לקראת שבועות, לצד הסדנה השנתית של תנובה, זכיתי גם בסדת גבינות של גד, בלגעת באוכל. בשונה מהסדנאות של תנובה, שהיו פרושות בחנויות קולינריות בכל הארץ, והיו מיועדות לקהל המאוד רחב (ולכן היו עשרות סדנאות, קצרות וחוותיות), הסדנה של גד היתה ברשת לגעת באוכל בלבד (שלה ארבעה סניפים בלבד ברחבי הארץ), והיו ארוכות ומקיפות יותר. בסדנה של תנובה כל אחד הכין שתי מנות אישיות, כאשר הכל היה מוכן, מדוד, שטוף ומופשר. לא קמנו מהכיסאות לאורך כל הסדנה, ועיקר העבודה היתה בערבוב.
הסדנה של לגעת באוכל היתה פעילה יותר, והתנסינו בהכנת מתכונים של ממש, אותם אכלנו בסיום הסדנה. כל זוג היה אחראי על מנה אחת, כאשר בחלק מהמנות שדרשו הרכבה מסובכת, היה שיתוף פעולה של כמה זוגות. יש לי ביקורת על ההתנהלות של הסדנה, היה קצת מבולגן מדי, לא כל הכלים והחומרים היו נגישים מיד, וזה גרם לקרטוע לאורך הסדנה. אבל הסדנה כן נתנה רושם מקצועי והפעילה אותנו לאורך שעתיים, ובשביל סדנה שניתנה בחינם למשתתפים בפעילות של גד, זה בהחלט מרשים. בסיכומו של דבר נהנינו (במיוחד נהניתי מהביקור בחנות, כי כפי שכבר סיפרתי, זה השופינג החביב עלי. החנות קצת יקרה וכבר מצאתי את המוצרים במחיר אטרקטיבי יותר במקומות אחרים, עליהם כבר המלצתי פה), אם כי כן השתכנעתי שחוסר החיבה שלי למין האנושי ימנע ממני לפתח את תחביב האפיה שלי במסגרת לימודית שכוללת עוד אנשים חוץ ממני.
נתחיל עם המנה שאני ואמא שלי הכנו, למרות שהיא לא היתה הכי מוצלחת שם (אבל כן מאוד טעימה): מאפים אישיים בבצק פילו. המתכון בכלל דיבר על כיסונים בבצק פילאס, אבל החלפנו את הבצק בבצק פילו דקיק, והשארנו את המאפים פתוחים. השימוש בפילו (בצק דקיק ונטול שומן) איפשר להשתמש במילוי לא מאוד יציב, שלא הכיל ביצים או קמח. זה הוביל למנה שיכולה להיות לגמרי נטולת שומן (אם מוותרים על הקשקבל ומשתמשים בגבינה רזה יותר במקום).
טיגנו יחד בצל, כרישה ושום, עד להזהבה. הוספנו תרד (מדליונים. אני הייתי מחליפה בתרד טרי), קיררנו, והוספנו גבינת קשקבל מגוררת. מעטפות הפילו נוצרו מדף פילו שנחתך לריבועים קטנים. ארבעה ריבועים קטנים כאלו נערמו יחד (עם הברשת שמן זית בין השכבות), והוכנסו לתבניות שקעים, לקבלת המראה המעוטר. מילאנו בכמה כפות של המילוי שהכנו, ומעל הכל פיזרנו בולגרית 5%, ושלחנו לאפייה. מנה מאוד פשוטה להכנה, והתוצאה מרשימה וגם טעימה. הגשנו עם צזיקי שהכנו במקום.
המנה המוצלחת ביותר, בעיני, היתה של סלקים בתנור על מצע של לבנה, כדורי מוצרלה פריכים ועלי בייבי.
המוקד של המנה והחלק הטעים בה הוא סלקים פרוסים שנצלו בחום גבוה יחד עם בצל סגול, שמן זית, תבלינים ומעט סוכר חום. אחרי שהתערובת הזו יצאה מהתנור נשנשנו קצת ממנה בהחבא, והיא היתה פשוט פנטסטית. מתוקה-חריפה עם טעם עמוק ועשיר. בעיני היה צריך להגיש את הסלקים כמו שהם, אולי על מצע לבנה, עם סלט בצד. בפועל הרכבת המנה גרמה לסלקים להתקרר, ואני בכלל לא אוהבת עלי בייבי, אז הטעם שלהם רק קלקל את הסלק המעולה. כדורי המוצרלה בכלל היו מיותרים – מדובר בכדורי בייבי מוצרלה, טבולים בביצה ובפנקו, ומטוגנים בשמן עמוק. גבינה זה טוב וטעים, אבל למה לטגן אותה בשמן עמוק?! משהו גם השתבש בטיגון, והגבינה נמסה ונשארנו עם כדורי פנקו ריקים. בסיס המנה מצויין, כל המסביב רק קלקל.
מנה מצויינת אחרת היתה של סלט זוקיני, שעועית ועגבניות שרי קלויים, עם מוצרלה. הזוקיני ועגבניות השרי נחתכו ונצלו בתנור. לאחר מכן עורבבו עם עלי נענע וכדורי מוצרלה להרכבת הסלט. המתכון המקורי הוא עם בולגרית במקום המוצרלה, והטעם העז של הבולגרית אכן יתאים טוב יותר עם שאר הטעמים המעודנים. אני הייתי צולה בתנור גם את השעועית, עד לקבלת השחמה. הסלט היה מאוד טעים, אבל היה אפשר לשפר אותו עוד.
הכנו גם קישים אישיים בבצק פילאס (היו אמורים להיות בבצק עלים), במילוי גבינה ופלפלים קלויים. מנה סטנדרטית, לא משהו מיוחד או מסעיר.
לקינוח הכינו מוס מסקרפונה על מצע פירורי ביסקוויט שעורבבו יחד עם ממרח לוטוס קראנצ'י (שמכיל שבבי עוגיות לוטוס). מעולם לא אכלתי ממרח לוטוס, ומרגע שיצא הוא נשמע לי כמו ממרח מתוק יתר על המידה, וקצת מוגזם. יש דרכים אלגנטיות יותר להגיע לטעם של קרמל, והוא ממש מרגיש לי כמו שחיתות מופרזת. לא אכלתי מהקינוח, ואני בטוחה שהוא היה טעים, אבל זה לא משהו מאוד קשה כשמדובר בקינוח שמכיל בעיקר שומן וסוכר (לפחות חמאת בוטנים מכילה בוטן, שגדל באדמה, ולכן הוא ירק שורש 🙂 סתם, האמת שבוטן הוא קטניה).
לסיכום ישבנו ואכלנו את הכל, והיתה לנו ארוחת צהריים קרירה, מתאימה לשרב שהיה אתמול, וטעימה.
וחוץ מזה, לא יצא לי לחלוק אתכם את המושלם בלקים – רק 8.5 שקלים (יש מבצע בסופר פארם, שני לקים של לייף ב-16.99 ש"ח), החזיק מעמד שבוע, ורוד פוקסיה. מושלם. גם בנדר אישר.
קסטיאל ועוד 