הפוסט הזה אמביוולנטי. אמביוולנטי כי זה מתכון שהוא גם טוב וגם רע, וכי ההכנה שלו היתה גם מוצלחת וגם לא.
חדי העין שבינכם שמו לב שהתמונות קצת יותר מוצלחות. ובכן, שדדתי מאמי את המצלמה שלה, אז לא עוד מצלמת אייפון מעפנה. עד שתגמר הסוללה, כי שכחתי לקחת את המטען.
ביום שישי סוף סוף קיבלתי את החבילה האחרונה של כלי מטבח ואפייה שהזמנתי, ושמחתי מאוד. כמה ימים לפני זה הצלחתי סוף סוף להנמיך (או להאריך) את מערבל ה-Paddle של המיקסר שלי, והרגשתי שאני בלתי ניתנת לעצירה (כן, זה מה שעושה לי את זה). ידעתי שאני רוצה לאפות משהו, ועוגיות הסנדוויץ' הנאות האלו נראו כמו רעיון מצויין. היתה לי חמאה בטמפרטורה מדוייקת, חמאת בוטנים משובחת (נניח), הרגשתי שהעולם לצידי. כבר לפני כמה ימים בחרתי את המתכון הזה, שגם קראתי עליו ביקורות טובות, וגם לא כל כך יכול לאכזב – עוגיות סנדוויץ' חמאת בוטנים במילוי חמאת בוטנים. התוצר, אם נקפוץ רגע לסוף, מוצלח. העוגיה לא מאוד מתוקה, המילוי מאוד מתוק וחלק, יחד המכלול מאוד טעים. אבל היו לי פשלות, והיו למתכון פשלות. את הכל אפשר לתקן, והבולסים בעבודה אכלו הכל כאילו כלום.
כי חמאת בוטנים זה טעים.
והעוגיות האלו מכילות הרבה חמאת בוטנים.
ראשית, מתחילים עם הבצק. מקציפים יחד חמאה, חמאת בוטנים ושני סוגי סוכר, לתערבות בהירה.
מוסיפים ביצה ותמצית וניל.
מילה על תמצית וניל – קניתי תמצית וניל טהור, ולא יודעת כמה הקניה הזו מוצדקת. היה במבצע, אז קניתי. מסתבר שתמצית וניל היא וודקה שהשרו בה מקלות וניל למשך חודשיים. אז את הבקבוק הבא של תמצית וניל אני כבר אכין בעצמי. אם יש פה מישהו שהתנסה בזה, אשמח להארות והערות.
בכל מקרה, אחרי הוניל מוסיפים קמח. עכשיו אמור להווצר בצק. אלא שהוא היה מאוד מאוד רך. מאוד מאוד. עשיתי הכל לפי ההוראות, ועדיין רך. בכל מקרה אמורים להכניס למקרר לחצי שעה, אז לא דאגתי. מה אני, דאגניסטית?
דבר אחד לזכותו של הבצק – הוא סופר טעים. רק להוסיף שוקולד צ'יפס ולאכול עם כפית. או לא להוסיף. אל תשאלו אותי איך אני יודעת.
מכיוון שהמקרר שלי מאוד קר, אז הנחתי ששעה תספיק כדי לצנן אותו. בינתיים הכנתי את המילוי.
מקציפים יחד חמאה, חמאת בוטנים, אבקת סוכר ושמנת מתוקה, לקרם מתקתק, די יציב, ומהמם. הקרם הזה יהיה פרוסטינג מושלם לקאפקייק שוקולד מריר, או לקאפקייק לא מתוק מדי (כי הציפוי מאוד מתוק). אפשר גם להשתמש בחמאת בוטנים עם חתיכות, לקבל ציפוי קראנצ'י. אחרי ההכנה הכנסתי אותו למקרר להתייצב (לא חובה). החלק הזה של המתכון מושלם.
אחרי כשעה, הוצאתי את הבצק מהמקרר, שהיה עדיין מאוד מאוד רך. מרת'ה מבקשת לרדד.
ואז לחתוך למלבנים.
מלבנים
ואז לחרוץ באמצעות מזלג.
חרוצים
ואז להעביר לתבנית אפיה ולצנן.
כאן חשדתי!
אלא שזה היה בלתי אפשרי להרים את העוגיות. הן נדבקו להכל – וקימחתי המון! אני יודעת שקימחתי המון כי הן שינו את הצבע שלהם לחום כהה ומושך פחות (שימו לב לעוגיות בצד שמאל למעלה, לעומת כל השאר). חשבתי שאולי זה באשמתי, והוספתי מעט קמח. אלא שאז הבצק התחיל להתפורר. להוסיף חמאה כמובן שלא בא בחשבון, כי זה היה דביק ורך. ניסיתי גם להכניס את הבצק המרודד למקרר, אבל העוגיות רק התפרקו ונדבקו.
אז הפכתי את הכל בחזרה לגוש, ויצרתי כדורים, ושיטחתי אותם בידיים. הבעיה היחידה היא שהגודל לא לגמרי אחיד, אבל גם בחיתוך עם סכין לא יצא לי גודל ממש אחיד, כי אני לא עובדת עם סרגל, מרת'ה!!1 ידעתי שזה יעבוד, כי אותו הדבר קרה לי פעם עם אלפחורס. הבצק היה רך ודביק מדי, ופשוט יצרתי עיגולים לבד.
פתרון אחר, הוא ליצור גליל ארוך מהבצק, בעזרת נייר אפיה לעיצוב הצורה והאישיות. את הגליל לעצב בצורת מלבן, ולהכניס למקפיא עד שמאוד מאוד יציב (אני אעלה תמונות של השלבים בהזדמנות). אז אפשר לפרוס את גליל הבצק לעוגיות דקות בעזרת סכין חדה. בשני המקרים המהדרין יכולים לחרוץ עם מזלג לקבלת עיטור.
הכנסתי את העוגיות לתנור. התחדשתי במדחום לתנור, אז חיכיתי עד שהוא התחמם לטמפרטורה הרצויה, ורק אז הכנסתי את העוגיות. לא יודעת למה, אבל הן נהיו מאוד מהר. שניה אחת הן עוד לא היו מוכנות, ושניה אחרי זה על סף השרופות. התבנית האחרונה הגדילה לעשות, וממש נשרפה לי. הכל הפך לפחם, וזה. מסקנה: לעמוד ולהסתכל על התנור עד שהעוגיות מוכנות.
אחרי שהעוגיות התקררו מצאתי זוגות בגודל דומה, מרחתי אחת בקרם, וסגרתי בשניה. טועמת הבית קיבלה עוגיה שרופה ואמרה שזה פריך אבל טעים.
הטועמים בעבודה לא שמו לב כנראה לשריפה (חלקם אמרו טרם האכילה שזה החלק שהם הכי אוהבים), כי העוגיות האלו נגמרו הכי מהר שאי פעם נגמרו. לא קיבלתי מחמאות כמו על עוגיות הטבעת עוגות הגבינה (או שזה בראש שלי, כי הן כללו את כל הדברים שאני הכי אוהבת – שוקולד, סוכר, חמאה ועוגת גבינה), אבל אלו בהחלט היו הצלחה. זה מתכון מוצלח ולא מסובך, בתנאי שיודעים מראש מה יקרה עם העוגיות. חשוב לציין שזה לא קרה לאף אחד אחר חוץ מלי – בלוגרים מהללים את המתכון הזה – אז אולי באמת לא חיכיתי מספיק זמן, או שהחמאה היתה רכה מדי או משהו. בכל מקרה הטעם היה מדוייק, וזה מה שחשוב. כרגיל, לא יפה, אבל ממש ממש טעים 🙂
העוגיות הכי טעימות מיד אחרי ההרכבה. אפשר לשמור במקרר שלושה ימים, אבל אצלי הן שרדו חצי יום בעבודה.
קסטיאל ועוד 