ניו גירל, הרבה אפיה והתחדשויות

ניו גירל

מסדרה בלתי נסבלת, ניו גירל הפכה לאחת הקומדיות האהובות עלי. היא המחליפה הראשונה של "חברים" שמרגישה כמו התפתחות אותנטית ולא כמו נסיון לחיקוי. אני הכי אוהבת בה את ההצגה הנשית. כל הנשים – סיסי, ג'ס, ועכשיו גם אליזבת', חברתו הישנה-חדשה של שמידט, לא מתנצלות לרגע על מי שהן. ג'ס מעצבנת חצי מהצופים, אני יודעת, אבל אני אוהבת אותה והיא לא היתה משנה שום דבר בעצמה. בעונה הראשונה לניק היתה חברה שטענה שג'ס אינה פמיניסטית, כיוון שהיא אופה ולובשת שמלות. אבל ג'ס היא גם מורה, והיא גם לא מוכנה לקבל חרא מאף אחד, כפי שהיא הוכיחה כשענתה לחברה ההיא.

אליזבת', החברה ה"שמנה" של שמידט (כן, היא לא רזה כמו נשים בטלוויזיה, אבל היא גם לא שמנה), שפשוט לא שמה זין. כל העלילה הזו התקדמה קצת מהר מדי, עם שמידט שלומד לאהוב את עצמו הישן, אבל צריך עוד דמויות כאלו בטלוויזיה שאומרות – לא אכפת לי, סעמק, ובאמת מתכוונות לזה. כי אם יש צופים שבאמת שונאים את ג'ס, וזו לא מוזרות טלוויזיונית גנרית (כמו לורליי גילמור) שכולם בעצם אוהבים, אז יש פה מסר נחמד. רק ממרום שנותי הבנתי שאני פאקינג נהדרת, ומי שלא מתאים לו יכול ללכת ולשנות את עצמו. אז אני בעד המסר.

כמו כן, הסדרה הילארית וניק מילר.

(זהירות! ספוילר!)

אופים!

זו השנה השניה שתנובה מארגנת סדנאות אפיה בחינם לכבוד שבועות. בשנה שעברה לקחתי את אמא שלי לסדנה בהרצליה פיתוח, והשנה לסדנה בניופאן גורמה בתל אביב, חנות שאנו מכירות היטב (טוב מדי…), ושכבר נהנינו שם בסדנה בתשלום לפני כמה שנים. בסדנאות של תנובה מכינים שני מתכונים מחוברת המתכונים (בחירת המתכונים משתנה ממאחרת למארחת), כאשר את המקום, ההדרכה והציוד מספקת החנות המארחת. בסיום הסדנה מקבלים את תוצרי האפיה לקחת הביתה, כאשר את חלקם אפשר כבר לאכול במקום. הסדנאות הן כמובן באוריאנטציה שיווקית, הן של תנובה והן של החנות. המטרה היא שנקנה מוצרי תנובה, ולכן ההוצאה המשמעותית של תנובה עצמה בארגון הסדנאות האלו.

קודם כל, לא בודקים שיניים לסוס שקיבלת במתנה, נכון? אז הסדנה חינמית וככזו היא חביבה. כן, שומעים הרבה על כמה תנובה נהדרת, וכן, מקבלים הנחה בחנות ורצים להוציא את השווי של הסדנה אחריה (זה היה ככה גם בסדנה בתשלום שהייתי בה. פשוט הקהל של הסדנאות הוא מראש של בשלנים ואופים, וטבעי שיהיה להם הרבה מה לקנות בחנות).

לגבי חוברת המתכונים, המתכונים שאנחנו הכנו היו מוצלחים. הכנו מאפה תרד ופטה (במתכון הוא מופיע כמאפה מנגולד ופטה) – עמוד 8. המאפה יצא ממש טעים. ממרח הארטישוק בתחתית ממש טעים, ותערובת הגבינות מעולה. הכי טעים בצק העלים של מעדנות, אבל אני לא אוכלת בצק עלים בחיי היום יום, ואולי בעתיד אתפנה להכין אחד כזה בבית, אבל בינתיים לא. בכל זאת, זו מנה ממש טעימה.

IMG_1386

עובדת על המנה המכוערת שלי

IMG_1389

הפאי המהמם של אמא שלי, לפני האפיה

IMG_1388

הפאי המאותגר שלי (הוספתי עוד בצק כי חתכתי את הבסיס כל כך קטן), לפני האפיה

המתכון השני היה עוגת גבינה עם טווירל ריבה – עמוד 30 (יש המון עמודים בחוברת הזו…). לא טעמתי, כי אני לא אוכלת מתוקים (כבר חודשיים וחצי, יה!), אבל זו עוגה די סטנדרטית. אהבתי את הרעיון להכין עוגת גבינה אפויה במנות אישיות, אם כי נראה לי שקשה להגיע למרקם המדוייק של עוגת גבינה בעוגה כל כך קטנה. המרכז הרי אמור להיות ממש רוטט, ולא רואה איך זה קורה. כמו כן, אני לא אוהבת פטל. אבל די לשליליות, זה נראה טעים.

IMG_1384

בדרך לתנור

IMG_1380

אמא שלי עומלת על טווירל יפה

IMG_1382

טווירלול לפני אפיה

IMG_1391

ממשיכים לאפות

מכיוון שאני הלוא בעיצומו (כלומר, בתחילתו) של פרוייקט אופים עם מרת'ה, התחדשתי באביזרי אפיה רבים מאוד מאוד בזמן האחרון. לא קניתי אימפולסיבית, אלא קראתי היטב את הספר של מרת'ה, וקניתי חצי ממה שהיא ממליצה עליו, כי את החצי השני היה לי. זו לא היתה הקניה הכי תבונית שלי, אבל היא הכי כיפית. יש אנשים שקונים נעליים, יש שקונים דיסקים וספרים, אני קונה אביזרי אפיה. סו מי. לרגל המאורע סידרתי את כל ארונות המטבח מחדש, כדי שיהיה מקום להכל.

אני כן יכולה להמליץ בהקשר על זה על "מלח הארץ" ברמת השרון, חנות מעולה עם המוני אביזרי אפיה איכותיים וזולים. היא זולה יותר גם מהחנויות המוּכּרוֹת בשוק, ויש שם הכל בצורה מרוכזת. מעבר לכביש יש את שהרבני, המקום להשיג כל חומר גלם, איזוטרי ככל שיהיה. החנות קצת קטנה, אז כדאי להתייעץ עם דורון, בעל החנות. מה שתרצו, הוא ימצא עבורכם.

IMG_1397

בין המוצרים שנקנו:

מעבד בצק, אביזר החלומות שלי מאז שגיליתי על קיומו, בשבוע שעבר.

IMG_1402

כף גלידה קפיצית קטנטונת, ליצירת עוגיות בגודל הגיוני בקלות (קודם השתמשתי בכף גלידה די גדולה, שהניבה עוגיות ענק).

IMG_1401

וזה משהו שלא קשור לאפיה, וגם לא אני קניתי, אלא אמא שלי, ערכה איטלקית: שמן זית, פסטה מגניבה ומכתש ועלי מעץ זית. נקנה ברומא, כמובן.

IMG_1399

שיער ומשקפיים

בעוד שאני ממש לא נאמנה למותגים, אני כן נאמנה לנותני שירות ובעלי עסקים פרטיים. בשונה מרשתות גדולות, מאחורי החנויות שאני קונה בהם יש איש מקצוע, שמכיר את המוצרים, וחשוב מכך – מכיר אותי – ונותן שירות טוב יותר כתוצאה מכך.

השבוע היה בסימן שינויים אצלי, כשבהפרש של יומיים החלטתי להסתפר (החלטה שהיתה דרמטית יותר מהתוצאה, אבל זה חלק מהעניין), ולהחליף משקפיים. בעקבות בעיה בריאותית נאלצתי לתלות את העדשות ולעבור באופן בלעדי למשקפיים, לפחות לכמה חודשים. לאורך השנים קניתי כמה וכמה זוגות משקפיים, אבל אני תמיד חוזרת לזוג שקניתי בצבא, במחיר המיוחד בסבסוד הצבא, למרות שהם מאיכות גרועה והפלסטיק כבר יבש ותכף נשבר. בכל פעם שאני מחליפה בהן עדשות (כי המספר שלי תמיד עולה, למורת רוחי ואדישות מוחלטת של רופא העיניים שלי) מזהירים אותי שלא בטוח שהן תצאנה מזה. הפעם החלטתי להחליף את המשקפיים אחת ולתמיד, ולקנות משהו באותו סגנון ובאותם צבעים, אבל אחר. את המשקפיים והעדשות שלי אני כבר שנים קונה באופטיקה דודי ברמת השרון. הוא לא הכי זול, אבל הוא הכי מקצועי והכי הוגן. אם עלה לי המספר באמצע חבילת עדשות, הוא יחליף לי. אם גידלתי ציפורניים ונקרעה לי עדשה, הוא יתן לי חדשה. אם אני צריכה תיקון בזק במשקפיים – בשביל הכל הוא שם בשמחה (גם כשאני מגיעה דקה לפני הסגירה כי שכחתי מתי הוא סוגר). הוא גם סופר מקצועי ויש אצלו בצוות אופטימטריסטית אלופה שמתמחה בעדשות, ואני לא סומכת על אף אחד אחר עם העיניים שלי. בין היתר יש לו גם מוכרת אלופה שמתאימה מסגרת משקפיים בשניה ולא תיתן לי לקנות משהו שהוא לא בול. היום יצא לי להנות מכל השירותים האלו – בדיקת ראיה (+ מעקב אחרי בעית העיניים שלי), בחירת מסגרת (ורודה! טוב, בערך), והכנה של המסגרת במקום (שזה נחמד עכשיו, כשאני לא מגיעה לרמת השרון כל יום).

כשהחלטתי להסתפר, זה היה בסופו של יום איום ונורא, והחלטתי ללכת ולגזור את כל השיער שלי. בעבר הייתי מסתפרת מאוד קצר אחת לכמה שנים. יש לי שיער עבה וארוך ונהיה מאוד חם בקיץ. הפעם הספר שלי – פיטר, שמספר אותי כבר 13 שנים – אסר עלי להסתפר קצר מדי, והציע לי להבהיר את קצוות השיער, למראה קיצי ורענן. אני מחבבת את זה, אבל זה לא עובר מצלמה ולכן אף אחד לא מאמין לי (מלבד מי שראה את זה במציאות). אף ספר אחר לא היה מצליח לשכנע אותי לחמצן קצת את הקצוות.

IMG_1396

ובשבוע הבא

המון אפיה לשבועות! היכונו!

סופ"ש אוכל אתגרי

ביף בורגיניון

אל הקלאסיקה הצרפתית התוודעתי ב"ג'ולי וג'וליה". תמיד אהבתי לבשל, והסרט הזה מתייחס לבישול כאל ספורט אתגרי. מכיוון שאני וספורט לא ממש הולכים יחד (והשילוב של זה יחד עם העובדה שאני אוהבת לבשל ולאפות בכלל לא משהו), זה באמת הספורט שלי.

IMG_0006

מאז ומעולם אהבתי לקחת על עצמי אתגרי בישול: להכין לבד כל אוכל קנוי, לשכלל מתכונים, ולהכין דברים מגניבים. כשקיבלתי את החוברת השלישית של בצק אלים, ושם מתכון פשוט לביף בורגניון, החלטתי שאתחיל מהמתכון המפושט, ואתקדם לדבר האמיתי אם יתחשק לי. מכיוון שהמתכון מפורסם בחוברת, אי אפשר לקשר אליו.

האמת שהדבר העיקרי שעצר בעדי הוא הצורך בקניית בשר. כשגרתי אצל ההורים ורציתי להכין מאכל בשרי, הזמנתי את הבשר מאבא שלי, אחראי הקניות. מאז שעברתי לא בישלתי בשר כמעט בכלל, ועכשיו היתה הזדמנות להכיר את הקצב השכונתי, וללכת לקנות נתח יפה לקדירה (שהוא בחר, חתך והכין). הנתחים שהוא חתך לי היו שמנוניים יותר מאלו שהופיעו במתכון, וקצת חששתי, אך שלוש שעות הבישול המסו את השומן והפכו את הבשר לתענוג.

אני לא צמחונית, וכרגע גם אין לי תוכניות להפוך לכזו. אני חושבת שבשר יש לצרוך במידה, כמו כל דבר שאנחנו צורכים, והטיעונים הבריאותיים להמנעות מבשר לא משכנעים אותי. יחד עם זאת, ברור שלא חייבים לצרוך בשר כל יום, ואם אוכלים בשר אחת לכמה ימים, אז לפחות לעשות כבוד לפרה, ולהכין משהו מוצלח וטעים.

שיניתי את המתכון של בצק אלים בכמה נקודות:
השריתי את הבשר ביין ללילה. חתיכות הבשר האדומות קיבלו צבע סגול עמוק וריח חזק של יין. לפני הסגירה של הבשר יבשתי את הנתחים היטב.
הוספתי שום. כי למה לא?
הכפלתי את כמות הפטריות. כי פטריות זה טעים.
הקטנתי את כמות הסלרי, כי סלרי זה לא טעים.
IMG_0005IMG_0004
בקיצור, לא משהו משמעותי. יצא ממש טעים, והאמת שזה לא הרבה עבודה. את שלוש שעות הבישול העברתי בצפיה בפרקים של "המנטליסט".
את הצלי המוכן הגשתי עם חצי דלורית אפויה (לא באמת אפויה. אפויה במיקרו). דלורית הוא הירק הכי אנדרייטד בעולם. יש לו טעם של בטטה אבל עם מרקם של תפוח אדמה, והוא דל בפחמימות ולכן דיטטי בהרבה משניהם. אפשר להכניס אותו למרקים, למלא אותו, לאפות בתנור, להכין ממנו פשטידות, או לאכול סתם ככה בלי כלום.

עוגיות פרחי ריבה

העוגיות האלו הן בהחלט תסמין נוסף של אוכל כספורט אתגרי. לפני שהתגייסתי, באפריל 2004, היו לי שמונה חודשים ארוכים לבלות בבית. במקום למצוא עבודה או לעשות פסיכומטרי כמו בנאדם נורמלי, אני ביליתי את ימי בבטלה. אז למדתי שהתחביב העיקרי שלי הוא בטלה, ושכדאי לטפח אותו.

אחד הדברים שעשיתי אז, היה לאפות הרבה. זה היה שלב לפני תקופת האפייה שלי (שהתחילה בשנים האחרונות), אבל אחד הדברים שזכורים לי מאותה תקופה הן עוגיות פרחי הריבה. עוגיות קלאסיות שלא מאוד השתגעתי עליהן בגרסתן הקנויה, אבל בגרסה הביתית – זהב.

IMG_0012

מכיוון שיש לי ריבה ביתית, החלטתי לחנוך אותה עם העוגיות הפשוטות האלו. המתכון הבא לריבה הוא משהו שאפתני בהרבה, אבל עוד חזון למועד. כדי להכין את העוגיות האלו, הלכתי וקניתי קורצן עוגיות יקר מדי אבל מגניב לאללה, שמעיד יותר טוב מהכל על רמת הפיגור שלי.

השתמשתי במתכון של ניקי ב. לעוגיות, והמילוי הוא ריבת התותים הדלילה מדי שלי, שגרמה לעוגיות להיות פחות מהממות משרציתי.

IMG_0011

חומוס

חומוס הוא המלך של הבישול האתגרי. ההתעסקות איתו אורכת נצח, אפשר לפשל ולהרוס את כל המנה, וזה אפילו לא כזה זול בהשוואה למנת חומוס טובה. אני, שלא סובלת חומוס קנוי, מתה על החומוס שאני מכינה כבר כשנתיים. כשיוצא לי לאפות לחם (מנהג מבורך שהושהה מטעמי דיאטה), פרוסת לחם הום-מייד עם חומוס הום-מייד, מלפפון ומלח זה אחד הדברים היותר טעימים שיוצא לי לאכול. אבל גם על פרוסת לחם קל, או יותר טוב – מנוגב עם מלפפון, החומוס הזה אלוהי.

אני מכינה לפי המתכון של חומוס להמונים:

1. משרים את החומוס הרבה זמן מראש – 12-24 שעות – עם מעט סודה לשתיה ומלח גס. להחליף את המים לפעמים.

2. מבשלים את החומוס (זה החלק שבאמת לוקח נצח, יכול לקחת גם עד ארבע שעות) במים ללא מלח בכלל, עם שיני שום שלמות וחצי בצל במי הבישול. החומוס שמתקבל הוא עם טעם מדהים. אחרי הבישול מקררים את הגרגרים לגמרי (במי הבישול).

3. טוחנים את החומוס במעבד מזון (ראיתי פעם מתכון של מישהו שהעביר את הגרגירים במטחנת בשר, אני מניחה שזו גם דרך) עם טחינה (ביחס של 1:3), לימון, מעט ממי הבישול (כתלות במרקם הרצוי – תמיד יותר דליל ממה שאתם חושבים), שיני השום המבושלות, וכמון.

בשום פנים ואופן לא לוותר על הכמון. אני לא חובבת כמון, והריח שלו במטבח שלי עושה לי רע. אבל הנוכחות שלו בחומוס משדרגת את כל מנה, והופך אותה למשהו שלא ניתן להתנגד לו.

IMG_0009

הכי טעים לאכול את זה איך שזה מוכן. החומוס בטמפרטורת החדר, עם ריח וטעם מדהימים, מרקם מצויין וכו'. במקרר החומוס קצת מתעבה ומסמיך, ולמרות שמאוד כיף למרוח אותו על לחם, זה לא אותו הדבר.

אני אוהבת לטחון את הגרגירים בשני סיבובים, כך שבפעם הראשונה בערך 3/4 מכמות הגרגרים נטחנים לגמרי, ובסיבוב השני הרבע הנוסף נטחן בגסות, והמרקם לא חלק לגמרי. אפשר גם לשמור קצת גרגירים לא טחונים בשביל ההגשה.

מחלקת גנים ונוף

וזה לא יהיה סופ"ש בלי פרק של מחלקת גנים ונוף. השבוע קיבלנו שני פרקים, ואני חייבת להגיד שאני לא אוהבת את הפרקטיקה הזו. כשמשודרים שני פרקים תלושים זה מזה, העלילות שלהם מתערבבות לי בראש, ואף פעם לא ממש מצליח לזהור (זה בעיקר היה מורגש בפרק החתונה). וזה לא עוזר ששני הפרקים לא ממש הבריקו.

בפרק הראשון לזלי רצתה לבטל אוסף של חוקים ארכאיים בפוני. את החוקים האלו יצא לנו להכיר לאורך הסדרה, ואין ספק שפוני היא עיר משונה עם חוקים משונים. אבל התחרות שבה לזלי ופאטון אוסוולט עברו לחיים נטולי קדמה לא הוסברה מספיק טוב, והיתה מאוד לא אופיינית ללזלי. גם לא הבנתי את הפתרון של הבעיה – הוא התעקש בגלל בדידות אז יכירו לו חברים חדשים? הרגיש רשלני משהו. אבל זה היה שווה את זה, בגלל הפיליבאסטר הטוב ביקום (חבל שפרק הפיליבאסטר המצויין בבית הלבן לא הלכו על כיוון כזה).

בפרק השני השבוע ג'רי פרש. אני מאוד מחבבת את ג'רי (כמו את כולם!) ולא באמת רוצה לראות אותו עוזב. פה דווקא היה חן באיך שלזלי זנחה את הכל כדי להגשים לג'רי את החלומות, רק בכדי לגלות שלא רק שהחלומות שלו כבר התגשמו, אלא שבכך שהיא עוזרת לג'רי (כמטפורה), לזלי מונעת מעצמה את חלומותיה שלה. לזלי היתה בודדה רוב חייה, והשקיעה את עצמה בעבודה בין היתר משום שזו היתה המשפחה שלה. עכשיו שהיא נשואה, היא צריכה לפנות מעט זמן גם לחלק הזה בחייה, מה שיהווה את יריית הפתיחה לעלילות משפחתיות בגנים ונוף – בכל זאת, יש את הילדות של רון ואת הילד העתידי של כריס ואן. לגבי החזרה האפשרית של כריס ואן – אני אומרת את זה מאז "סוף העולם"! שניהם לקחו את הזמן מאז, והבינו מי הם בלי בני זוג, ועכשיו הגיע הזמן לאיחוד מרגש.

ולסיכום הסופ"ש

נעליים!

IMG_0010