אופים עם מרת'ה: עוגיות טריפל-שוקולד וקוקוס

לפני כמה ימים הוזמנתי לאיזו התאספות (או מה שלא יהיה התרגום של gathering שמצלצל לי כיף כמו התאספות). כמו תמיד כשמזמינים אותי למקומות, אני מעדיפה להביא איתי משהו ולא לבוא בידיים ריקות. נדמה לי שזו הסיבה שבכלל התחלתי לאפות. בכל מקרה, מכיוון שהיה מדובר בהתאספות ביתית, השמיים הם הגבול ואפשר להביא גם עוגת שכבות עם קרם וגנאש. בכל זאת, הדבר החברותי בעיני הוא להביא עוגיות, שאפשר לאכול כמה מהן שרוצים ולא צריך להתעסק (כמו כן, היתה נסיעה של שעה וחצי לשרוד). אמנם די סיימתי לאפות את כל העוגיות המפנקות בספר של מרת'ה, אבל לפני כמה שבועות רכשתי את ספר העוגיות וספר הקאפקייקס שלה, שניהם תורגמו לעברית, והייתי חייבת לאפות משהו.

P1000300

עוגיות הטריפל-שוקולד-קוקוס זכו ברוב קולות בפייסבוק (זו הזדמנות מעולה להזמין אתכם לעשות לייק לבלוג בפייסבוק. או לפתוח פייסבוק ואז לעשות בו לייק לעמוד הבלוג), אז הכנתי אותן. זה היה ממש בסופו של יום ארוך ולא היה לי זמן אפילו לחשוב על זה, אז רצתי לסופר וקניתי כמה מצרכים ואז רצתי הביתה והכנסתי אותם למיקסר ויצאו עוגיות.

P1000278

למרות שספר העוגיות של מרת'ה סטיוארט מתורגם לעברית, עדיין יש בו מצרכים כמו קוקוס ממותק, שעדיין לא הצלחתי למצוא בארץ (אבל נתתי פעם מתכון להכנה שלו מקוקוס טחון). חוץ מזה, התרגום של הספר לא מדהים, וחוץ מהמרת הכמויות לגרמים ולמעלות צלסיוס, אין בו שום יתרון על פני הספר המקורי. כמובן גם קל יותר להשיג אותו בארץ, אבל אני בינתיים נהנית לאפות יותר מ-Martha stewart baking handbook מאשר מספר העוגיות או הקאפקייק, אבל זה גם נוגע לזה שמדובר בספר הרבה יותר עשיר, והרבה הרבה יותר מוצלח.

בכל מקרה, העוגיות האלו יוצאות מעולה גם עם קוקוס רגיל, וגם בלי האגוזים שקיימים במתכון המקורי, וגם עם סוג שוקולד נוסף שהכנסתי, כי יותר מדי שוקולד לבן זה יותר מדי. הן כנראה גם ילכו טוב בלי הקוקוס ועם שוקולד אחר ובלי חמאה. או משהו.

מתחילים עם קציצת 250 גרם של שוקולד לבן (note to self: קציצות שוקולד לבן). אני החלפתי 100 גרם מהשוקולד הלבן בשוקולד חלב. לא רציתי מריר כדי לא לתת מרקם וטעם כל כך שונה מהשוקולד הלבן, אבל השוקולד הלבן הוא ברובו סוכר, וזה מתוק לי מדי. קוצצים את השוקולד הזה גס.

P1000284

להמשיך לקרוא

אופים עם מרת'ה: סהרוני שקדים

היום פוסט קצר על מתכון קצר לעוגיות פשוטות אך קוצרות מחמאות. יש לי המון מה לכתוב, ובסוף השבוע יעלו כמה פוסטים שאינם של אפיה (על הפרק: קבבים מעלפים, קומדיה חדשה וכובשת [אותי], אוליברי הנהדרת באבן גבירול, ועוד ועוד), וכמובן שבמקביל אני מתפעלת גם את מקשקשים על השרדות (שאני לא לגמרי בטוחה שפורסם פה באופן רשמי, אבל אם אתם צופים בהשרדות האמריקאית אתם חייבים להיות שם!), אבל בינתיים עוגיות.

על העוגיות האלו זממתי כבר לפני כמה שבועות, אבל לא הייתי בטוחה שיש לי את כל המצרכים ולכן הקפאתי את התוכניות האלו והכנתי דברים אחרים, אבל כל הזמן רציתי לחזור אליהן. אלו עוגיות סופר פשוטות בטעם אגוזים ושקדים. ללא שוקולד. ללא ביצים. קלות לטיבעון. פשוטות כאלו. שאוכלים ליד הקפה.

מתחילים עם השקדים. שקדים מולבנים (אצלי הם היו פרוסים, כי זה מה שהיה בבית) ואגוזי מלך מסודרים בשכבה אחת ונשלחים לקלייה בתנור של כמה דקות.

IMG_2065

כשהם מקבלים צבע וניחוח אגוזי מעלף, מוציאים אותם, ומעבירים לקירור.

IMG_2066

את התערובת הזו, עם מעט קמח מעבירים למעבד מזון, לטחינה לאבקה.

IMG_2070

מערבבים את האבקה הזו עם עוד קמח ומלח, ואלו כל היבשים של העוגיות האלו.

IMG_2072

בקערת המיקסר מקרימים יחד חמאה ואבקת סוכר. העוגיות האלו הן בגדול עוגיות חמאה נימוחות עם בצק אגוזי. אבל הן עוגיות חמאה על כל המשתמע מכך – הן פריכות ויבשות. לכן הן הולכות מעולה בעיקר בקפה. הן מכילות ממש מעט סוכר, ועם טעמים עדינים, וזה גם חלק מהקסם שלהן.

אל החומרים הרטובים מוסיפים את התערובת היבשה – קמח, אגוזים ומלח, ומערבבים עד להטמאה. התוצאה לא מאוד יבשה, אז את זה שלחתי למקרר, להתייצב.

IMG_2073

בצק עוגיות. בואו תאכלו אותי עם כפית…

אחרי שהבצק יצא מהמקרר (והיה ממש ממש טעים, תודה ששאלתם), יצרתי ממנו כדורים בגודל כפית בערך, ושלחתי שוב לקירור. כל זה בגלל שצריך ליצור את הצורה של הסהרונים, והיד גם ככה חמה, אז אם החמאה תימס בזמן העיצוב, התוצאה תהיה מאוד מכוערת.

IMG_2074

אני שמנוני. אל תאכלו אותי!

עכשיו לעיצוב: מגלגלים כל כדור לגליל, ומכופפים באמצע. חשוב שהגליל יהיה אחיד בגודלו, כדי שהעוגיה לא תתפרק.

IMG_2076

מרת'ה מבקשת לשים את העוגיות במקרר לרבע שעה. אתם חושבים שזכרתי לעשות את זה?

IMG_2077

קצת דק מדי, אבל הגודל לא קובע.

לא ולא.

IMG_2078

אוי ויי הם מכוערים

עכשיו אופים למשך 15 דקות בחום בינוני, לקבל עוגיות זהובות וקשיחות.

IMG_2079

אלו דווקא חמודות

את העוגיות האלו טובלים באבקת סוכר. מכיוון שהן לא מאוד מתוקות, הסוכר מבחוץ מוסיף מתיקות ולא מכביד. שכחתי לצלם את זה והתכוונתי לצלם בעבודה את העוגיות המוכנות.

אלא שהטועמים בעבודה אכלו את העוגיות מהר כל כך, שלא הספקתי. נשארה רק אבקת סוכר בקופסא. אולי זה בגלל שהעוגיות לא מרגישות מושחתות, אולי זה כי אנשים אוהבים סהרונים ועוגיות חמאה ואני לא, אבל אלו העוגיות שהצליחו הכי הרבה מאז שהתחלתי להביא דברים לעבודה. אולי סתם השמועה על דברי מתיקה מתפשטת, כי כל שבוע נראה שהכל הולך מהר יותר ויותר.

בקיצור, הצלחה. פשוט + טעים = Win.

אופים עם מרת'ה: עוגת השוקולד המושחתת ביותר

אמא שלי חגגה יום הולדת בשבוע שעבר. כמו בכל שנה, מטלת אפית העוגה הוטלה עלי (זה קצת שקר, כי לפעמים אני והאחיות מכינות דברים אחרים יחד). כבר כשקניתי את MSBH ועלעלתי בו, תפסה את עיני עוגת devil's food במילוי ובציפוי גנאש שוקולד מנטה. אמא שלי מאוד אוהבת שוקולד מריר, ועוד יותר אוהבת שוקולד מנטה, ואני מעולם לא הכנתי עוגת קומות, אז הייתי חייבת לנסות. העוגה לא נורא מורכבת, אבל ההכנה שלה וההרכבה שלה כן דורשים זמן, ואיכשהו לקח לי ארבע שעות להכין אותה. בעיקר צריך לקרר בין שלב לשלב, אבל לא לקרר יותר מדי, אז אי אפשר להפריד מאוד בין השלבים (כלומר, ברגע שמתחילים להרכיב חייבים להרכיב עד הסוף.

עוגת devil's food היא עוגת שוקולד עשירה בשכבות, בניגוד לעוגת angel's food שהיא עוגה צהובה וקלילה. עוגת השוקולד הזו אוורירית, לחה ועשירה, ובמקרה הזה היא עשויה עם קקאו. בסך הכל זו עוגת קקאו פשוטה. לא אלאה אתכם בכל שלבי האפיה, כי אני כבר חוזרת על עצמי, אבל בגדול מקציפים חמאה וסוכר (ראיתם כאן כבר אלף תמונות של חמאה וסוכר 🙂 ), ומוסיפים לסירוגין תערובת של קמח, אבקת אפיה ומלח, ותערובת רטובה של קקאו מומס במים עם שמנת חמוצה (הדבר הכי מגעיל שאי פעם טעמתי).

IMG_1993

בסוף מקבלים בלילת עוגה סטנדרטית וטעימה מאוד מאוד.

IMG_1994

אופים מהתערובת הזו שתי עוגות באותו הגודל. אפשר לאפות עוגה אחת גבוהה ואז לחתוך באמצע, אבל אני לא יודעת לעשות דברים כאלו בצורה סימטרית, אז הכנתי שתי עוגות, בשתי תבניות קפיציות שהכנתי מבעוד מועד עם נייר אפיה מאובק בקקאו.

IMG_1990

אל התבניות יצקתי את תערובת העוגה, ואפיתי 45 דקות, עד שהן היו מוכנות. לא נורא אם העוגות נסדקות כיוון שבכל מקרה מסירים את החלק העליון לקבלת עוגה מיושרת, שאפשר להניח עליה עוגה נוספת.

IMG_1996

כאשר העוגה בתנור, אפשר להכין את הגנאש שמצפה את העוגה. מדובר בכמות בלתי נתפסת של גנאש שנוצר מליטר שמנת מתוקה, כמעט קילו שוקולד מריר, ומעט סירופ סוכר לקבלת גנאש מבריק ונוקשה.

IMG_1997

מרתיחים את השמנת (במקרה שלי הייתי עסוקה בלהפוך בין התבניות בתנור, אז השמנת רתחה יותר מדי וכמעט גלשה, אבל כמעט זה בסדר). מוסיפים תשע חבילות של שוקולד שבורות לקוביות, ומתחילים לערבב.

IMG_1999IMG_2001IMG_2002IMG_2003IMG_2004IMG_2005IMG_2006

זה אחד הדברים שהכי כיף להכין. מוסיפים מלח בשביל הדגשת הטעמים, ותמצית מנטה. אפשר להחליף את תמצית המנטה בתמצית שקדים, לימון, ליקר, או לוותר ולהשאר עם גנאש שוקולד. לפי הטעם האישי.

כשהגנאש מוכן מעבירים חצי מהכמות לקערת מיקסר לקירור (במקרר) ואת היתר משאירים בחוץ בטמפרטורת החדר.

בינתיים העוגות הספיקו להאפות, ואחת מהן אפילו נשרפה בחלק העליון שלה.

IMG_2007

מיד החלטתי שזו תהיה העוגה התחתונה, והסרתי את החלק העליון שלה.

IMG_2008

ובאמת שאם אני העקומה הצלחתי לעשות את זה ממש ישר, כולם יכולים.

העברתי את העוגה לרשת קירור, על מנת שתתקרר היטב.

IMG_2010

את העוגה העליונה החלטתי להשאיר כמו שהיא, בעיקר בגלל שלא היה לי מה לעשות עם כל העוגה העודפת, ובגלל שהגבעה שלה היתה ממש גדולה, והבסיס די נמוך.

מהחלק העליון של העוגה קרצתי לבבות לקישוט. את היתר נשנשתי במקום ארוחת הערב באותו יום, בזמן האפיה.

IMG_2011

הציפוי של העוגה מורכב משתי שכבות של גנאש: גנאש מוקצף באמצע ומסביב, ומעל הכל גנאש במצבו הטבעי. את הגנאש שהעברתי למקרר הקצפתי במיקסר, לקבלת קצפת-שוקולד-מנטה אוורירית וטעימה.

IMG_2012

כעת ציפיתי בה את העוגה התחתונה, זו שפילסתי.

IMG_2013

מרת'ה לא אומרת את זה, אבל אחרי ציפוי הבסיס, כדאי להעביר את העוגה לקירור, כיוון שהגנאש התחמם בהקצפה והוא עוד לא יציב לגמרי. המשקל של העוגה העליונה דחפה הרבה מהגנאש החוצה מהאמצע.

IMG_2014

אבל בסוף הצלחתי לפלס את העוגה ולצפות את כולה בגנאש.

IMG_2015

זה פשוט היה ממש ממש ממש מלכלך, כפי שניתן לראות. מזל שעשיתי את זה על נייר, ומזל גם שצילמתי עם הטלפון, שאולי מטשטש מעט מהלכלוך האיום.

את הדבר הזה שלחתי לקירור, וכשהגנאש המוקצף התייצב יצקתי מעל את הגנאש הטבעי. עשיתי את זה בשתי נגלות, ונתתי לגנאש להתייצב בין לבין.

קישטתי בלבבות עוגה.

IMG_2017 IMG_2018

העוגה יצאה מאוד מרשימה מבחוץ. כשחותכים אותה, לצערי, אין מספיק קרם בין שתי השכבות, אבל הלקחים נלמדו ויטופלו בפעמים הבאות (יש עוד המון עוגות שכבות אצל מרת'ה).

IMG_2019

אפשר לראות את ההבדל בין שכבת הגנאש הטבעי והמוקצף. העוגה הזו שוקולדית ועשירה בטירוף. פרוסה דקה ממנה מחליפה שתי ארוחות. לי זה היה שוקולדי מדי ומריר מדי, אבל אני לא אוהבת שוקולד מריר, אז אני לא דוגמא (ושוקולד המנטה שאני אוהבת הוא עם שכבות של קרם מנטה מתקתק. בקיצור, מאוד שונה מהעוגה הזו). יחד עם זאת, הדיווחים היו שהיא ממש טעימה, ואמא שלי אהבה, שזה הכי חשוב. בתור התנסות ראשונה, נראה לי שזה די מוצלח.

מזל טוב אמא!

אופים עם מרת'ה: קאפקייקס גזר-ג'ינג'ר בזיגוג שמנת-תפוז עם עיטור מרציפן

אני אמנם בהפסקת אפיה רשמית עד שהיד שלי תחלים לגמרי (אני שמחה לבשר שעושה רושם שהרגע הזה קרוב מאוד), אבל חברה חגגה יום הולדת והייתי חייבת להכין משהו מיוחד. היא כבר אמרה בעבר שהיא אוהבת עוגות גזר, וידעתי שיש בספר של מרת'ה מתכון קאפקייק גזר מעלף. מכיוון שכידוע, המאפים שלי לרוב לא מאוד יפים, מעולם לא הכנתי קאפקייקס. אני מעדיפה דברים שדורשים פחות עיטור, אבל מכיוון שגם ככה הייתי אמורה להגיע אליהם בספר, ומכיוון שזה היה לכבוד יום הולדת, החלטתי ללכת על זה.

IMG_1810

הקאפקייקס האלו מבוססים על עוגת גזר-ג'ינג'ר קלילה, עם זיגוג גבינת-שמנת-תפוז-ג'ינג'ר ועיטור גזר-מרציפן. מכיוון שאני אוהבת עוגת גזר (עוגת הגזר הכי טעימה שאי פעם אכלתי היתה באיזה אולם בניוקאסל עם זיגוג תפוז מטריף), אוהבת תפוז ואוהבת (אוהבת!) מרציפן, ידעתי שאי אפשר לטעות.

להמשיך לקרוא

אופים עם מרת'ה: Sticky Bun

שבוע אחרי בצק הדייניש, היד שלי היתה במצב קשה. הכאבים היו בפרק כף היד, אך הקרינו למרפק ולכתף, ואני הבנתי בצער שכנראה צריך להקפיא את האפיה לתקופה. אבל בכל זאת היתה לי חצי כמות של בצק דייניש במקפיא, וביום שישי החלטתי להפשיר אותה ולקוות לטוב. המאפה שתכננתי לעשות מהבצק הוא הסיבה לכך שבכלל הכנתי את הבצק, והיה חבל לי לזרוק את כל החמאה הזו לטמיון.

P1030036

כדי לעודד את ידי האומללה, חנכתי מדבקות שפם שקיבלתי מבת דודתי האהובה, שיאירו קצת את חיי.

P1030035

Like a Sir

אז מה זה Sticky Bun? קראתי מישהי אומרת שזו צורת עינוי חדשה – לתת לאנשים לראות את המאפה הזה, אך לא לתת להם לטעום ממנו. וזה באמת עינוי, כי זה מאפה דייניש ממולא בפקאנים וקרמל פריך. אבל העינוי האמיתי הוא להכין את זה, כי המתכון הזה מלכלך ברמות שלא הכרתי. הקרמל נדבק לכל מקום (להלן Sticky), הפקאנים מתפזרים, הקרמל אפילו גולש באפיה וצריך להגן על התנור עם שתי תבניות. האם זה מצדיק את זה? יש מצב, כי זה באמת ממש טעים. אבל רק כשהידיים שלכם במצב תקין, כי על דלקת זה לא נעים. אבל נמשיך הלאה, כי שבוע אחרי זריקת קורטיזון נראה לי שאני כמעט בסדר.

מתחילים עם הכנת תבניות השקעים. מרת'ה דורשת שימוש בתבניות שקעים ענקיות, בגודל של כספל. לי יש קטנות, לכן הכל בחצאי כמויות.

מתחילים עם קיצוץ הפקאנים.

P1030038

חצי כמות למילוי המאפה, ולכן קצוץ דק. החצי השני לציפוי ולכן חצוי בלבד.

P1030040

לכל שקע משומן היטב-היטב יוצקים כף סירופ תירס / גלוקוזה בהיר, שזה, בגדול, סירופ סוכר.

P1030041

מוסיפים כף סוכר חום

P1030042

וכמה פקאנים

P1030043

מושיבים בצד.

את הבצק מרדדים (אאוץ') לצורת ספונג'בוב.

P1030044

זו דרכי לומר שהיי, יצא לי די מלבני!

p1030044

אל תשפטו אותי על הציור, כי בעיני יצא מדהים.
תשפטו אותי על הערכת המציאות הלוקה שלי.

בכל מקרה מרדדים, וכאן מתחיל הכיף. מורחים בשמנת חמוצה, מקור כל הטוב בעולם.

P1030045

מפזרים מעל פקאנים קצוצים

P1030046

ובוזקים מעל סוכר חום, למתיקות עדינה (ממש)

P1030047

מגלגלים יחד לLog. כלומר גליל.

P1030048

אותו מצננים במקרר עד שהוא ממש קשיח. וזה חשוב. הבצק מאוד מאוד רך, ואם הוא לא קר, יהיה קשה לפרוס אותו.

P1030050

אחרי צינון מלא פורסים את הגליל ומעבירים לשקעים שהכינונו מבעוד מועד.

עכשיו הנה עניין. אצל מרת'ה יש שקעי ענק, והפרוסות קטנות ונמוכות מהשקעים. כאן ניסיתי לפרוס דק מאוד, אבל הקוטר היה עדיין גדול מדי. מכיוון שכולם יודעים שהגודל לא קובע, אבל הקוטר כן, זו היתה בעיה שקצת עלתה על גדותיה. מסקנות? אין לי. זה מלכלך, היכונו.

P1030051

אין לי תמונות של הנזק. זה גלש ולכלך את כל תבנית השקעים וכל התבנית שעליה היתה תבנית השקעים ואת כל התבנית שהיתה במסילה מתחת לתבנית שעליה היתה תבנית השקעים. כל אלו היו שם כי מרת'ה התריעה. אז אי אפשר להאשים. אבל זה הרבה לכלוך בשביל מישהי שנשבעה לא לעשות כלים כי היד שלה כואבת.

כשהמאפים מוכנים, הופכים את התבנית ואוספים את הפקאנים שמתפזרים. גם בספר של מרת'ה נוצר בלאגן ולכן לא הרגשתי אשמה.

כמו כן, זה מלוכלך אבל נראה סופר טעים וזה באמת סופר טעים. אז על מה אני אתלונן?

P1030052

זה הכי טעים חם. אחרי שזה מתקרר, חימום במיקרו או בתנור מחיה אותם, אבל לא לגמרי. לכן עדיף לאכול ישר מהתבנית. המתכון הזה הוא גם דרך די מעניינת להכין קרמל, כי היא ממש פשוטה וקלה להריסה. מה שכן היא מלכלכת שבא למות.

אבל זה טעים, אז אני לא באמת יכולה להתלונן. האם אכין את המתכון שוב? כנראה שלא. האם כולם נהנו? בהחלט. האם לקחתי שני ימי מחלה בעקבותיו? לצערי.

הנה הן אצל מרת'ה, אל תאמינו לתמונות שלה כי בתמונות בספר המאפים מלוכלכים כמו שלי!

אני עכשיו במנוחת אבל זה לא אומר שלא אאפה דברים שלא דורשים רידוד ולישה ידנית. מזל שלא זוכרים כאב 🙂

אופים עם מרת'ה: דייניש גבינה

אחרי שעמלתי ועבדתי וקיפלתי ורידדתי (וחטפתי דה-קרווין), קיבלתי בצק עשיר ונוח לעבודה שנח לי במקרר. הבצק צריך לנוח לפחות לילה אחרי שמסיימים עם ההכנה שלו, ויכול להשמר ל-3-4 ימים, או שבועיים במקפיא.

מכיוון שמסתבר שאחד הדברים האהובים עלי הוא בצק נא, נשנשתי מעט מהבצק המוכן. הבצק לא מתוק בכלל, פחות מתוק מבצק של חלה, והוא עשיר ורך. מכיוון שהוא לא מתוק, אפשר להתפרע עם מילויים מתוקים מאוד, אבל גם עם מילויים לא מתוקים כמעט, בהתאם לסוג המאפה שרוצים לקבל. הבצק מקבל מרקם נעים מאוד, אבל לא משתלט בטעמו.

המתכון הראשון שבחרתי לאפות עם הבצק הוא גביניות, מאפה שאני אוהבת מאוד (קינוחי גבינה הם האהובים עלי, כבר אמרתי), ושמזכיר לי את סבתא שלי. סבתא שלי לא היתה אופה אותן, אגב, אלא קונה, אבל סבא שלי היה קורא להן גובניות, שזה מילה גסה ביידיש או משהו, וכולנו היינו צוחקים.

אגב, בניגוד למה שלימדו אותי כל חיי, היחיד של גביניות זה גבינית. אני אשתדל לזכור את זה.

נתחיל עם מילוי הגבינה המתוק-מתוק-מתוק. מרת'ה דורשת גבינת איכרים, שזה כנראה איזה משהו שדומה לקוטג', לא הבנתי בדיוק. בארץ אין לנו דבר כזה, אז השתמשתי בטוב טעם (או כנען, אני לא בטוחה), שהיא גבינה דלה בשומן ובמים, מה שהופך אותה אידיאלית למאפים.

להמשיך לקרוא

אופים עם מרת'ה: בצק דייניש

הו, בצק דייניש. פריך, מתקתק, שמנמן, הורס פרקי ידיים. בספר של מרת'ה, יש כמה וכמה מתכוני מאפי בוקר, כולם מבוססים על בצק דייניש. מהמתכון שלה לבצק דייניש ניתן להכין שתי כמויות של מאפי בוקר, אז ההשקעה הפסיכית (וזו השקעה פסיכית) משתלמת, בערך. את הבצק אפשר לקרר לכמה ימים, להקפיא לשבועיים, או לאפות מיד. אז זה סביר להכין בצק דייניש בשבת, ולקבל מאפים קלים לשבועיים.

או שמא?

אז זהו, שבגלל בצק דייניש יש עוד שלושה פוסטי אפיה, ואז הפסקת אפיה לזמן בלתי מוגבל. כי הבצק הזה, שדורש רידוד, קיפול, קירור, רידוד הרס לי את פרקי הידיים. אפשר להאשים את עבודתי כמתכנתת, אפשר להאשים את זוויות פרק היד, אפשר אפילו (ואני ניסיתי) להאשים את מעבד המזון שחתך אותי. אבל זה הבצק, ובגללו אני לא יכולה לאפות.

כלומר, אחרי שהכנתי את הבצק, אפיתי ממנו שני מאפים. אבל עכשיו אני על משככי כאבים שלא ממש עוזרים. הידד לבצק.

בכל מקרה, מכיוון שלא תהיה פה אפיה בזמן הקרוב, אפרוש את הבצק על פני שלושה פוסטים: אחד לבצק המורכב, אחד לגביניות מהממות, ואחד ל-Sticky buns שזה המאפה הכי נהדר אך מלכלך והתעסקותי שיש.

בצק דייניש, אגב, למי שלא מכיר, זה בצק שמרים שמקופל לאט לאט עם כמויות עתק של חמאה. באפיה שכבות הבצק הדקיקות נפרדות זו מזו, ונהיות פריכות אך נימוחות. מפנק מאוד.

להמשיך לקרוא