שבוע אחרי בצק הדייניש, היד שלי היתה במצב קשה. הכאבים היו בפרק כף היד, אך הקרינו למרפק ולכתף, ואני הבנתי בצער שכנראה צריך להקפיא את האפיה לתקופה. אבל בכל זאת היתה לי חצי כמות של בצק דייניש במקפיא, וביום שישי החלטתי להפשיר אותה ולקוות לטוב. המאפה שתכננתי לעשות מהבצק הוא הסיבה לכך שבכלל הכנתי את הבצק, והיה חבל לי לזרוק את כל החמאה הזו לטמיון.
כדי לעודד את ידי האומללה, חנכתי מדבקות שפם שקיבלתי מבת דודתי האהובה, שיאירו קצת את חיי.
Like a Sir
אז מה זה Sticky Bun? קראתי מישהי אומרת שזו צורת עינוי חדשה – לתת לאנשים לראות את המאפה הזה, אך לא לתת להם לטעום ממנו. וזה באמת עינוי, כי זה מאפה דייניש ממולא בפקאנים וקרמל פריך. אבל העינוי האמיתי הוא להכין את זה, כי המתכון הזה מלכלך ברמות שלא הכרתי. הקרמל נדבק לכל מקום (להלן Sticky), הפקאנים מתפזרים, הקרמל אפילו גולש באפיה וצריך להגן על התנור עם שתי תבניות. האם זה מצדיק את זה? יש מצב, כי זה באמת ממש טעים. אבל רק כשהידיים שלכם במצב תקין, כי על דלקת זה לא נעים. אבל נמשיך הלאה, כי שבוע אחרי זריקת קורטיזון נראה לי שאני כמעט בסדר.
מתחילים עם הכנת תבניות השקעים. מרת'ה דורשת שימוש בתבניות שקעים ענקיות, בגודל של כספל. לי יש קטנות, לכן הכל בחצאי כמויות.
מתחילים עם קיצוץ הפקאנים.
חצי כמות למילוי המאפה, ולכן קצוץ דק. החצי השני לציפוי ולכן חצוי בלבד.
לכל שקע משומן היטב-היטב יוצקים כף סירופ תירס / גלוקוזה בהיר, שזה, בגדול, סירופ סוכר.
מוסיפים כף סוכר חום
וכמה פקאנים
מושיבים בצד.
את הבצק מרדדים (אאוץ') לצורת ספונג'בוב.
זו דרכי לומר שהיי, יצא לי די מלבני!
אל תשפטו אותי על הציור, כי בעיני יצא מדהים.
תשפטו אותי על הערכת המציאות הלוקה שלי.
בכל מקרה מרדדים, וכאן מתחיל הכיף. מורחים בשמנת חמוצה, מקור כל הטוב בעולם.
מפזרים מעל פקאנים קצוצים
ובוזקים מעל סוכר חום, למתיקות עדינה (ממש)
מגלגלים יחד לLog. כלומר גליל.
אותו מצננים במקרר עד שהוא ממש קשיח. וזה חשוב. הבצק מאוד מאוד רך, ואם הוא לא קר, יהיה קשה לפרוס אותו.
אחרי צינון מלא פורסים את הגליל ומעבירים לשקעים שהכינונו מבעוד מועד.
עכשיו הנה עניין. אצל מרת'ה יש שקעי ענק, והפרוסות קטנות ונמוכות מהשקעים. כאן ניסיתי לפרוס דק מאוד, אבל הקוטר היה עדיין גדול מדי. מכיוון שכולם יודעים שהגודל לא קובע, אבל הקוטר כן, זו היתה בעיה שקצת עלתה על גדותיה. מסקנות? אין לי. זה מלכלך, היכונו.
אין לי תמונות של הנזק. זה גלש ולכלך את כל תבנית השקעים וכל התבנית שעליה היתה תבנית השקעים ואת כל התבנית שהיתה במסילה מתחת לתבנית שעליה היתה תבנית השקעים. כל אלו היו שם כי מרת'ה התריעה. אז אי אפשר להאשים. אבל זה הרבה לכלוך בשביל מישהי שנשבעה לא לעשות כלים כי היד שלה כואבת.
כשהמאפים מוכנים, הופכים את התבנית ואוספים את הפקאנים שמתפזרים. גם בספר של מרת'ה נוצר בלאגן ולכן לא הרגשתי אשמה.
כמו כן, זה מלוכלך אבל נראה סופר טעים וזה באמת סופר טעים. אז על מה אני אתלונן?
זה הכי טעים חם. אחרי שזה מתקרר, חימום במיקרו או בתנור מחיה אותם, אבל לא לגמרי. לכן עדיף לאכול ישר מהתבנית. המתכון הזה הוא גם דרך די מעניינת להכין קרמל, כי היא ממש פשוטה וקלה להריסה. מה שכן היא מלכלכת שבא למות.
אבל זה טעים, אז אני לא באמת יכולה להתלונן. האם אכין את המתכון שוב? כנראה שלא. האם כולם נהנו? בהחלט. האם לקחתי שני ימי מחלה בעקבותיו? לצערי.
הנה הן אצל מרת'ה, אל תאמינו לתמונות שלה כי בתמונות בספר המאפים מלוכלכים כמו שלי!
אני עכשיו במנוחת אבל זה לא אומר שלא אאפה דברים שלא דורשים רידוד ולישה ידנית. מזל שלא זוכרים כאב 🙂
קסטיאל ועוד 