שבועות – מתכונים והמלצות

שבועות מאחורינו. זהו החג האהוב עלי, וככזה המנות שמוגשות בו מככבות אצלי כל השנה, ולא רק בשבועות. גבינות, מאפים, עוגות גבינה, דגים – כל אלו מוגשים לעתים קרובות בארוחות סטנדרטיות.

ההבדל היחיד הוא שבשבועות מגישים את כל המנות באותה ארוחה, וכולנו אוכלים עד שאנחנו מתפוצצים ולא יכולים לחיות יותר. אבל טעים לנו אז אנחנו לא מתלוננים. אחרי שנה שעברה, בה היו יותר מנות ממוזמנים, השנה החלטנו לרסן את עצמנו, והיו מספר מנות כמספר המוזמנים. ורוב האוכל נאכל, אז בעיני הכמות היתה אידיאלית. אז מה אם נאלצנו לשבת אחר בכסאות שלנו באומללות עד שיכלנו להמשיך לתפקד?

בגזרת האופנה, בת הדודה השמרנית שלי התעקשה שכולנו נלבש לבן. היא ומשפחתה תמיד מגיעים בלבן הכי לבן שראיתם בחיים שלכם, בעוד שלי אין בגדים לבנים כי הם הופכים לבז' אחרי שתי כביסות (אותו דבר קורה לי עם עוגות גבינה שלא נשארות ממש לבנות אלא תופסות צהבהבות. הכל בטמפרטורה, אני חושבת).

כדי לעמוד בכללים לבשתי חולצה בצבע קרם עם הדפס של ינשופים שקניתי בלונדון לפני שנה, ולא לבשתי עד היום כי היא קצת קצרה מדי. ביחד עם חצאית בגובה המותן לא ראו את הבעיה הזו שלה, והיא היתה בהירה מספיק כדי שאני אראה ברוח החג.

חלה

בתמונה אני ואמא שלי (היפה) עם החלה היפה שאפיתי, מתכון של שירלי נמש, שקצרה מחמאות. בדך כלל אני אופה את החלה של קרין גורן, היא פרווה ולארוחות בשריות זה מתאים, אבל הפעם התפרעתי עם המתכון החמאתי, חלבי ומאוד עוגתי הזה. זיגוג הדבש היה קצת טו מאץ', בעיני.

מאפה פסטו שושנים

זו כבר הפעם השלישית שאני מכינה את המאפה הזה, שההכנה שלו פשוטה והוא תמיד זוכה למחמאות. במהותו מדובר בסנדוויץ' עם פסטו ופטה, אלא שהכל נאפה יחד ובצק השמרים טעים מאוד. אני לא מתעצלת ומכינה גם את הפסטו (אפשר ורצוי להפחיד את כמות השמן במתכון לפסטו בחצי, או להשתמש בכל מתכון פסטו שאוהבים). השנה השתמשתי בפטה עיזים 16% של תנובה, אבל קשה לי להגיד שהיה הבדל בטעם לעומת הפטה 5% שאני בדרך כלל משתמשת בה.

השנה גם עברתי לאפות ברינג, כי לא היתה לי תבנית בגודל מתאים, וכמויות עתק של שמן נזלו מלמטה (למרות שסגרתי את הרינג בנייר כסף). ככה אני יודעת שיש יותר מדי שמן בפסטו שלהם.

המתכון, כמו שאמרתי, מאוד פשוט. מכינים בצק, מתפיחים, מרדדים, ואז מורחים במילוי, מגלגלים, וחותכים לפרוסות. מסדרים את הפרוסות בתבנית לקבל מראה השושנים. אפשר למלא את הבצק בכל מילוי שאוהבים: קרם ארטישוק וגבינה, עגבניות מיובשות, אפילו זיתים (אצלנו במשפחה יש טאבו בשימוש בזיתים, הודות לאחותי). החלק הכי טוב הוא שהתוצאה ממש מרשימה, אז כולם מתפעלים.

ניוקי ערמונים של טוטו

זו הפעם השניה שאני מכינה את המתכון הזה. את הניוקי עצמם אני מכינה לפי מתכון של בצק אלים, אלא שהשמטתי את הפרמז'ן מהניוקי. הרוטב מספיק עשיר כך שאין צורך. במשך איזה שעה עמדתי במטבח וגילגלתי ניוקי. זה החסרון היחיד של המנה המושלמת הזו.

הרוטב ממש טעים, והופך לכשר בקלות – פשוט מחליפים את ציר העוף במרק בטעם עוף מאבקה. אל תצקצקו, זה לא שהררי חמאה זה דבר כזה בריא. יש לי מחית כמהין שאחותי הביאה מאיטליה לפני כמה חודשים, ועל הכל פיזרנו פרמז'ן מהמם שההורים שלי הביאו מרומא לפני כמה שבועות. מומלץ, אבל כאמור, זה מתכון לא הכי זול, ולא הכי קל.

סלט כרוב בחמאת בוטנים

אין דבר יותר טעים מבוטנים באוכל. זה נותן להכל ניחוח אסייתי, וזה פשוט טעים. בראש השנה לפני שנתיים גילינו את המתכון הפלאי הזה, ומאז אנחנו מכינים אותו בכל הזדמנות. הסוד הוא בכלל ברוטב המעלף. אחרי שהכנתי אותו בפעם הראשונה, זה היה בבוקר של ערב ראש השנה, והקדשתי חצי שעה מהלו"ז העמוס להכין את כל הרטבים (שמוסיפים לסלט, כמובן, לפני ההגשה, כדי שלא יהיה סמרטוטי). הרוטב הזה היה כל כך טעים, שלארוחת בוקר אכלתי אותו עם קצת כרוב, ולארוחת צהריים אכלתי אותו עם סלט ירקות, ועד הערב הייתי צריכה להגדיל אותו, כי אכלתי ממנו כל כך הרבה. אם לא אוהבים חריף אפשר כמובן להשמיט מהסלט את הפלפל החריף (אם כי – אם אני הצלחתי להתמודד איתו, באמת שכל אחד יכול), ואם אוהבים בוטנים אפשר ורצוי להוסיף עוד כף חמאת בוטנים. אנחנו משמיטים את השומשום הקלוי, ומוסיפים עוד בוטנים קלויים קצוצים. כאלו אנחנו, בוטניים.

אני התחלתי לאחרונה להשתמש בחמאת בוטנים עם חתיכות בכל מקום שדורש חמאת בוטנים חלקה. זה מומלץ במיוחד ברוטב כזה, כי מקבלים חתיכות בוטנים ברוטב, שזה תמיד נהדר.

 סלמון אסייתי מהמם

זה מתכון של בת דודתי היקרה, שתמיד מנצח את תחרות המנה הטעימה. מאז שקיבלתי ממנה את המתכון הזה זו הדרך היחידה שבה אנחנו אוכלים סלמון בבית.

אם משתמשים בסלמון קפוא, מפשירים אותו ומסירים את העור לפני ההכנה. אם בסלמון טרי, מניחים אותו בתבנית גדולה. המתכון הוא לנתח פילה של קילו וחצי.

רוטב

• חצי כוס סויה
• רבע כוס דבש
• שלוש שיני שום כתושות

מערבבים יחד בקערה, עד שמקבלים מרקם אחיד. אפשר לשים במיקרו לכמה שניות, על מנת להמיס את הדבש.

את הרוטב הזה יוצקים בתבנית עם הדג. מוסיפים מעל שיני שום שלמות (לפי הטעם. אנחנו שמים ראש שום אחד), שליש כוס ג'ינג'ר מסוכר חתוך (רצוי לחתוך גס, כדי שמי שלא אוהב יוכל להוציא). משרים את הדג ברוטב לפחות לחצי שעה. לפני האפיה מפזרים מעל שומשום (כשתי כפות). אופים כ-20 דקות, עד שהסלמון מוכן. חשוב לא לאפות יותר מידי, כי הקסם של הסלמון הוא בעסיסיות שלו כשהוא מוכן בצורה מדוייקת.

בנוסף

הכנו גם גראטן, שאת המתכון שלו כבר פרסמתי פה (הפעם עם רוקפור, והתוצאה היתה מעט מלוחה מדי). אני התגברתי על עצמי ולא הכנתי אף קינוח.

וחוץ מזה

המשרד הסתיימה השבוע, לתמיד. זה העציב אותי, כצפוי, אבל בעיני עדיין פרק הסיום של הסדרה הוא Goodbye Michael, מעונה 7.

ניו גירל, הרבה אפיה והתחדשויות

ניו גירל

מסדרה בלתי נסבלת, ניו גירל הפכה לאחת הקומדיות האהובות עלי. היא המחליפה הראשונה של "חברים" שמרגישה כמו התפתחות אותנטית ולא כמו נסיון לחיקוי. אני הכי אוהבת בה את ההצגה הנשית. כל הנשים – סיסי, ג'ס, ועכשיו גם אליזבת', חברתו הישנה-חדשה של שמידט, לא מתנצלות לרגע על מי שהן. ג'ס מעצבנת חצי מהצופים, אני יודעת, אבל אני אוהבת אותה והיא לא היתה משנה שום דבר בעצמה. בעונה הראשונה לניק היתה חברה שטענה שג'ס אינה פמיניסטית, כיוון שהיא אופה ולובשת שמלות. אבל ג'ס היא גם מורה, והיא גם לא מוכנה לקבל חרא מאף אחד, כפי שהיא הוכיחה כשענתה לחברה ההיא.

אליזבת', החברה ה"שמנה" של שמידט (כן, היא לא רזה כמו נשים בטלוויזיה, אבל היא גם לא שמנה), שפשוט לא שמה זין. כל העלילה הזו התקדמה קצת מהר מדי, עם שמידט שלומד לאהוב את עצמו הישן, אבל צריך עוד דמויות כאלו בטלוויזיה שאומרות – לא אכפת לי, סעמק, ובאמת מתכוונות לזה. כי אם יש צופים שבאמת שונאים את ג'ס, וזו לא מוזרות טלוויזיונית גנרית (כמו לורליי גילמור) שכולם בעצם אוהבים, אז יש פה מסר נחמד. רק ממרום שנותי הבנתי שאני פאקינג נהדרת, ומי שלא מתאים לו יכול ללכת ולשנות את עצמו. אז אני בעד המסר.

כמו כן, הסדרה הילארית וניק מילר.

(זהירות! ספוילר!)

אופים!

זו השנה השניה שתנובה מארגנת סדנאות אפיה בחינם לכבוד שבועות. בשנה שעברה לקחתי את אמא שלי לסדנה בהרצליה פיתוח, והשנה לסדנה בניופאן גורמה בתל אביב, חנות שאנו מכירות היטב (טוב מדי…), ושכבר נהנינו שם בסדנה בתשלום לפני כמה שנים. בסדנאות של תנובה מכינים שני מתכונים מחוברת המתכונים (בחירת המתכונים משתנה ממאחרת למארחת), כאשר את המקום, ההדרכה והציוד מספקת החנות המארחת. בסיום הסדנה מקבלים את תוצרי האפיה לקחת הביתה, כאשר את חלקם אפשר כבר לאכול במקום. הסדנאות הן כמובן באוריאנטציה שיווקית, הן של תנובה והן של החנות. המטרה היא שנקנה מוצרי תנובה, ולכן ההוצאה המשמעותית של תנובה עצמה בארגון הסדנאות האלו.

קודם כל, לא בודקים שיניים לסוס שקיבלת במתנה, נכון? אז הסדנה חינמית וככזו היא חביבה. כן, שומעים הרבה על כמה תנובה נהדרת, וכן, מקבלים הנחה בחנות ורצים להוציא את השווי של הסדנה אחריה (זה היה ככה גם בסדנה בתשלום שהייתי בה. פשוט הקהל של הסדנאות הוא מראש של בשלנים ואופים, וטבעי שיהיה להם הרבה מה לקנות בחנות).

לגבי חוברת המתכונים, המתכונים שאנחנו הכנו היו מוצלחים. הכנו מאפה תרד ופטה (במתכון הוא מופיע כמאפה מנגולד ופטה) – עמוד 8. המאפה יצא ממש טעים. ממרח הארטישוק בתחתית ממש טעים, ותערובת הגבינות מעולה. הכי טעים בצק העלים של מעדנות, אבל אני לא אוכלת בצק עלים בחיי היום יום, ואולי בעתיד אתפנה להכין אחד כזה בבית, אבל בינתיים לא. בכל זאת, זו מנה ממש טעימה.

עובדת על המנה המכוערת שלי

הפאי המהמם של אמא שלי, לפני האפיה

הפאי המאותגר שלי (הוספתי עוד בצק כי חתכתי את הבסיס כל כך קטן), לפני האפיה

המתכון השני היה עוגת גבינה עם טווירל ריבה – עמוד 30 (יש המון עמודים בחוברת הזו…). לא טעמתי, כי אני לא אוכלת מתוקים (כבר חודשיים וחצי, יה!), אבל זו עוגה די סטנדרטית. אהבתי את הרעיון להכין עוגת גבינה אפויה במנות אישיות, אם כי נראה לי שקשה להגיע למרקם המדוייק של עוגת גבינה בעוגה כל כך קטנה. המרכז הרי אמור להיות ממש רוטט, ולא רואה איך זה קורה. כמו כן, אני לא אוהבת פטל. אבל די לשליליות, זה נראה טעים.

בדרך לתנור

אמא שלי עומלת על טווירל יפה

טווירלול לפני אפיה

ממשיכים לאפות

מכיוון שאני הלוא בעיצומו (כלומר, בתחילתו) של פרוייקט אופים עם מרת'ה, התחדשתי באביזרי אפיה רבים מאוד מאוד בזמן האחרון. לא קניתי אימפולסיבית, אלא קראתי היטב את הספר של מרת'ה, וקניתי חצי ממה שהיא ממליצה עליו, כי את החצי השני היה לי. זו לא היתה הקניה הכי תבונית שלי, אבל היא הכי כיפית. יש אנשים שקונים נעליים, יש שקונים דיסקים וספרים, אני קונה אביזרי אפיה. סו מי. לרגל המאורע סידרתי את כל ארונות המטבח מחדש, כדי שיהיה מקום להכל.

אני כן יכולה להמליץ בהקשר על זה על "מלח הארץ" ברמת השרון, חנות מעולה עם המוני אביזרי אפיה איכותיים וזולים. היא זולה יותר גם מהחנויות המוּכּרוֹת בשוק, ויש שם הכל בצורה מרוכזת. מעבר לכביש יש את שהרבני, המקום להשיג כל חומר גלם, איזוטרי ככל שיהיה. החנות קצת קטנה, אז כדאי להתייעץ עם דורון, בעל החנות. מה שתרצו, הוא ימצא עבורכם.

בין המוצרים שנקנו:

מעבד בצק, אביזר החלומות שלי מאז שגיליתי על קיומו, בשבוע שעבר.

כף גלידה קפיצית קטנטונת, ליצירת עוגיות בגודל הגיוני בקלות (קודם השתמשתי בכף גלידה די גדולה, שהניבה עוגיות ענק).

וזה משהו שלא קשור לאפיה, וגם לא אני קניתי, אלא אמא שלי, ערכה איטלקית: שמן זית, פסטה מגניבה ומכתש ועלי מעץ זית. נקנה ברומא, כמובן.

שיער ומשקפיים

בעוד שאני ממש לא נאמנה למותגים, אני כן נאמנה לנותני שירות ובעלי עסקים פרטיים. בשונה מרשתות גדולות, מאחורי החנויות שאני קונה בהם יש איש מקצוע, שמכיר את המוצרים, וחשוב מכך – מכיר אותי – ונותן שירות טוב יותר כתוצאה מכך.

השבוע היה בסימן שינויים אצלי, כשבהפרש של יומיים החלטתי להסתפר (החלטה שהיתה דרמטית יותר מהתוצאה, אבל זה חלק מהעניין), ולהחליף משקפיים. בעקבות בעיה בריאותית נאלצתי לתלות את העדשות ולעבור באופן בלעדי למשקפיים, לפחות לכמה חודשים. לאורך השנים קניתי כמה וכמה זוגות משקפיים, אבל אני תמיד חוזרת לזוג שקניתי בצבא, במחיר המיוחד בסבסוד הצבא, למרות שהם מאיכות גרועה והפלסטיק כבר יבש ותכף נשבר. בכל פעם שאני מחליפה בהן עדשות (כי המספר שלי תמיד עולה, למורת רוחי ואדישות מוחלטת של רופא העיניים שלי) מזהירים אותי שלא בטוח שהן תצאנה מזה. הפעם החלטתי להחליף את המשקפיים אחת ולתמיד, ולקנות משהו באותו סגנון ובאותם צבעים, אבל אחר. את המשקפיים והעדשות שלי אני כבר שנים קונה באופטיקה דודי ברמת השרון. הוא לא הכי זול, אבל הוא הכי מקצועי והכי הוגן. אם עלה לי המספר באמצע חבילת עדשות, הוא יחליף לי. אם גידלתי ציפורניים ונקרעה לי עדשה, הוא יתן לי חדשה. אם אני צריכה תיקון בזק במשקפיים – בשביל הכל הוא שם בשמחה (גם כשאני מגיעה דקה לפני הסגירה כי שכחתי מתי הוא סוגר). הוא גם סופר מקצועי ויש אצלו בצוות אופטימטריסטית אלופה שמתמחה בעדשות, ואני לא סומכת על אף אחד אחר עם העיניים שלי. בין היתר יש לו גם מוכרת אלופה שמתאימה מסגרת משקפיים בשניה ולא תיתן לי לקנות משהו שהוא לא בול. היום יצא לי להנות מכל השירותים האלו – בדיקת ראיה (+ מעקב אחרי בעית העיניים שלי), בחירת מסגרת (ורודה! טוב, בערך), והכנה של המסגרת במקום (שזה נחמד עכשיו, כשאני לא מגיעה לרמת השרון כל יום).

כשהחלטתי להסתפר, זה היה בסופו של יום איום ונורא, והחלטתי ללכת ולגזור את כל השיער שלי. בעבר הייתי מסתפרת מאוד קצר אחת לכמה שנים. יש לי שיער עבה וארוך ונהיה מאוד חם בקיץ. הפעם הספר שלי – פיטר, שמספר אותי כבר 13 שנים – אסר עלי להסתפר קצר מדי, והציע לי להבהיר את קצוות השיער, למראה קיצי ורענן. אני מחבבת את זה, אבל זה לא עובר מצלמה ולכן אף אחד לא מאמין לי (מלבד מי שראה את זה במציאות). אף ספר אחר לא היה מצליח לשכנע אותי לחמצן קצת את הקצוות.

ובשבוע הבא

המון אפיה לשבועות! היכונו!