אופים עם מרת'ה: אוריאוס (עוגיות סנדוויץ' שוקולד במילוי וניל)

אני אוהבת עוגיות סנדוויץ'. בימי האפיה הראשונים שלי, לפני שש שנים, הייתי אופה כל מיני עוגיות שוקולד צ'יפס (רגילות, דאבל שוקולד וכו'), ומצמידה זוגות עוגיות עם חמאת בוטנים או נוטלה באמצע. זה מדהים איך אלמנט פושטי כזה יכול לשדרג עוגיה כל כך. כבר אפיתי את עוגיות הסנדוויץ' חמאת בוטנים של מרת'ה, וחויתי מפח נפש. הבצק לא רודד כמו שצריך, ולמרות שהתוצאה יצאה טעימה, זה לא היה כפי שרציתי. גם אפיתי את העוגיות באותו יום של עוגת הפירורים שכשלה, אז הייתי זהירה במיוחד בבואי לעוגיות הללו.

בסך הכל העוגיות האלו, שהן חיקוי אוריאו די מדוייק, לא מאוד מסובכות. מכינים בצק קקאו ויוצרים ממנו עוגיות. בינתיים מכינים מילוי וניל אולטרא-מתוק. מצמידים שתי עוגיות עם מילוי באמצע, וזה הכל. יאם.

כרגיל, מתחילים עם ערבוב החומרים היבשים. במקרה הזה אלו קמח, קקאו, מלח ואבקת אפיה. כבר אמרתי שאני אוהבת לערבב קמח עם קקאו כי המראה ממש חינני בעיני.

טוב, אולי בתמונה זה לא משתקף כל כך טוב.

מקרימים יחד סוכר וחמאה.

מוסיפים ביצה ואת החומרים היבשים.

ומתקבל בצק מאוד מאוד רך ומאוד דביק ומאוד כהה ומאוד טעים (יותר מדי טעים, לצערי).

מה שאני אוהבת באפיה הוא שיש מספר סופי של טכניקות, וששילוב שלהן מנפיק טווח גדול של דברים, כל אחד מהם טעים בדרכו. כל העוגיות, בגדול, מתחילות מחמאה וסוגי סוכר שונים, שמתערבבים עם חומרים יבשים כמו קמח ורטובים כמו שמנת חמוצה וביצה. ויחד הם יוצרים עוגיות רכות, עוגיות פריכות, עוגיות שמנות, עוגיות דקות וכו'. אז פה הבצק סופר רך. מקמחים אותו היטב, עוטפים ושולחים למקרר, ללמד אותו משמעת מהי.

בזמן הזה מכינים את המילוי. מניחים בקערת המיקסר (נקייה, בשביל לקבל קרם לבן וצחור), חמאה, וניל, והמון אבקת סוכר. זה די מדהים, כי הכל מרגיל מאוד יבש ופירורי בהתחלה, וכמו הרבה דברים בבישול (חמאת בוטנים למשל), בהתחלה זה נראה כאילו בחיים לא יצא מזה כלום. ואז תוך דקה מתקבל הקרם הכי קרמי שראיתם בחייכם. זה נראה ומרגיש כמו קצפת. אבל זה לא. זה חמאה, וניל, והמון אבקת סוכר. השילוב שגורם לקצפת להרגיש בריאה.

אם לא משתמשים בקרם יש לקרר אותו מיד.

עכשיו מגיעים לרידוד הבצק ויצירת העוגיות. למודת אכזבות, כאמור, מעוגיות חמאת הבוטנים, עבדתי מאוד בזהירות. ראשית, ציננתי את הבצק לגמרי. לאחר מכן הנחתי אותו בין שני ניירות אפיה.

ורידדתי.

את הבצק המרודד החזרתי למקרר, להתייצבות נוספת. הסרתי את נייר האפיה, וקימחתי. התקבל מראה מקסים של שמיים זרועי כוכבים.

בשלב הזה נגמרה לי הסוללה במצלמה, וקרצתי עוגיות עם קורץ העוגיות החביב עלי (שמאוחר יותר הצליח לחתוך אותי כששטפתי כלים. הבדיחה היא עליו כי הכל חותך אותי ואני כבר לא מרגישה את זה כמעט). גודל העוגיות תלוי לגמרי בכם. אני בחרתי גודל דומה לעוגיית אוריאו, מרת'ה ממליצה על גודל קצת יותר גדול, אפשר גם צורות אחרות (לבבות, כוכבים, פילונים, שפמים, מה שבא לכם).

אחרי שהעוגיות נחתכו והופרדו, החזרתי אותן למקרר שוב. אמרתי לכן שאני כבר פרנואידית.

אבל זה השתלם, כי העוגיות התקבלו עגולות, דקיקות, פריכות, ודי מושלמות (חוץ מכמה שהיו קרובות מדי לדופן).

עם הכלי הזה שמורחים איתו דברים (סלחו לי על העילגות ועל התמונה המטושטשת), מורחים את הקרם.

מצמידים זוגות עוגיות לקבלת עוגיית הסנדוויץ'.

ומורחים ומורחים ומורחים, עד שכל העוגיות מוכנות.

אני שמרתי את העוגיות במקרר, ונראה לי שכדאי. הקרם רך וחמאתי, והעוגיה פריכה, וטיפה קשה לאכול אם הקרם בטמפרטורת החדר.

מבחינת הטעם, אני לא השתגעתי עליהן יותר מדי. העוגיות עצמן היו מעולות, כאמור, ואת הבצק שלהן נשנשתי נא ואז היה לי כאב בטן אבל זה שווה את זה! המילוי מתוק לי מדי. מצד שני, אני גם לא אוהבת אוריאו. מצד שלישי, העוגיות האלו חוסכות את הבעיה הכי קשה של אוריאו, שהיא לכלוך השיניים הקשה. פה לא נרשמו מראות קשים במיוחד. הטועמים אהבו, ובסוף לא דובר בהתעסקות רבה מדי, אז בטח אכין מתישהו שוב, בעתיד.

בינתיים קחו מתכון ולכו להכין. יש למרת'ה גם מילוי שוקולד, אבל אותו לא הכנתי. זה אומר שאי אפשר לסמן את המתכון הזה כבוצע?