בוג'ק הורסמן עונה 5: דיאן וון

מיד עם תחילת העונה החדשה של בוג'ק הורסמן, קריינות מבלבלת, זה בכלל הבית של פילברט, בן דמותו החדש של בוג'ק הורסמן, שבעל כורחו עושה את הקאמבק הטלוויזיוני שלו כדי להציל את פרינסס קרולין.

Image result for bojack sky

העונה שעברה, שהתגלתה רק בדיעבד כעונת מתח ומסתורין, הסתיימה עם בוג'ק שמאמץ תפקיד חדש – אח גדול, פרינסס קרולין כמפיקה, דיאן כאישה גרושה וטוד כבן זוג. מהפך עבור כולם. ציפיתי לראות את בוג'ק מאוזן יותר בעונה הזו, והוא לא היה, אבל זו גם לא היתה העונה של בוג'ק, זו היתה העונה של דיאן.

לאורך כל העונה המוטיב הבולט והברור ביותר היה טשטוש הגבול בין האדם ובין הדמות שהוא משחק, בין האדם ובין התחפושת. זה בא לידי ביטוי כמובן באופן הכי בולט עם בוג'ק ופילברט. ההתדרדרות של בוג'ק אולי היתה נבלמת אילולא החיים שלו היו זולגים כל כך לתוך הסידרה: הסט נראה בדיוק כמו הבית שלו (סליחה, בוריאניס האוס), החברה שלו היה החברה של פילברט, ופילברט נראה בדיוק כמוהו. זה היה נכון גם עבור טוד שלבש את חליפת הexecutive מעל בגדיו הרגילים (שהיו סמל בעונה הקודמת לאישיות המדבקת שלו), וגם עבור פרינסס קרולין שזנחה את המבטא הדרומי אבל חזרה העונה דרומה. בכלל, קיבלנו פלאשבקים לילדות של כל הדמויות (פרינסס קרולין בפרק שלם, דיאן בפלאשבק לילדות שבה אנו מגלים שאבא שלה היה פרופסור באוניברסיטה, בוג'ק בתור ילד עם אביו, ואפילו ג'ינה שנזכרה בילדותה בתיאטרון), ילדות שמבטאת קיום פרה-מסכה, לפני התחפושת, אם יש כזה בכלל. אם איכשהו הצלחנו להתעלם מהמוטיב הזה, פרק הפלאשבק העונתי היה טיול בין האלווינים מן העבר, כשהדרך היחידה להבדיל בין השנים היא התחפושת והאישה לצד מיסטר (פינאטבאטר). בוג'ק לא היה מחופש באף שנה, חוץ מב-2018 שאז הוא התחפש לפילברט. וגם זו אינה תחפושת.

עניין התחפושות והאדם שבפנים מקבל גם מקום בFree Churro ("פרק שש"), כשבוג'ק טועה לחשוב שאימו ראתה אותו ברגעיה האחרונים, ומונע ממנה את החסד של להיות נראית אחריהם. הפאנץ' של הפרק לא מנע מהנקודות שבוג'ק העלה מלהיות נכונות, והוא מניע את העונה קדימה ומבטיח את שברונו של בוג'ק.

ב-Free Churro בוג'ק מבקר גם את הנטיה של צופים לחפש משמעות במקום בו היא לא תמיד נמצאת, כשלרוב מדובר בטעות או סתם בצירוף מקרים. אבל הדוגמא של בוג'ק – כוס קפה על השולחן בחלק מהסצינות ששם שם עוזר הפקה – לא יכולה להסביר את הסמלים והמשמעויות בבוג'ק עצמה, שבתור סדרה מצויירת כל החלטה שם חייבת להיות תוצר של בחירה, ולא של צירוף מקרים. אני חושבת שזו פניה ישירה לצופי הסדרה שמחפשים משמעות, אלא שכאן אשכרה יש משמעות במה שבחרו לשים וגם במה שבחרו להשמיט.

בכל מקרה, תחפושות.

אבל הנקודה היא שאנחנו רק חושבים שזו העונה של בוג'ק כי התחפושת הכי משמעותית העונה היא התחפושת של דיאן, שמתחבאה מאחורי בוג'ק הורסמן בעצמו. כבר חמש עונות, בעצם. היא משתמשת בו כבר שנים כדי להגיד דברים שהיא לא מקבלת במה להגיד בעצמה, והעונה זה בולט במיוחד כיוון שהיא מחליטה לנצל את זה לא כדי לגאול את בוג'ק, אלא דווקא להאשים אותו.

אני חושבת שזה מתחבר לחשש האמיתי שיש אנשים שאשכרה אוהבים את בוג'ק כדמות פגומה אך אהובה, כמו ג'ימי מקנולטי, טוני סופראנו, גרג האוס ואחרים. הבלש ג'ון פילברט הוא שילוב של כל הדמויות האלו, והשילוב עם קופסת הכדורים הקבועה היא רפרנס בולט להאוס (ושרלוק, שהוא אותה דמות). בוג'ק מהפרק הראשון מהווה קול לנשים מסביבו שלא מקבלות קול, ובפעם הראשונה הוא מבין איך נורמליזציה של משהו רע יכולה להיות רעה בעצמה (גם בלי לגיטימציה). מעניין לראות את בוג'ק מתמודדת עם זה בתור סדרה שנותנת במה לשנאת נשים גם אם תוך ביקורת כבדה עליה. אלו היו החלקים המשמעותיים ביותר בסדרה, והחלקים בהם דיאן מתעוררת מהחלום שלה על עולם מושלם שבו למסרים שלה יש משמעות. כי בסופו של דבר כל אחד יקח את המילים שלך להצדיק את מה שהוא רוצה, ואת עשויה לעשות יותר נזק מתועלת. ככה בוג'ק הופך להיות סמל פמיניסטי אבל מיד ממנף גבר שהוא הכל חוץ מפמיניסט לעמדת הגיבור. ומה שהופך את בוג'ק לסמל פמיניסטי היא האמירה "אסור אף פעם לחנוק אישה!", אמירה טריוויאלית שהוא לא עומד בה עד סוף העונה (תודה לעדי ששמה לב לזה ראשונה). מצד שני, הקיום של עקרונות הוא מה שגורם לבוג'ק להבין שהוא חצה כל קו והוא הולך לגמילה.

אבל נחזור רגע לזה שזו העונה של דיאן. היא מקבלת את הטיפול הקלאסי של עונה של בוג'ק – היא נעדרת כמעט כל הפרק הראשון ואנחנו פוגשים אותה רק בסופו. הפרק השני מוקדש לה הרחק מכל היתר (חוץ מבזכרונות שלה), כשהיא נוסעת לבד לויאטנם למסע חקר אישי (וגם שם האומנות מתבלבלת עם המציאות כשסרט על אותו נושא בדיוק מצולם בויאטנם באותו זמן בדיוק). יש פה הרבה רפרנסים לנסיעה של דיאן לקורדוביה לכתוב את הספר שלה, אלא שפה היא מסיימת את הכתבה, ויש גם סוף טוב. לאורך העונה היא מאוד נוכחת, מנתבת את העלילה של פילברט וגם את של עונה 5. היא מכנסת את בוג'ק להתמודד עם כל הדברים הנוראיים שעשה לאורך הסדרה, כולל שרלוט ואז שרה לין (שרה לין ניסתה לעזור לו להתמודד עם שרלוט, אבל זה לא צלח). היא כועסת על בוג'ק אבל רק בגלל שהם דומים מדי. גם היא שיקרה לבעלה, גם היא בוגדת, גם היא שתתה ללא הפסקה במשך חודשים בזמן משבר. היא לא יותר טובה מבוג'ק, אבל היא ממש רוצה להיות טובה ממנו. היא בעצמה לא זוכרת שהוא כן סיפר לה על ניו מקסיקו והיא היתה עסוקה בדברים אחרים אז היא שינתה את הנושא. זה בסדר לדרוש מאחרים להיות פגיעים וחשופים אבל כדאי שהם יעשו את זה בזמנם שלהם. בקיצור, אנחנו רואים ומלווים את בוג'ק אבל מי שנוהגת היא דיאן, ובסופו של דבר כשהוא מוכן לבקש עזרה היא שם כדי לקחת אותו לגמילה. אבל אחרי שהוא נפרד ממנה ונכנס פנימה, אנחנו רואים את הפנים שלה, לא את שלו. כי ככה הסיפור שלה נגמר, אבל שלו רק מתחיל.

 

Things that fall together, just as easily break

נושא אחר שחזר העונה הוא הכניסה לשגרה, איך אנחנו נכנסים למשהו רק כי הוא שם, ואיך הפחד מהבחירה יכול לשתק. זה נכון עם יולנדה וטוד, שממשיכים במערכת היחסים שלהם רק כי אין ברירה. בהמשך טוד גם מגיע למשרת בכיר בWTIIRN והרובוט שלו הופך לתפקיד המנכ"ל, כל זה בגלל שהוא במקום הנכון בזמן הנכון. ואף מערכת היחסים של בוג'ק וג'ינה שמתחילה ב"היי".

גם מר פינאטבאטר ופיקלס, ממש זוג משמיים מוצאים אחד את השני לגמרי במקרה. מיסטר הוא מהגברים האלו שלא מסוגלים להיות לבד, ופיקלס מייצגת את כל מה שהנשים שלו היו כשהתחיל לצאת איתן: צעירות. מערכת היחסים שלו עם פיקלס כבר מבוססת על שקר ובגידה, ובוג'ק אמנם מודעת לכך שהיא עושה נורמליזציה ורומנטיזציה לבגידה, אבל לא נראה שזה מפריע לה (אין שום שיפוט מוסרי למעשיו של מיסטר פינאטבאטר ע"י הסדרה).

העונה גם מסיימת טיפול ארוך טווח ביחסי הורות, אולי מערכת היחסים הכי אקראית שיש, ושמה אותה אל מול ניסיונותיה של פרינסס קרולין לאמץ, החלטה שנובעת מבחירה ומאמץ. פרינסס קרולין היא ההפך הגמור מליפול לתפקיד: היא נלחמת עבור כל מה שיש לה. בנעוריה, כשהיא מרחק רגע מחיי נוחות בעקבות הריון לא צפוי, היא בעצמה לא רוצה בחיים האלו ולא רואה את זה כאופציה רלוונטית. גם בחייה המקצועיים ובעונה הזו גם בבחירה שלה לאמץ דווקא לבד היא שוב מפגינה את העצמאות החתולית שלה, שמבטיחה שכל מה שהיא עושה קורה מבחירה מלאה ואף פעם לא בטעות.

bojack dance

ולסיכום

העונה הזו הציגה באופן קבוע את הנשים שלה כמובילות, קובעות, עצמאיות והחלטיות. גם כשהן מתאכזבות ממיסטר פינאטבאטר לאורך השנים, או בוחרות ברומן עם הקולגה שלהן, עדיין הבחירות שלהן מנומקות וברורות. הן מנתבות את דרכן קדימה אל מול הגברים של הסדרה שמחפשים להיות מובלים ושיגידו להם מה הציפיות מהם. כשאמילי, למשל, אומרת לטוד בדיוק מה היא מחפשת, הוא בכל זאת מצליח לא לשמוע ומספק לה את מה שהוא מחפש: מערכת יחסים ללא סקס אבל עם חברות. הקול הזה מהנשים נשלל פעם אחר פעם, וגם כשיש גברים בני ברית שמנסים לתת לנו קול, עדיין בסופו של דבר קולנו לא נשמע (כי הם אומרים את המילים שלנו אבל בקולם שלהם). "זה משחק בשבילך", דיאן אומרת לבוג'ק, "אבל מחר אני אשאר אישה". העונה הזו, אני מרגישה, יותר מכל אחת אחרת של בוג'ק תפסה את המהות האמיתית של להיות אישה: את לא בוחרת בזה, את לא יכולה להשתחרר מזה, יקרו לך המון דברים נוראיים בגלל זה. אבל זה לא יכול להכתיב את הסיפור שלך.

בסוף העונה האומץ של ג'ינה הוא באמירה שלה – אני דווקא לא מתלוננת. אני לא אספר לאף אחד מה קרה לי לא כי אני חלשה, אלא כי הסיפור יחליש אותי. היא מקבלת החלטה ומנתבת את הקריירה שלה ואת החיים שלה. גם בוג'ק רוצה לעשות את זה אבל הוא צריך שיסבירו לו איך. מהפרק הראשון (בעונה, ובכלל) הנשים שלו מראות לו איפה הוא טועה, מחפשות הסברים כי חייב להיות תרחיש שבו הוא בעצם איש טוב. אבל גם לגבר טוב יכולים להיות שלדים בארון, הוא רק חייב להכיר בהם. בסופו של דבר דיאן לוקחת את בוג'ק לגמילה לא כי הוא רוצה, אלא כי הוא ביקש שהיא תחליט עבורו. הסיפור של 'האם בוג'ק אדם טוב' מלווה אותנו מהעונה הראשונה, והתשובה מאז ההתחלה היתה 'אין דבר כזה'. אין מהות, ואין בסיס. יש מעשים. בוג'ק כמעט ניצל ילדה בת 17. הוא חנק את בת זוגו והוא גרם למותה של אישה שבטחה בו. אלו מעשים. הוא גם פגע באחותו ונפגע על ידי הוריו. סכום כל אלו הוא בוג'ק הורסמן, שיכור או פיכח.

אם הייתי צריכה להמר בפרק 11, הימרתי ביני ובין עצמי שבוג'ק לא ישרוד את העונה. שהוא ימות והסדרה תסתיים. אבל הוא לא מת. בעונה הבאה נראה אותו שוב, והוא לא ישתה, אבל גם לא ישתנה. וזה אחלה. לא יכולה לחכות.

יאללה, עונה 1 פרק 1 הנה אני באה.

בוג'ק הורסמן: זמן וזיכרון (עונה 4)

כל עונה של בוג'ק הורסמן היא אחרת בתכלית ועוד מאותו הדבר. הדמויות הן אותן דמויות, אבל פגעי הזמן ניכרים עליהן. הן לא עוברות תמורות משמעותיות רק בשביל לחזור להיות אותו הדבר בתחילת העונה הבאה. בשונה מסדרות אחרות שמתאהבות בפגמים של הדמויות שלהן ולא מסוגלות לשחרר אותן, בוג'ק הורסמן מתאהבת בדמויות ועושה מאמץ להוביל אותן הלאה. הזמן לא עוצר, המחוג צועד קדימה, אי אפשר לעצור במקום, חייבים להתקדם.

המוטיב הברור והבולט העונה היה הזמן. מתוך 12 פרקים, חמישה מתקיימים בזמנים מקבילים או מתקדמים קדימה ואחורה בין שני זמנים. כי יש דברים שאי אפשר לסובב לאחור. מוות של ילד הוא אחד מהם. בין אם זה בן ביולוגי ששלחת למלחמה, או בת טלוויזיונית שלקחת תחת חסותך, מוות הוא הקבוע היחידי.

זמן היה מוטיב חוזר גם בעונות הקודמות, עם פרקי פלאשבק והאופן שבו העבר מרחף מעל הכל. ולא סתם הסדרה שבוג'ק יעשה בעונה הבאה תשודר ב-WhatTimeIsItRightNow.com. כי השאלה של מה השעה היא לא רק שאלה עובדתית, אלא גם שאלה פוליטית. מה רוח הזמן. ושאלה של זהות. מה השעה בשבילך. לטוד, למשל, השעה הבשילה להכנס לתבנית. לבוג'ק הזמן היה מתאים להתבגר. להוליהוק זה הזמן לחפש את אמא שלה. לפרינסס קרולין זה הזמן להיות אם. לדיאן ומיסטר פינאטבאטר זה הזמן לפרידה.

בוג'ק

את העונה הקודמת בוג'ק סיים בנקודה הכי נמוכה שראינו אותו. אחראי למותה של שרה לין, הילדה שהכיר ושימש לה דמות אב, רק כדי להפוך להיות מאהב והשפעה רעה. הוא מוכן לסיים את חייו אבל סוסים רצים במדבר הזכירו לו את החייתיות שבו, זהות שניסה לברוח ממנה כל העונה. חשבתי שהוא יצטרף אליהם אבל שיחה מדיאן מונעת ממנו לעשות זאת, והוא נוסע למישיגן במקום.

bojack skies

בעונה השניה ביאטריס הורסמן אמרה לבוג'ק שהוא פגום, עצוב מבפנים, שזוהי המורשת (birthright) שלו. הוא לא יכול להשתנות ולא יכול להיות האדם הטוב שהוא כמה להיות. בפרק השני בעונה הרביעית אנחנו מגלים את הרקע למורשת העצב הזו, ומלמדים שהיא נעוצה במקום אחד, בעצב של אבדן אח ואם, התמודדות שביאטריס לא הצליחה להתאושש ממנה. אבל הסיפור העצוב על סבתו של בוג'ק שהיתה אישה שמחה ומלאת חיים וסיימה את חייה with half a mind מלמד על שרשו של העצב במשפחה, הוא מלמד גם על היכולת להפוך את הסיפור, למצוא ישועה ושמחה ואושר שוב. ביאטריס השתנתה לעד, בוג'ק ירש את זה ממנה, אבל למורשת ההורסמנית יש סיכויים אחרים (והעצב מגיע בכלל משוגרמן).

 

 

bojack mother

את ביאטריס בוג'ק פוגש מיד כשחזר לקליפורניה, אחרי נסיון לחיים אחרים (או מוות) במישיגן הוא נתקל בהוליהוק. נערה שמחה, נרגשת, חכמה, מקסימה. היא גם שמנמנה ומנומשת ודומה מאוד לבוג'ק, אבל זה בכלל לא משנה. בניגוד לבוג'ק, שלא היתה לו ממש הדרכה הורית, להוליהוק יש שפע של הורים, שמונה אבות. היא לא צריכה אב נוסף, בוג'ק הוא רק כלי למצוא את האם שלא היתה לה. כל נסיון של בוג'ק להציע הדרכה הורית לצעירים בחייו לא עלתה יפה. הוא הרחיק מעליו את טוד, התאהב בדיאן, שבר לפני את הלב, הרג את שרה לין. הוא רעל לכל מי שמסביבו, והם פורחים רק בהעדרו. סוף סוף יש פה מערכת יחסים שעשויה להצליח, ולו בגלל שהוליהוק לא צריכה את מה שבוג'ק לא מסוגל לתת. כאמור, יש לה *שמונה* אבות.

bojack anxietyהמקור לעצב של בוג'ק היא מערכת יחסים בין אח ואחות. לביאטריס היה אח מוצלח שהיא אהבה, והאבדן שלו לקח ממנה את חייה. ובמערכת יחסים שאנו מגלים בדיעבד שהיתה כזו, בוג'ק לומד את מה שהוריו הנעדרים לא לימדו אותו, בהיפוך תפקידים ראשון העונה שמאפשר לבוג'ק לגדול. כבר ביום הראשון שבוג'ק מבלה עם הוליהוק היא מלמדת אותו להגיב לאישה בוכה, וזמן מה אחר כך, בפעם הראשונה שהוא פוגש את דיאן מאז שיבתו, הוא משתמש בידע הזה על דיאן, מסביר לה שהיא לא צריכה להרגיש רע שהיא מרגישה רע. הוליהוק בת ה17 מלמדת את בוג'ק את השיעורים שלא קיבל בנעוריו ומצליחה לשנות את החיים שלו.

bojack holyhockהיפוך תפקידים נוסף כזה הוא בין בוג'ק ואמו ביאטריס, שלעת זקנה איבדה את עצמה ועכשיו בוג'ק צריך לטפל בה. לאורך הסדרה וגם בעונה הזו ביאטריס היא אישה קשה, מרירה, פוגענית ומתעללת. אבל אם פרק 6 ("Stupid piece of sh*t", הפרק האהוב עלי העונה) מלמד אותנו משהו, זה שלא תמיד יש קשר בין הקול הפנימי שמפנה את השנאה פנימה, וזה החיצוני שמטיח שנאה בזולת. כפי שהקול הפנימי של בוג'ק מתחנן שיקשיב להוליהוק, כך אני בטוחה ביאטריס מבקשת מעצמה שתהיה רכה יותר עם בוג'ק. וכמו שבוג'ק מפחד להרוג עוד ילדה, ביאטריס מפחדת להיקשר לעוד ילד.

bojack sarah lyn

השד שבתוך בוג'ק ושרה לין

ביאטריס

את סיפור הרקע של ביאטריס שמענו אינספור פעמים. יורשת זוהרת שהלכה עם המורד, נכנסה להריון שהרס את חיי ונטרה טינה לבנה. אבל סיפורה מתחיל עוד קודם, עם אם נעדרת ואב חסר רגישות, שניסה ככל שהזמן התיר לו אבל זו היתה תקופה אחרת. הסיפור שלה טראגי פי כמה שמחשבנו כי לכל אורכו היא מנסה. היא רוצה להיות אם טובה ורעייה טובה, היא רוצה להיות אזרח טוב, היא גאה בבן שלה אבל לא מסוגלת להגיד לו. היא לא יכולה להותיר את עצמה פגיעה וחיה כתוצאה מכך חיים מלאי חרטות. לראות את ההורה שלך מאבד שליטה ואת עצמו זה אף פעם לא קל, ההרגשה שמאוחר מדי להגיד את מה שאתה רוצה כי אין כבר למי להגיד. כשמדובר במילים קשות זה קשה כי אפשר להפנות אותן רק פנימה.

הסיפור של ביאטריס לאורך העונה סופר במקביל: הווה מול עבר, תקוות מול מציאות. זה ערבוב של זכרון שנעלם, זכרון סלקטיבי (הפנים של הנרייטה ושאר העזרה לא נעלמים, הם מוסתרים. ביאטריס הקפידה לא לזכור את החלק הזה). ההיסטוריה חוזרת על עצמה ומתכתבת עם עצמה.

bojack multi times

ביאטריס הצעירה לצד בוג'ק הכועס בהווה

bojack painting

בסצינה שבה באטרסקוץ' מספר לביאטריס על ההריון, התמונה בסלון מתחלפת בין התמונה המשפחתית של ביאטריס ומשפחתה במישיגן, והתמונה המשפחתית של בוג'ק והוריו. עבר מלא תקווה אל מול הווה מלא אכזבה

bojack henrietta

כשאנחנו מגלים מי זו הנרייטה שביאטריס בלבלה עם בוג'ק כל הזמן, פניה נעלמות מתוך הסתרה ודה-הומניזציה

החלק הזה של העונה, לא ידענו אבל אנחנו מגלים, הוא תעלומה. יש רמזים לכל אורך העונה. באטרסקוטש מספר שלאמא שלו היה יהלום על האף. כשביאטריס פוגשת את הוליהוק לראשונה היא מזהה אותה ואומרת לה "את נראית בדיוק כמוהו". היא מזהה את בוג'ק כהנרייטה מההקשר, וחוזרת אחורה עד ילדותה כדי להיות אם לבובת הסוס שנלקחה ממנה. אילולא בובת הסוס שנשרפה בוג'ק כנראה לא היה קיים, היא לא היתה נישאת לבאטרסקוץ', לא היתה הוליהוק. מתוך הרע הזה נולדו דברים יפים, גם אם צריך מרחק רב (רב) לשים לב לכך.

בוג'ק וביאטריס משחזרים דפוסים בין ביאטריס בפרק האחרון. ביאטריס מבקש שיסע מהר יותר, כמו אמא שלה כשהיתה שיכורה ורצתה שביאטריס תנהג. בשני המקרים הם נוסעים מהר אל האסון, אבל בוג'ק נותן לאמא שלו חסד קטנטן ואחרון כשהיא מזהה אותו, ובמקום להגיד לה את מה שהוא מרגיש, מה שחיכה כל העונה להגיד לה, הוא מספר לה שהיא במישיגן. זה לא ויתור, זו התבגרות אמיתית של בוג'ק. בפעם הראשונה מאז תחילת הסדרה, הוא אדם טוב יותר בזכות שהכיר את הוליהוק. הוא אח גדול.

bojack smiling

דיאן ומיסטר פינאטבאטר

bojack fire

בעונה הראשונה נפלתי בפח. אהבתי את דיאן וכעסתי על מיסטר פינאטבאטר על שהיא איתו ולא עם בוג'ק. היום היא כבר הדמות הפחות אהובה עלי, ואני קצת כועסת על מה שהיא עושה למיסטר פינאטבאטר, במיוחד העונה כשהיא נמנעת מלבחור פעם אחר פעם, כדי שהוא יקבל את ההחלטות והיא תוכל לנטור לו טינה על שלא התחשב במה שהיא רוצה. פעם אחר פעם היא מנסה להיות זלדה אבל יוצא לה זואי. או שהיא זואי ביחס למיסטר PB אבל זלדה ביחס לחברים המבאסים שלה וזה מבאס. הטון העגום של סיום העונה הזו הוא כנראה סיום מערכת היחסים בין השניים.

מערכת היחסים שלה עם בוג'ק לא היתה נורא מעניינת, בעיקר בגלל שהיא לא ממש היתה קיימת. היה היפוך תפקידים שהתחיל כבר בעונה השניה כשדיאן ישנה אצל בוג'ק במרפסת אחרי שחזרה מקורדובה, אז אין הרבה מה לומר עליו.

מיסטר PB שימש העונה כרקע לעלילה פוליטית שנועדה בבירור לשקף את הטירוף הפוליטי של מערכת הבחירות המטורפת של 2016. הביקורת היתה בעיני קצת שקופה מדי, עם ציבור שמעדיף פעם אחר פעם פופוליזם על פני מה שטוב להם. השיא היה כמובן בפרק underground, שבו ג'סיקה ביל (בעלת הומור עצמי בריא) הורגת את זאק בראף ובעקבות כך הופכת למועמדת למשרת המושל. היתה שם ביקורת רלוונטית אבל לא משהו שלא ראינו בעבר, ובלי התייחסויות ישירות לדברים עצובים שקורים בפוליטיקה היום. למשל, כשוודצ'ק (וודצ'ארלס!) נפגע בסקרים בגלל שאין לו ידיים, אף אחד לא מעליל עליו עלילת אימיילים, אלא פשוט אומרים שלא בוטחים בו. העומק של הביקורת נגד הילארי קלינטון שלא ממש בוססה עם שום דבר חוץ מהשחלות שלה, ומהצד השני הסלחנות המלאה לטראמפ גם אחרי עדויות על מעורבות רוסית לא קיבלו פה התייחסות, וחבל.

פרינסס קרולין

היא הדמות האהובה עלי בסדרה, והעונה, לצד התחזקות של בוג'ק וחוסן כללי של דמויות אחרות, היא קיבלה את החירות להישבר קצת. ראינו אותה פגיעה בעבר, אבל שום דבר כמו השפל שהגיעה אליו, בודדה, אומללה ואלכוהוליסטית.

בכל עונה יש פרק שמוקדש לPC, והעונה זה היה הפרק הקסום Ruthie שממשיך את האחרים באופן ישיר, עם שבירת הקיר הרביעי והתייחסות מפורשת לנראטיב של PC.

בעונה הראשונה פרינסס קרולין עושה לעצמה נאום תוכחה אחרי שהיא מתפתה לחזור לבוג'ק ויש לה יום גרוע. היא אומרת לעצמה שזה כל מה שזה, יום אחד, ויאללה להמשך הדרך.

בעונה השניה יש לה יום קשה ורביטוביץ' עושה לה את נאום ה-movie star – את גיבורה של הסרט של עצמך, וכל מהמורה שאת חווה היא רק טוויסט עלילתי כדי שהסוף השמח שלך יהיה משמעותי יותר.

בעונה השלישית פרינסס קרולין מנסה להשיג לבוג'ק שתי עבודות בתור סוכנות קטנה, מתחרה מול גקו ורביטוביץ'. היא חווה נצחונות לאורך הפרק אבל בסוף מפסידה את שתי העבודות ואפילו את בוג'ק בסוף העונה, מה שהופך את הסיפור ואנחנו לומדים שלא ראינו את הסרט של PC, היא לא הכוכבת, אלא את הסרט של גקו ורביטוביץ', וכל נצחון של PC היא מהמורה שלהם בדרך לסוף הטוב.

bojack time

כלומר, הסיפור של PC תמיד מסופר דרך הסיפור שהוא הסיפור של פרינסס קרולין. והעונה קיבלנו פרק דומה – רות'י, נכדת נכדתה של PC מספרת על מהמורה שפרינסס קרולין חוותה בדרך לסוף הטוב שלה. ומה הוא הסוף הטוב? רות'י היא הסוף הטוב. אלא שהסוף של הפרק הוא ההפך מזה. פרינסס קרולין מסיימת אותו אחרי הפלה, בלי בן זוג. קשה לראות אותה זורקת לפח את כל הדברים האלו לאורך הפרק, נפרדת מכל מה שחשוב לה בגלל כעס וגאווה. אנחנו לא שומעים את סיום הסיפור של רות'י על היום הרע של סבת סבתה, כי אנחנו עוד לא יודעים מהו. כמו הפרק שבו דיאן כותבת ספר בראשה בקורדובה, וכשהיא נכשלת ומחליטה לחזור לל"א, הסיפור נגמר באמצע משפט כשהיא מבינה שאיש לא יקרא אותו.

(וזה גם הזכיר לי ציטוט של מייקל סקוט מהמשרד – הוא אומר שבסוף חייו, כשישב ביאכטה שלו עם כל הנכדים, הוא לא יתבאס שהוא לא עשה יותר כסף. כי מן הסתם יש לו מספיק כסף, אם הוא יכל להרשות לעצמו יאכטה).

bojack princess carolyn

המוטיב הזה, של סגנון ככלי עלילתי הוא חלק מבוג'ק הורסמן מאז שהתחילה, והוא אחד הדברים היפים בסדרה. כך גם בפרק שמסופר דרך הקול הפנימי של בוג'ק, דמות שאנחנו כבר מכירים. זה לא כלי עלילתי של מספר, זו ממש דמות נוספת והשקפת עולם חדשה שמצטרפת אלינו, והיא מלוכלכת וRaw, אבל מאירה את הסיפור באור חדש.

מי שעוזר לPC לצאת מהתחתית הוא טוד, שקיבל מפרינסס קרולין את נאום הGet your shit together, למד אותו, ועכשיו יודע לתת לה אותו כשהיא צריכה. כמו בוג'ק שלמד מהוליהוק איך לנחם אותה. היפוך התפקידים בין PC וטוד מלא העונה, כשהוא מוצא את עצמו בבית של PC (והיא על הספה), המבוגר האחראי שדואג לה.

bojack pop

ובסופה של עונה, עם כל הדברים הדפוקים שPC עשתה בוג'ק לצידה ונראה שהיא נחלצה מהצרה, אבל לא בדאוס אקס מכינה מעצבן, אלא בהתפתחות טבעית של תשלום חוב של עשרים וחמש שנים של בוג'ק לPC, שרק אחרי השנתיים שעברו עליו הוא מכיר בו ויכול לשלם אותו.

טוד

היציאה של טוד מהארון בפני אמילי ובפני עצמו היתה משמעותית, אבל תהליך משמעותי יותר שעבר בעונה הקודמת הוא זה שבסופו הוא עימת את בוג'ק עם כל הדרכים שהוא פגע בו, ועזב את הבית שלו. העונה הוא ישן על ספות שונות וניווט את דרכו להגדרה עצמית, אבל זוהי עוד עונה שטוד לא באמת השתנה בה, כי טוד לא צריך להשתנות. טוד הוא לגמרי בסדר.

אחרי שהוא מופיע בתצוגת אפנה בטעות והופך להיות סנסציה, לאט לאט עוד ועוד אנשים מתחילים להתלבש כמו טוד. גם העונה היתה טודית במידה, גם במובן שהיו לה כמה רעיונות הזויים (נגיד ג'סיקה ביל הורגת את זאק בראף בשביל הבשר), אבל היא גם מאוד א-מינית. בוג'ק שוכב עם אמא פוטנציאלית של הוליהוק, אבל מלבד זאת הוא לא מתחיל עם נשים ולא מחפש אותן ומתמסר להוליהוק ולמערכת היחסים איתה. פרינסס קרולין מנסה לעשות תינוק, ודיאן מנסה להציל את הנישואין שלה, הסיבות הכי שמרניות ונקיות לסקס. חוץ מזה אין את הרומנים, הבגידות, הטעויות והסקס השיכור של העונות הקודמות (בלי אהבה מוסווית כסקס, רק סקס מוסווה כאהבה). העונה גם מלאה באנשים שאוהבים זה את זה ורוצים לחיות יחד ולגרום לדברים לעבוד. כמו לווייתן-החדשות שמתגעגע לרנדי במקום לכעוס עליו, לראשונה.

ההשתלטות של הטודים על המרחב הציבורי, עם כובע הגרב וההודי האדום, היא המסר של הסדרה לאיך שהיא רואה את העתיד של אמריקה. כן, יש המון פוליטיקה רעה. אנשים יהרגו אחד את השני ויפגעו אחד בשני בשביל כח ובשביל עקרונות. נשק ישאר בעיה ושנאת נשים בעיה גדולה עוד יותר. וושינגטון כנראה תשאר מושחתת, וזה כנראה נכון לכל פוליטיקה בכל מקום. אבל טוב יכול להתפשט ולכבוש את העולם, ואנחנו חייבים להמשיך להציג ולשבח ולהאדיר את הטודים של העולם (כמו אריה הפילהרמונית שהזכיר לנו טוד שאנחנו מכירים), כי הם אלו שעושים אותו אפשרי למחייה. בכל יום אני מנסה להיות קצת יותר טוד.

bojack another tod 5

הפרקים האהובים עלי העונה

  1. Stupid piece of sh*t
  2. Ruthie
  3. Time's Arrow
  4. The Old Sugarman Place

 

הנותרים, פינאלה: The Book of Nora.

זה היה מושלם.

Tachycardia, שני שירים תאומים של Conor Oberst.

התאומים האחרונים שקיבלנו מהנותרים הם העולם הזה, והעולם התאום. העולם שלנו, שכולם בו שארים, כולם הנותרים אחרי האסון, והעולם השני, שבו כולם ניצולים, חוגגים את הזכות לראות עוד יום. והכל עניין של השקפה, כי למי שאיבדה את הכל (נורה) העולם השני הוא הבית, ולמי שלא איבד דבר (תושבי מירקל/ג'רדין), העולם הנוכחי הוא חגיגה.

אז נורה החליטה ללכת עם זה, אבל אני לא חושבת שהיא הלכה עם זה באמת. בכל מקרה הסדרה בסופה הלכה, באופן די מובהק, לפתרון המועדף עלי של הסבר מדעי ומינימום מיסטיקה. יש תהליך בר שחזור כדי להיעלם. אבל הייתי מצפה שהמדען הראשון שעבר יבנה את המכונה בעצמו, ויתחיל להחזיר את האנשים (זו אגב היתה התחזית שלי לעונה שלוש – כולם חוזרים). אבל המדען הזה לא חושב בכלל לבנות את המכונה, הוא פשוט חי שם, עם אהוביו. רוב האנשים לא ישרדו את העולם הזה. יש שם תינוקות ועוברים, אנשים שהיו באמצע נהיגה ועברו בלי המכוניות שלהם, במטוסים ונחתו בשמים.

vlcsnap-2017-06-05-18h39m32s385

אז אני לא חושבת שנורה נסעה לשם. ובגלל זה היא לא חושבת שקווין יאמין. היא היתה במים המתכתיים האלו, והבינה פתאום שיש עצב עמוק יותר מזה שהיא חשה. המחשבה שהם פשוט המשיכו הלאה, המחשבה שיש עולם שכולם מרגישים כמוה. שהיא לא מוגדרת על ידי העצב שלה כי הוא נחלת כולם. והחליטה לעצור את זה. יכול להיות שהתהליך עובד, אבל נורה לא נסעה ולא חזרה. היא החליטה לאפס הכל ולהתחיל מחדש. כך אני בוחרת לראות את זה.

vlcsnap-2017-06-05-18h35m24s838

ואחרי 20 שנה…

מאט נפטר בינתיים, לפחות מרי היתה לצידו. ג'יל התחתנה וטומי התחתן ולא ראינו אותם שוב. ולורי נשארה הפסיכיאטרית שלא אומרת למטופלים שלה שמה שהם חווים היא פסיכוזה (ועדיין הדמות הכי מגניבה בסדרה). איווי עדיין מתה. וגם מג. יש דברים שלא צריך הסבר בשבילם כי אנחנו מקבלים שהוא חלק מהסדר הטבעי.

רוב הפרק הוקדש לנורה ולקווין, באוסטרליה, מנסים להמציא התחלה חדשה עבור עצמם. קווין נותן לנורה חבל הצלה, האפשרות להתאחד איתו בלי להסביר, בלי לדבר, בלי לריב. אבל היא לא יכולה לקבל את זה, היא צריכה לכפר על חטאיה, להשיל אותם מעצמה לילה שלם, לפני שהיא יכולה להיות ראויה לו וליונים הלבנות שלה.

vlcsnap-2017-06-05-18h55m36s873

הזמן מרפא את הכל, וגם תושבי מירקל נרגעו קצת, וגם ג'יל השלימה עם לורי, ורק קווין ממשיך לנסוע כל שנה לשבועיים באוסטרליה, לחפש את אהבת חייו. כל כך מרגש, המקום ששמור לה בליבו, אחרי שכמעט מת והבין שזה החטא היחיד שהוא צריך לכפר עליו. בינתיים הוא גילה שיש לו בעיית קצב בלב (וקווין של המציאות קיבל את הצלקת של קווין המתנקש בנשיא), שיכולה אולי להסביר את הנטיה המוזרה שלו לחזור לחיים.

הסדרה התרחקה לגמרי מאשליית הדת של העונה השניה ורוב העונה הזו, עם הנזירה המזדיינת (שמתכתבת עם המסע של מאט עם רקע של סדום ועמורה), ועם מאט שלא קיבל ישועה, למרות שזה הקלוז'ר הקל. היא הלכה שוב לכיוון ארצי ומרגש, לא צריך נביא בשביל להחלים.

העונה התחילה שמחה מאוד ואופטימית מאוד, והסיום האופטימי הזה מחביא בתוכו את כל העצב והכאב שעוד מחכה לקווין ולנורה. והעצב בטוח יגיע, אבל לרגע אחד אפשר להיות מפוייסים עם עולם שהוא נוראי, ולא הוגן, אבל לפחות יש בו אהבה. הדבר היחיד שיכול למרק את חטאיך, הדבר היחיד שיכול לתת לך כח ליום נוסף. וזה מסר יפהפה שנובע לחלוטין מהסדרה, עם כל החושך והכאב שבה, קרן אור בוהקת.

vlcsnap-2017-06-05-18h36m24s363

הנותרים 3X07 האיש הכי חזק בעולם (ותאומו הזהה)

בפרק הכי יפה של מחלקת גנים ונוף, The end of the world, לזלי רוצה שזה יהיה סוף העולם, כדי שהיא תוכל לעשות מה שהיא רוצה בלי לדאוג להשלכות. אבל העולם לא נגמר באותו לילה, הבוקר מגיע, וכמו כולנו, כמו כל יום, היא נאלצת לעשות אלף פשרות ולחיות לא רק בשביל היום, אלא גם בשביל מחרתיים.

מהצליל הראשון של הפרק (נעימת הפתיחה של העונה הראשונה), הפרק התמודד עם מערכת היחסים שלנו עם העבר. ואכן קווין פגש בעבר, בשרשרת התפתחויות צפויות למדי. צפויות במובן המנחם של המילה, לא נדושות כמו שהן נובעות בצורה מדוייקת מהנותרים כפי שהיא עד היום. ברור שקווין הוא הנשיא, וברור שהוא שארית אשמה, וברור שאין משפחה ואין נישואים, וברור שאיווי זוכרת, וברור שקווין האחר הוא השומר של קווין הנוכחי (הוא מת בשבילו) וברור שפטי שרת ההגנה (תמיד הכלי למה שקווין לא יכול לעשות במודע) וברוווור שמג סגנית הנשיא (המצפון שלו, שהוא הרג), ושהיא גם מרגישה וכואבת. אי אפשר אחרת.

vlcsnap-2017-05-29-19h51m19s205

ואז נקודת השיא של הפרק, קווין של היום רוצח את קווין של פעם, מוציא ממנו את הפצצה המתקתקת, אבל במטרה לעולם לעולם לא לחזור לשם. הוא ניסה להתאבד אינספור פעמים, לפי מידת ההיכרות שלו עם השקית ועם הסלוטייפ. והוא חזר לעולם הזה אינספור פעמים. ולפעמים הדרך היחידה להפסיק עם הרגל מגונה הוא לרצוח את החלק בנו שמורגל בו. ועם הנעימה מהעונה הראשונה (שנמתחה ונמתחה ונמתחה), זה היה שובר לב אבל גם מזכך ונעים ויפה. לפעמים חייבים להישבר כדי להיבנות בחזרה.

vlcsnap-2017-05-29-19h56m28s601

בעקבות הפרק הזה אני נוטה להאמין שגם אם יש מרכיב על טבעי – קווין אולי זאת חזר מן המתים (לא ראינו את זה הפעם, ואני חושבת שקווין האב הוציא אותו מהמים בזמן, ורק סיפר לנו) – העולם אליו הוא מגיע הוא העולם הפנימי שלו. כמו שלורי אמרה לו, כל מה שקרה שם יכל לבוא מהידיעות והאמונות שלו. וזה מה שאני חושבת שקורה.

ובעולם הפנימי שלו קווין הורג את כולם, כולל את עצמו באופן אישי, כדי שהוא יוכל לחיות. בסוף הפרק הוא עולה אל הגג עם אבא שלו, שמחכה לסוף העולם כאילו חייו תלויים בו, כי בהרבה דרכים זה נכון. וכמו האישה מתחילת העונה, שעולה כל סופה אל הגג ולא מצפה לרדת, כי הירידה מהגג כרוכה בהודאה בטעות ולמות זה להתאחד עם אלוהים, וכמו האיש שחי את חייו על המגדל ההוא במירקל ולא ירד עד מותו, גם קווין, הבן והאב, נשארים כי הם לא יודעים מה לעשות אחרת. אבל נראה שבפעם הראשונה בסדרה בערך, קווין בסדר.

vlcsnap-2017-05-29-20h07m30s762.pngנשאר לו רק עוד חטא אחד לכפר עליו, וזה נורה. אני מקווה שהוא יצליח. בשבילה וגם בשבילו. כי בסופו של דבר הכח היחיד הוא בהפגנת פגיעות. והגאולה היחידה היא לא הורות, היא כללית יותר, היא משפחה. ובמובן הרחב ביותר, משפחה כאהבה. שהיא בעצמה פגיעות. ובמציאות של עצבים חשופים לתת למישהו להתקרב אומר בהכרח להיפגע, אבל חייבים. כשהשארית האשמה אומרת שאין משפחה היא אומרת שאין יותר טעם. שאנחנו לבד וכל אחד יכול להיעלם בכל רגע. וכל אחד יכול להיעלם בכל רגע אבל אנחנו אף פעם לא לבד. וזה הטעם.

הנותרים 3X06: מוסמכת

כמה יופי, אלוהים, כמה יופי. כואב לי הלב.

vlcsnap-2017-05-22-21h19m53s546.png

מה שאני אוהבת בעונה הזו, הוא שכל פרק מסופר מנקודת מבט אחרת, עם סגנון אחר, בימוי אחר, מוסיקה אחרת, מציאות אחרת. הפרק הקודם היה ההזיה של מאט, וזה העולם הסופר ריאליסטי, סופר ספקני, סופר ארצי של לורי. באד אס, קיק אס לורי.

הוא מתחיל שוב עם האם, זו שפתחה את הסדרה ושראינו שוב מאז. הסיפור שלה מתרחב, המקום של האמהות בחייה מתגלה לנו, שברון הלב מעמיק. וללורי אין תשובות. הכרנו את נקודת המוצא שלה והכרנו את נקודת הסיום עם השארית האשמה, אבל האמצע, שפל המדרגה שהפך אותה ללא אנושית חסר לנו.

אני לא יודעת אם זו לורי או איימי ברנמן אבל אני רואה אותה מביטה באנשים שבורים לגמרי, ללא שיפוט או ביקורת, ורוצה קצת מהחמלה הזו קרוב אלי. אנחנו שומעים אותה אומרת את זה כבר מאז העונה הקודמת, לא מפריעים להזיה בעיצומה, וזו לורי בשביל הסדרה. ההזיה מתמשכת, כולם מאמינים בעל טבעי שיציל אותם ואת העולם, והסדרה עומדת מנגד, ללא שיפוט או ביקורת, אבל בעצם, אולי הכל הזיה?

כל הפרק הריאליסטי הזה, עם קלוזאפים קרובים על פניה המכילות של איימי ברנמן ושוטים ארוכים עם מוסיקה חודרת, ואין התרחשות כי כולם רק יושבים ומחכים, יושבים ומסתכלים, אבל זה הזמן שהכל קורה.

ואני כבר לא יודעת מה יקרה. יום השנה הגיע והסיפורים של כולם התלכדו לאוסטרליה וללורי. היא מלווה אותם, פשוט שם לצידם. לא מנסה להניא אותם, לא מנסה להסביר להם שהם מטורפים, פושעים. היא שם בשביל להציע חיבוק והבנה כשהם מבינים את זה בעצמם. הפרק מתחיל בהתאבדות ושזור בהתאבדות ונגמר בהתאבדות. וכולם בנקודות שפל כאלו שאין להם מה להפסיד כדי ללכת בעיניים פקוחות ובלב מלא אמונה אל תוך מה שהם יודעים בתוך תוכם הוא כנראה מוות בטוח. קווין מקווה לחזור ונורה מקווה להגיע למקום אחר, ומאט מקווה לנס, אבל כולם יודעים עמוק בפנים שהסיכוי קטן.

ג'יל הצילה את לורי פעם אחת, כמעט במחיר חייה. היא נתנה לה חבל הצלה בדמות המצית ההוא ואז לורי ניצלה בשריפה ההיא. הילדים שלה הם הדבר הכי טוב שעשתה עם קווין, ובכלל, והסיבה להחזיק מעמד, אז והיום. איך שאני רואה את זה, שיחת הטלפון מג'יל הצילה את לורי, הדמות החזקה ביותר בכל חדר שגם איבדה תקווה.

אבל תעזבו אתכם, מה אני בכלל מקשקשת, כל כך הרבה יופי.

 

vlcsnap-2017-05-22-21h18m53s899

(זה היה הפרק האהוב עלי בסדרה עד כה. עוד שניים טו גו)

הנותרים 3X05: It's a Matt, Matt, Matt, Matt World

WTF?

איך שהתחיל הפרק, עם מוסיקת הפתיחה, ידעתי שזה יהיה פרק מאט. הגיע כבר הזמן בכל מקרה. פרקי מאט הם לא קלים, כי הכל קורה לו אבל הוא לא מתייאש. דוהר קדימה גם כשכל הרע קורה לו. כשגונבים ממנו, כשפוצעים אותו. הוא הולך במודע ובראש מורם אל הרע, במטרה לעשות טוב. וזה קשה ממש לראות אבל בסופו של דבר, ובמיוחד בעונה של דת ומשיחיות, זה חלק מהותי מהסדרה.

vlcsnap-2017-05-19-14h27m55s047.png

עכשיו אנחנו מבינים, כמובן, שמאט תלוי בשיבה של קווין, כי הוא צריך נס. ואיכשהו הוא חושב שבמירקל, המקום שבו הושבה לו אשתו והיא נתנה לו בן, אבל גם המקום שבו הם עזבו אותו והוא גילה שהוא גוסס, חייו ינצלו.

ומאט באמת תמיד רודף שלום וצדק, ואני חושבת שהוא אפילו עושה את זה למען הכלל ולא רק בשביל עצמו, אחרת הוא היה מוצא עיסוק שבו חובטים בו קצת פחות, אבל בעונה של הזיות גם מאט מאבד את זה קצת, כשהוא פוגש את אלוהים, משתכנע בעליונותו, ואז שולח אותו להיאכל על ידי אריה (ואני בכלל הבנתי שההסבר על איך ישו שרד ללא נס, מסבירה גם איך האלוהים הזה שרד בלי להיות אלוהים, אבל נראה שמאט האמין לו).

אז אם הקודם היה מהטובים שבפרקי הסדרה, זה היה אחד המוזרים. איש הדת שנאלץ לעבור בסדום ועמורה כדי למצוא גאולה בשביל עמו (אבל בעיקר בשביל עצמו), אבל בסופו של דבר רק מבין שגאולה כזו היא בלתי אפשרית.

vlcsnap-2017-05-19-14h29m35s722ומה הקטע עם הצרפתים והפיצוץ, ומה יקרה ב-14?

הנותרים 3X04: בוקר טוב מלבורן

אלוהים ישמור מה זה הפרק הזה? כנראה הבימוי הכי טוב בסדרה (ובטלוויזיה בשנים האחרונות), משחק מבריק, אמג לגמרי.

כמה דברים שכבר דיברתי עליהם בפוסטים הקודמים קיבלו הפרק התייחסות ישירה. הראשון בהם הוא הכח המרפא של האִמָּהוּת בתהליך האבל וההחלמה. קווין מטיח בנורה שאם יהיה לה ילד היא לא תוכל להאחז בתפקיד הקורבן, וראינו איך לילי הוציאה אותה מהבור שהיתה בו, ועכשיו מבינים גם שעם לכתה לילי החזירה אותה לאותו הבור.

הורות היתה מוטיב דומיננטי הפרק גם כשנורה נאלצה לבחור בין התינוקת שהונחה בידיה למשמורת על ידי אוסטרלית אקראית בתחנת האוטובוס, ובין ההזדמנות ההיפותטית לראות שוב את ילדיה. ברור שנורה ספקנית אבל רוצה בכל מאודה להאמין, ובבחירה בין תינוק אמיתי ביד ובין תינוקות היפוטתיים במקום לא ידוע, היא בוחרת בהיפותטיים. (להגנתה, מי שם את התינוק שלו בידיים של זרה ובורח?) כך גם בבחירה בין התינוק שירפא סרטן ואחיו התאום שחייב למות, היא בוחרת במרפא ההיפותטי. התשובה שלה כמובן לא היתה הנכונה, אבל בפרק הקודם פגשנו במתאבד שנשבר אחרי שענה לא נכון על השאלה. אלא שהוא לא היה הורג את התינוק. מה האפשרות הנוספת? סירוב להשתתף?

בזמן שהיא רודפת אחרי העבר שלה, קווין רדוף על ידי השדים שלו.

vlcsnap-2017-05-17-21h02m33s556המעברים המדוייקים בין הסיפור שלו והסיפור שלה מדגישים את הדומה והשונה ביניהם. גם קווין מקבל הודעה מסתורית כשהוא רואה את איבי בטלוויזיה (קראו פה על הפרק מהקוראן שהיא מפנה אליו בשלט). הוא מבין שהוא בהתקף, אבל בוחר לרדוף אחריה. שינוי מהעונה הקודמת, בה הוא ניסה לברוח מהמתים שרדפו אותו. זה מאשר בעיני (את מה שלא האמנתי בו), שאיבי מתה באמת, ומעיד על אשמה מסויימת של קווין במותה. לורי מצילה אותו (שיחות סלולריות בינלאומיות כנראה ממש זולות אחרי ההיעלמות), אבל מפקפקת במערכת היחסים שלו עם נורה. היא מזכירה לו שאסור להגיד למי שעובר התקף פסיכוטי שהוא עובר התקף, שמא יפגע בעצמו. בכל זאת היא מצליחה לגרום לו לראות שהוא דמיין את איבי, אבל בניסיון להציב מראה מול מערכת היחסים שלו עם נורה, היא מובילה אותו בכל זאת לפגיעה עצמית.

vlcsnap-2017-05-17-21h22m10s006

שיא הפרק במפגש של נורה וקווין במלון. מה שהתחיל עם קווין השבור ונורה הנחושה נגמר כששניהם מובסים. כשהיא רואה את קווין היא שואלת אותו "מה קרה לראש (head) שלך" ולא "מה קרה לפנים (face) שלך", כאילו יודעת מאיפה הכל הגיע. הזכרת העבר פותחת פצעים ישנים. וזה לא שקווין אוהב את המחשבה שהוא ישו מודרני כמו שנורה מטיחה בו, אלא פשוט מאמין שהוא באמת ישו מודרני. וככה נורה לא אוהבת להיות תקועה בעמדת הקורבן כמו שקווין אומר אלא היא באמת נעוצה בה (והכפיה של נורה להמשיך לגעת במקום הכואב, לאשר שהכאב עדיין נמצא שם, הוא מוטיב שקשור בה מאז העונה הראשונה). המריבה שלהם, השיחה הראשונה שלהם זה זמן רב, כך נראה, מוציאה משניהם אמיתות חדשות – נורה מאמינה שילדיה נמצאים אי שם, וקווין מאמין שהוא לבד. ושניהם כנראה טועים.

זו אמצע העונה האחרונה ואנחנו דוהרים קדימה. קווין לא סתם דמיין את איבי, שניה אחרי שהוא הבין שאביו נמצא באזור הוא מצא את הדרך ליצור איתו קשר. וקווין האב וקווין הבן נפגשים, בחסות החסד (גרייס), ויש להם עוד שבוע לנסות לשים קץ לסוף העולם.

vlcsnap-2017-05-17-21h29m32s787