אויש, איזה שבוע. עומס בעבודה, עומס באירועים, וכמובן (!) התינוק-יורש העצר ג'ורג' שנולד לא השאירו לי דקה לנשום, שלא לדבר על לכתוב פוסט. בצד החיובי, למדתי לשחק קוסמיק.
השבוע התחיל בלחץ, כשביום שבת החלפתי מכוניות עם אבא שלי, על מנת שיעביר לי את האוטו טסט ויקח אותו לטיפול. התכוונתי לקחת את האוטו לטיפול לבד, וכשאני אומרת לבד, אני מתכוונת לשלם למוסך המורשה שליד העבודה שיבוא לקחת את האוטו, לעשות הכל, ויחזירו לי אותו. זה שירות שלא עולה המון כסף, והעדפתי שיעשו את זה בשבילי. אלא שקלטתי מהם בטלפון שהם עובדים עלי, וכשדיברתי עם המוסך של אבא שלי התברר שהם דרשו בערך 60% יותר כסף על הטיפול. זה נכון שאני בחורה, וזה נכון שזה האוטו הראשון שלי ולכן אין לי נסיון עם דברים כמו טסט ועיתויי הטיפולים (כשאמרו לי שזה כל 20,000 ק"מ לא ידעתי שגם אם לא מגיעים לקילומטראז' צריך לעבור טיפול בכל שנה), אבל זו לא סיבה לעבוד עלי. אבא שלי, אגב, הזדעזע מהעניין. "למה זה? כי את בחורה?!" הוא שאל אותי בתדהמה. ובאמת, איך הוא ידע? הוא מסתובב בעולם בתור גבר. מסתבר שזה משמעותי.
אז נסעתי לרמת השרון והחלפנו מכוניות ולקחתי את האוטו לשטיפה והייתי נורא עסוקה. בלילה היתה מסיבת יום הולדת לבנו של בן דודי, ורציתי להביא עוגה. גם רציתי לאפות משהו לעבודה ליום ראשון. אז ביום שבת בעיקר אפיתי.
למסיבת יום ההולדת רציתי להביא עוגה פשוטה, גם מבחינת ההכנה וגם מבחינת טעם. מצאתי עוגת פירורים שהיא עוגה בחושה עם ערמת פירורים מתוקים-קינמוניים-מלוחים מעליה. עוגת קפה בסיסית (שבניגוד למה שחשבתי זו עוגה שאוכלים ליד הקפה, ולא עוגה בטעם קפה) ופשוטה להכנה. אלא שמרת'ה שקרה! טוב, נתחיל מההתחלה.
מתחילים עם בסיס העוגה הבחושה. מאז שהתחלתי לאפות, המצרך שהולך לי הכי מהר, הוא חמאה. יש מישהו אצלי בעבודה שכל דבר שאני מכינה הוא אומר "הממ. טעם של חמאה". ובכן, כן, זה מה שעושה את זה טעים.
במתכון הזה, מלבד מלא חמאה טעימה וחמאתית, יש גם כמות נכבדת של שמנת חמוצה שמנה וחמוצתית. ואתם בטח יודעים כבר ששמנת חמוצה היא בעיני ההמצאה המופלאה ביותר.
טוב, מתחילים באמת. מערבבים, כרגיל, את החומרים היבשים. במקרה הזה קמח, מלח, סודה לשתיה ואבקת אפיה.
מקרימים יחד סוכר (הפעם לבן) וחמאה.
מוסיפים 3 ביצים. נראה לי שהבלילה קצת נשברה לי בשלב זה.
מוסיפים את תערובת היבשים, וכוס ורבע שמנת חמוצה.
מערבבים עד להטמאה.
זה לא הכי סקסי, אבל האמת שבשלב הזה לבלילה היה טעם גבינתי עשיר ומתיקות עדינה ולא מוגזמת. הייתי יכולה להכין עוגה בחושה מהבלילה הזו בלבד. אבל מרת'ה לא מסתפקת בזה. הו לא.
כי מרת'ה רוצה פירורים. איך מכינים פירורים? קמח, קינמון, מלח וסוכר חום נפגשים בקערה (אני ממש אוהבת לערבב קמח עם סוכר חום או קקאו. זה נראה לי תמיד כמו הרים מושלגים).
מוסיפים המון המון חמאה, ומעבדים במעבד מזון או ביד (באמצעות Pastry Blender) עד שמתקבל מרקם פירורי עשיר. בתמונה זה בחצי הדרך.
מרכיבים את העוגה. הבסיס הוא העוגה הבחושה, ומעל מפזרים את הפירורים.
אולי לא רואים ממש טוב בתמונה, אבל העוגה עולה על גדותיה. ידעתי איפשהו באמצע ההעברה לתבנית שהולך להיות פה כשל, אבל התכחשתי למציאות. בכל זאת, התבנית הזו טיפה יותר גדולה אפילו מזו שמרת'ה מורה להשתמש בה (השתמשתי בפאקינג סרגל!). עכשיו, מרת'ה בכלל שקרנית, משום שבתמונה בספר יחס הפירורים לבסיס שונה לגמרי. שכבת הפירורים דקיקה, ואצלי היא חצי מהעוגה. גם אם העוגה היתה תופחת (תפיחה שמן הסתם השתהתה בגלל ערמת הפירורים שישבה מעל) לא היתה מתקבלת שכבה דקה, פריכה וסקסית. אבל הכנסתי לתנור.
תוך כמה דקות הבלילה מלמטה ניסתה לפרוץ את תקרת הזכוכית, והתחילה לבצבץ דרך הפירורים. באמצע האפיה חצי ממנה כבר זלג לתבנית שעליה העוגה הונחה. הו וול.
עכשיו, אל תבינו לא נכון. קצת בלילה נזלה החוצה ונשנשתי אותה כשהעוגה התקררה. זה הכל. בסופו של דבר התקבלה עוגה מאוד מרשימה.
בעיני היא גם מאוד טעימה (אני מציינת שזה לטעמי, כי לא כמו בראוניז, לא נראה לי שהיא תהיה קונצנזוס). היא כמעט ולא מתוקה, הפירורים מכילים מלח וקינמון ולא המון סוכר, והם פריכים ועם טעם קלוי. הבסיס עדין ונימוח ולא מאוד מתוק, ועם טעם גנרי. כל ביס משלב מרקמים וטעמים ובכך העוגה מצטיינת. היא גם די יפה, עם שתי השכבות שלה והגובה המרשים. אבל כדאי, רצוי ומומלץ להכין מאותה כמות שתי עוגות פירורים. זו לא ביקורת כזו קשה, ובסך הכל זו עוגה יחסית קלה.
אה, והאוטו עבר טיפול די חלק, ואז עבר טסט ב-11 דקות, וכך חסכתי כמעט אלף שקלים בהשוואה למוסך הפחות הוגן ופחות ישר. אז גם שם היה סוף מתוק.
הנה קישור למתכון בגרסה טבעונית ללא גלוטן, והנה גרסה רגילה.
קסטיאל ועוד 