הכל הגיע. הזכרת העבר פותחת פצעים ישנים. וזה לא שקווין אוהב את המחשבה שהוא ישו מודרני כמו שנורה מטיחה בו, אלא פשוט מאמין שהוא באמת ישו מודרני. וככה נורה לא אוהבת להיות תקועה בעמדת הקורבן כמו שקווין אומר אלא היא באמת נעוצה בה (והכפיה של נורה להמשיך לגעת במקום הכואב, לאשר שהכאב עדיין נמצא שם, הוא מוטיב שקשור בה מאז העונה הראשונה). המריבה שלהם, השיחה הראשונה שלהם זה זמן רב, כך נראה, מוציאה משניהם אמיתות חדשות – נורה מאמינה שילדיה נמצאים אי שם, וקווין מאמין שהוא לבד. ושניהם כנראה טועים.

זו אמצע העונה האחרונה ואנחנו דוהרים קדימה. קווין לא סתם דמיין את איבי, שניה אחרי שהוא הבין שאביו נמצא באזור הוא מצא את הדרך ליצור איתו קשר. וקווין האב וקווין הבן נפגשים, בחסות החסד (גרייס), ויש להם עוד שבוע לנסות לשים קץ לסוף העולם.

הנותרים 3X03: Crazy Whitefella Thinking

זוכרים את הפתיחה הסתומה והדוממת של העונה השניה? אישה פרה-היסטורית יולדת בזמן רעידת אדמה ומאבדת את הקהילה שלה. היא מגוננת על הילד שלה מהטבע, עד שמכיש אותה נחש והיא מתה. אישה אחרת מוצאת אותה, ואת הילד, ולוקחת את הילד ומטפלת בו. (כבר דיברנו על זה). ונראה לי שהעניין הוא שזה בסדר, הסיפור ממשיך, כי העולם מאוכלס הרי על ידי הנותרים. כל עוד יש כאלו, העולם מתקיים.

לאורך העונה השניה היו הרבה רגעים שהזכירו את סצינת הפתיחה ההיא (שנראתה לי כל כך הזויה בזמנו, אבל אני לא מצליחה לשכוח אותה), אבל אף אחד לא כמו הפרק הזה. לאורך רובו קווין האב מסתובב לבדו, נאבק באיתני הטבע, מגן על… האמונה? המשימה המוזרה שהוא נשלח אליה ללא הוראות או מטרה? כמו תמיד בסדרה הזו הוא מלווה על ידי ילד, קווין ג'וניור בן השמונה, אותו לקח לטיול בצל אסון. וכמו האישה ההיא שגוננה על בנה, כמו נורה שגוננה על לילי, כמו לורי שדיברה בשביל ג'יל. גם קווין האב מגן על הדבר החשוב לו ביותר.

תורו של קווין (האב)

פעם קרה לי משהו רע. ובצל הרוע הזה ובעיניים מלאות דמעות לא הצלחתי לראות רע אחר שהתקרב שבזמן אחר הייתי מצליחה למנוע. הנותרים היא במידה רבה על הרעות שקורות כשויתרנו בגלל רעות אחרות שקרו לנו כבר. כל האסונות הקטנים והגדולים שקרו לנותרים לא בגלל ההיעלמות עצמה, אלא בגלל הנעלמים. תאונת דרכים, כלבים מוזרים, טירוף, שתיקה, עצב, כעס, כאב. אבדן חמשת ילדיך שחשבת שכבר איבדת. בכל יום אחר היתה יוצאת לחפש, אבל ביום ההוא היא שקעה באבל. ואם האבדן הוא לא בגלל ההיעלמות עצמה, אז האבדן הוא בגללה. ואיך מתקדמים משם?

אצל קווין זה התחיל הרבה לפני ההיעלמות. הוא לא הצליח להציל את בנו מאבדן אם, ועכשיו הוא דמות בעל כורחו בסיפור התנ"כי של קווין האב. כי אם קווין הבן לא יכול למות במירקל זה טוב ויפה לקווין, אבל למנוע את סוף העולם זה טוב יותר בשביל כולם.

 מה שאני אוהבת בנותרים הוא שאת מה שמובן מאליו היא שמה על פני השטח. ואז ברור שזה רק נראה מובן מאליו. נקודת המוצא שהתחלנו איתה היא שזה לא הRapture. זה נראה ככה אבל זה לא. ישו לא לקח אותם, הם לא כולם היו טובים. אפילו לא כל מי שאמרו שנעלם באמת נעלם. אבל קווין האב חושב אחרת. הוא שם את עצמו בתפקיד הצלוב ובתפקיד המלאך, ומישהי ממש קונה את זה. והתוצאה הישירה היא מוות של איש אחד, כנראה איש טוב. בדרכו אל הישועה הוא אפילו לא מצליח להציל את המתאבד. במקום למצוא משמעות הוא נתקל שוב ושוב בחוסר התכלית וחוסר המשמעות שיש בהכל. והמפגש שלו ושל גרייס לא מביא חסד לאף אחד מהם. היא מבינה אותו לא נכון וגורמת לעוד אובדן, והוא נמשך עמוק יותר להזיה שלו.

בתרבות האבוריגי'נים, walkabout הוא טקס ההתבגרות שבו הם מגיעים לבגרות רוחנית בoutback. הוא לא בחר במסע הזה, אבל האם זה מה שהוא היה צריך בשביל להשלים את תפילת הגשם? והם זו היתה מטרתו של כריס בהעלאתו אל הגג?