butterscotch זה סוכריות חמאה, או ריבת חלב. כלומר, לא ממש ריבת חלב, כי זה בלי המרקם והמתיקות, אלא רק הטעם החלבי והחלקלק. זה לא הטעם האהוב עלי (אם כי טופי butterscotch היה תמיד פינוק מיוחד כשהייתי ילדה, כשסבא שלי היה מגיש את הטופי, עטוף בנייר מבריק כחול), וגם שוקולד לבן הוא לא השוקולד האהוב עלי, אבל העוגיות נראו כל כך פשוטות, בלי מרכיבים איזוטריים כמו פתיתי butterscotch או ריבת חלב, וגם ככה אני אכין את כל המתכונים בספר, אז למה לא להכין את זה.
ספוילר: אלו היו העוגיות שאכלתי הכי הרבה מהן, עד לרמה שזה כבר היה מביך.
העוגיות באמת מאוד פשוטות. מתחילים עם לערבב יחד קמח ומלח. בשלב הזה אני מערבבת את הקמח עם מזלג, כדי להכניס לתוכו קצת אויר. עקרונית אמורים לנפות את הקמח, אבל שאני אנפה?! אני מאוד מאוד מאוד אוהבת עוגיות מתוקות-מלוחות. זה שילוב הורס, כמו זיקוקים על בלוטות הטעם. מכיוון ששוקולד לבן הוא הו-כה-מתוק, החלטתי להפחית במעט את כמות הסוכר, ולהשלים במלח. אז במקום כפית מלח, שמתי כפית וקורט מלח.
במקביל, בקערת המיקסר מקציפים יחד חמאה, shortening וסוכר חום.
shortening הוא שומן מוקשה צמחי, אבל בשונה ממרגרינה הוא מכיל כ-80% שומן. אני משתמשת במרגרינה כי בארץ אין להשיג shortening, אבל אני לא באמת יודעת למה לא להחליף את זה בחמאה וזהו. אולי מישהו פה ידע, אני לא מצאתי תשובה מספקת את הדעת.
מעבר לזה – שום דבר מיוחד. מוסיפים לתערובת החמאה והסוכר ביצה גדולה והמון תמצית וניל (כף!), ומקציפים.
מוסיפים את הקמח ובוחשים עד להטמאה מלאה, בשתי נגלות.
מוסיפים שוקולד לבן.
ערמות של שוקולד לבן קצוץ.
מה שכיף בשוקולד לבן הוא שבגלל שמוצקי הקקאו מועטים כל כך, הוא רך וממש קל לחתוך אותו. מרת'ה לעולם לא משתמשת בשוקולד צ'יפס מוכנים, וגם אני לא. הרבה יותר זול לקנות טבלאות שוקולד, ואני, כידוע, קמצנית. אני מכירה מתכונים אמריקאים שמשתמשים רק בשוקולד צ'יפס, גם להמסה, וזה תמיד נראה לי כמו בזבוז ענק. בדרך כלל אם קונים שוקולד בחנויות המתמחות שוקולד צ'יפס ומטבעות שוקולד עולים בערך אותו הדבר, אבל זה תמיד יקר משמעותית משוקולד בסופר (וההבדל בתוצרי אפיה הוא לא משמעותי בעיני).
באמת פשוט, לא? עכשיו כל שנותר הוא לקרוץ כדורים מהבצק (ולא לאכול יותר מדי ממנו), ולאפות עד שהעוגיות מתייצבות, כרבע שעה. אני תמיד משתמשת בנייר אפיה. על כל תבנית, עם כל עוגיה. למרות שיש לי תבניות נהדרות ששום דבר לא נדבק אליהן, אני עצלנית ופחדנית ומשתמשת בנייר אפיה. אלא שכשהתכוונתי להוציא אותו מהמגירה, גיליתי שאין לי נייר אפיה! אז הלכתי על הגישה הטבעית.
תבנית עירומה
בעזרת כף גלידה קטנה יצרתי כדורים מרווחים על התבנית.
אפיתי כ-15 דקות, עד שהעוגיות השתטחו קצת. חלק מהן השתטחו לאט מאחרות, ונשארו די שמנמנות במרכז. לא היה לי אכפת, כי אני אוהבת עוגיות שמנמנות, ואלו היו אמורות לצאת פריכות אבל התקבלו אצלי נימוחות, אז זה אפילו עדיף בעיני.
אכלתי עוגיה כדי לגלות איך הטעם. המלח היה מאוד מורגש, אבל בקטע טוב. כל ביס היה מלוח ומתוק במידה שווה, והיה מטריף. (ואז אכלתי עוד כמה עוגיות, כדי להבין את הטעם. ולמחרת עוד כמה, כדי להזכר).
רוב הטועמים (חוץ מאחד) ציינו שהעוגיות ממש טעימות ושהמלח ממש מוסיף. האחד שלא אמר במפורש שיש יותר מדי מלח. אי אפשר לרצות את כולם…
בקיצור, אם אתם צריכים עוגיות מהירות ופשוטות, זו העוגיה בשבילכם.
קסטיאל ועוד 