המבורגר עם צ'יפס ירוקים

לא התכוונתי בכלל לכתוב פוסט. לא התכוונתי לצלם, לא התכוונתי לחכות בין השלבים, רק רציתי לאכול ארוחת צהריים.

הכל התחיל כמה שעות מוקדם יותר, כשהשכמתי קום בשביל להגיע לתור לרופא השיניים, שאיימס של לפני שבועיים, בבירור צעירה יותר וטיפשה יותר, קבעה לשמונה וחצי. התור הסתיים בתשע וקצת, ויצאתי לסיבוב הקניות שלי. התכוונתי לקנות חזה עוף סגפני ולהקפיץ אותו עם ירקות. כבר כמה ימים שהתחשק לי המבורגר, וחשבתי אולי להזמין בערב מוולפנייטס או אפילו ללכת לאכול, אבל רק כשהגעתי לקצב, בחרתי את חזה העוף והשניצלים, וראיתי שספיישל היום שלהם הוא המבורגר אנטריקוט, החלטתי לזרום עם זה. לא הזיק שחבילה של ארבעה המבורגרים עולה כמו המבורגר יחיד במסעדת המבורגרים סבירה (האמת שהיום גם מקדונלד'ס סופר יקר [אוי ואבוי, ברחה לי קצת זקנה שם הרגע. "זוכרים את הימים שארוחה במקדונלד'ס עלתה 25 שקלים? וכרטיס לסרט 18? וכולם אהבו אחד את השני?". בעע]), ושהם מוכרים גם לחמניות עבות וריחניות שם. שמחה וטובת לבב, שמתי פעמי אל הירקן.

אני מתה על ירקות ולכן מתה על הירקן שלי. הכל תמיד יפה וטרי, המחירים טיפה יותר יקרים מבסופר אבל אי אפשר להשוות את הסחורה. קניתי (בין היתר) שעועית ירוקה טריה, שטעימה פי מליון משעועית קפואה ספוגית ועצובה.

תכננתי להכין את ההמבורגר עם ביצת עין מעל ומעט ירקות, אבל כשראיתי כמה יפה ההמבורגר החלטתי לא להאפיל עליו ולתת לו את הכבוד.

P1020887

המבורגר אנטריקוט מעלף

להמשיך לקרוא

אופים עם מרת'ה: בראוניז!

אתם חייבים להודות שאין הרבה בלוגים שמפרסמים פוסט על ספרות שואה, ואז מתכון בראוניז. לכן אני חושבת שאני הבלוגרית המובילה בז'אנר השואה ושוקולד (שלא לדבר על התמחות בפאתט!). אבל אל דאגה, בשבוע הבא אתמקד באלפי השמלות שקניתי, מברשות האיפור, והנעליים המעלפות, ואשמור על רדידות אופטימלית.

בשבוע שעבר נתתי לחברותי למשרד שלוש אפשרויות למאפה הבא שאביא לעבודה: Stickybuns מעלפים בטעם פקאנים ומייפל, מאפה שמרים במילוי משמש טרי (מסתבר שהעונה שלהם נגמרה כבר), ובראוניז. והן בחרו בבראוניז! האופציה ששמתי שם סתם כי היא האופציה הקלה בשבילי. אבל אני לא מתלוננת. פשוטי העם אוהבים מה שפשוטי העם אוהבים (באהבה, הכל באהבה).

P1020848

תכל'ס, בראוניז זה מתכון ממש פשוט. לא הכנתי אלפים כאלו בחיי, אבל תמיד כשאני צריכה עוגת שוקולד אני משתמש בבראוניז במקום (נניח, כשאני מכינה לאמא שלי את פיצת השוקולד עם בננות מקורמלות וקרם שוקולד. אני באמת צריכה להכין את זה שוב…). אני אוהבת את הפאדג'יות של הבראוניז, וההכנה, כאמור, ממש פשוטה. אפילו לא מלכלכים את המיקסר.

האמת שהבעיה הכי גדולה שלי עם בראוניז היא בחיתוך שלהם. זוכרים את הקושי שלי לקרר דברים עד הסוף? אז בבראוניז אני תמיד מוציאה אותם מהתבנית מוקדם מדי ומקבלת פירורים וקוביות עקומות במקום חתיכות בראוניז מושלמות. אמא שלי קנתה לי תבנית בראוניז (מהסדרה של קרין גורן, אם כי היא לא היחידה שמשווקת אותן). התבנית עצמה נחמדה: תבנית מרובעת נון-סטיק עם תחתית מתפרקת. ככה שזו כבר תבנית שכדאי שיהיה בבית. הרכיב הנוסף שחותך את הבראוניז נחמד, אבל ממש לא הכרחי.

P1020853

תחתית מתפרקת. רואים? הלק שלי מבצבץ!

בכל מקרה, כאמור, בראוניז זה ממש פשוט (תתעלמו מהקשקושים שלי ותראו שזה מתכון ממש קצר).

ראשית, ממיסים שוקולד וחמאה על באן מרי. בדר"כ אני ממיסה במיקרו, ואם אני משקיעה אז בסיר (לא באן מרי, ממש סיר על האש). אבל פה השתמשתי בקערה ממתכת אז זרמתי.

P1020841

בהתחלה השוקולד נמס והחמאה קרה.

P1020842

אחר כך החמאה מתמוססת.

P1020843

ואז מתקבל שוקולד מומס בהיר ומבריק, שצריך לזכור שהוא מלא בחמאה כדי לא לאכול אותו עם כפית ישר מהקערה.

P1020844

נותנים לשוקולד להתקרר עד שהוא בטמפרטורת החדר. מיד אחר כך מוסיפים סוכר.

P1020849

ואחר כך את הביצים, אז אפילו אני הצלחתי לתת לו להתקרר, כי לא רציתי בראוניז חביתה.

P1020850

מוסיפים את הביצים הטרופות לאט לאט לתערובת. מרת'ה מציעה להוסיף את הביצים אחת אחת ולטרוף. אני מעדיפה לטרוף את הביצה בנפרד טרם ההוספה לתערובת השוקולד החם (הביצים אצלי יוצאות מהמקרר, אז יש הבדלי טמפרטורות), אבל יש גבול ואני לא אטרוף אחת אחת, אז אני פשוט מוסיפה לאט לאט את הביצים הטרופות. רואים? שני משפטים על הפעולה הכי טריוויאלית. קשקשנית. [פעם בדייט גרוע כשקלטתי שהדייט מתלהב ממני יותר מהרצוי הקצנתי את הקשקשנות שלי לרמה בלתי נסבלת, ונראה שזה רק גרם לו להתלהב יותר. גברים.]

P1020852

אחרי הביצים מוסיפים קצת מלח (הכי חשוב!) ותמצית וניל.

P1020855

מוסיפים את הקמח ומערבבים.

P1020857

יוצקים את התערובת לתוך התבנית המרופדת בנייר אפיה. תכל'ס אפשר לוותר על נייר האפיה בתבנית הספציפית הזו, אבל כבר חתכתי את נייר האפיה שיהיה בגודל מתאים ואז הוא נקרע לי והתקמט ונהרס לכל שימוש אחר, אז השתמשתי בו. גם שימנתי את התבנית ונייר האפיה, למרות שזה מיותר לגמרי, אבל מרת'ה אמרה.

P1020856

מלאכת מחשבת של התאמת נייר האפיה המתאים לתבנית המתאימה

P1020858

אופים 40-45 דקות.

P1020859

החץ עקום! לא שמתי לב בזה עד לרגע זה.

מוציאים מהתנור, מצננים לגמרי, ואז חותכים את הבראוניז לקוביות. אני השתמשתי בחותכן של התבנית, אבל הבראוניז המתקבלים עצומים, אז חתכתי את החתיכות שמתקבלות לחצאים.

P1020860

לקחתי לעבודה, וכל הבראוניז נגמרו לפני הצהריים.

P1020861


פאדג'י מבפנים, פריך מבחוץ.
עוגה מתוקה לישראל חזקה.
בראוני.

מתכון.

יאם יאם, דים סאם (טבעוני).

דים סאם הוא מאכל חביב עלי. את הדאמפלינגס הטובים ביותר שטעמתי, אכלתי בסאקורה בירושלים. הסושי שם היה טעים, אבל שום דבר לא היה טעים כמו הדים סאם שיטאקי המעלף שאכלתי שם (לצערי, טעם הדים סאם מעורבב במוחי עם הכאב של סתימה זמנית שסיימה את חייה). בכל מקרה, מאז לא באמת אכלתי דים סאם טעים ומשובח, והתחשק לי להכין כזה בעצמי. לצערי, לא מצאתי מתכון מניח את הדעת. קודם כל, חצי מהמתכונים השמיטו את מתכון הבצק, או המליצו בחום לקנות מכונת פסטה. שנית, המילוי הנפוץ היה בשרי – בקר, ברווז או עוף טחון, עם ירק כלשהו. לא התחשק לי לקנות בשר טחון בשביל מתכון שאין לי מושג אם יהיה הצלחה. אז אילתרתי מילוי, אילתרתי בצק, ויצא ממש מוצלח, למרבה ההפתעה.

התחלתי עם הבצק, כי הוא אמור לשבת כחצי שעה ולהתקשות קצת אחרי הלישה הראשונית. יש מתכונים שממליצים ללוש ביד, אבל אני הפקדתי את המלאכה בידי המיקסר הנאמן שלי (שאני אלוש?!). מדובר בשלוש כוסות קמח לבן, שלוש כפות שמן צמחי, ובערך כוס וחצי מים חמים. מוסיפים את המים לאט לאט, ומפסיקים כשנוצר בצק מעט דביק. הדביקות תעבור אחרי המנוחה.

אגב, אחרי חודשים של מאבק עם שקיות קמח מתפרקות, קניתי לי קופסה יעודית לקמח, שמכילה בערך שני קילו (12 כוסות) קמח. הפתח שלה רחב מספיק כך שעוברת בה כף יד (לקימוח) וכוס (למדידה), וזה הרבה יותר נוח משקית הקמח שמתפוררת אחרי כמה שימושים.

IMG_0063

מעל לכלי: צנצנת המלח הורודה החדשה שלי. ליד, מטחנת פלפל לקנה מידה

לשתי את הבצק במהירות נמוכה בערך 7-8 דקות, וכשהתקבל בצק רך, נתתי לו לנוח למשך חצי שעה. חשוב לכסות אותו על מנת שלא יתייבש (לקח שלמדתי בדרך הקשה). מדובר בבצק דל מאוד בשומן, ולכן חשוב להגן עליו.

ועכשיו למילוי:

ראשית, קצצתי בצל בינוני, וטיגנתי אותו במעט שמן. הפעם קצצתי את הירקות דק מאוד, משום שהתערובת נועדה למילוי, וחשוב היה לי שיתקבל מרקם יחסית אחיד.

P1020756

 קצצתי גם גזר דק דק דק, והוספתי אותו לבצל המיטגן.

P1020757

קצצתי דק סלסלה וחצי של פטריות שיטאקי. מדובר בפטריות שאי אפשר לאכול טריות, ושיש להן טעם עמוק ואדמתי. גם את הפטריות קצצתי דק. הקיצוץ לא מאוד קל, כיוון שהן לא מאוד קשיחות (בשונה מפטריות שמפיניון לדוגמא), אבל לא להתייאש.

P1020753

הוספתי את הפטריות לתערובת הגזר והבצל כשהגזר התרכך מעט (זה לא לוקח זמן רב, ואני ממליצה לקצוץ את הירקות מראש). כשהירקות היו רכים והפטריות הגירו קצת נוזלים, כיביתי את האש.

אל תוך קערה קצצתי:

כמה עלים של כרוב לבן (אמא שלי ממליצה לשים את הכרוב במקפיא להפרדת העלים. מכיוון שגם ככה קצצתי דק, פשוט קילפתי אותם כמו חורנית).

P1020761

בצל ירוק (שאני תמיד מקבלת במתנה מהירקן)

P1020764

נבטי חמניה, שהם הנבטים הכי טעימים מכל הנבטים (שזה בעצם אומר שהם די טעימים. שאר הנבטים נוראיים).

P1020762

כמה בוטנים קלויים קלופים. שימו לב שהכרוב, הבוטנים, הנבטים והבצל הירוק כולם נאים. תיבלתי את התערובת במלח ופלפל, הוספתי בערך כף רוטב סויה, וערבבתי.

P1020765

כשאני הכנתי את המילוי חששתי מרטיבות יתר שעשויה להרוס את הבצק, אבל אפשר ורצוי להוסיף עוד קצת רוטב סויה, טריאקי או צ'ילי, כדי לאחד את המרכיבים. אפשר גם לקצוץ במעבד מזון, שיתן מרקם אחיד יותר, אם כי המרקם מאוד נחמד בעיני.

חזרתי לבצק, שכפי שניתן לראות, התייבש מעט. זה לא נורא, אבל לא מדהים.

P1020768

את הבצק יש לרדד לעובי דקיק, על משטח מקומח היטב או על נייר אפיה (בתמונה). מומלץ לעשות את זה עם מכונת פסטה. לי אין מכונת פסטה, ולא נתתי לזה לעצור אותי, אבל אין ספק שזה עדיף וקל יותר. הרידוד גם הרס לי את פרקי כף היד, אבל זה לא נורא.

P1020769

לאחר הרידוד יש לקרוץ עיגולים מהבצק, אני משתמשת בסט המיקדים (מילה פלצנית לקורצנים) מנירוסטה שעלה לי הון תועפות ושווה כל אגורה. השתמשתי בהתחלה בקוטר של כארבעה סנטימטרים, אבל עברתי לשמונה אחרי שהבנתי שיקח לי נצח.

P1020770

יצרתי עיגולים. במרכז כל עיגול הנחתי כף מהמילוי, וקיפלתי את העיגול לחצי, תוך שאני לוחצת על הקצה עם האצבעות. הלחיצה עזרה לסגור את הכיסון, ליצור את הצורה, ולרדד בחזרה את הבצק באזור הסגירה, שנהיה עבה מדי.

P1020772

את הכיסונים מאדים בסיר אידוי מסורתי מבמבוק (שהוא, למעשה, הסיבה האמיתית שרציתי להכין דים סאם).

P1020758

סיר האידוי, כאמור, עשוי מבמבוק, וכדי למנוע אגירת טעמים יש לרפד אותו בעלים. אני בחרתי בעלי כרוב לבן. יש להשאיר רווחים בין העלים, ביניהם האדים יעברו וימלאו את הסיר. באמצע ההכנה החלפתי את העלים שהתסמרטטו כולם.

את סיר האידוי מניחים על סיר באותו קוטר שמלא במים רותחים ועל אש בינונית.

לא אמליץ לכם לקנות מכונת פסטה (היא לא מאוד יקרה, אבל זו עדיין הוצאה), אבל סיר אידוי כדאי לרכוש. מחיר סיר במבוק נע בין 20 שקלים לסיר קטנטן (יש לי גם אחד כזה) ועד 40-50 לסיר גדול מאוד. אפשר להשיג בחנויות מתמחות, למשל ב"מלח וארץ" ברמת השרון, בלגעת באוכל וכאלו.

בסיר אפשר לאדות ירקות (לפזר ירקות חתוכים או שלמים מעל העלים) – קישוא, גזר, כרובית וברוקולי מפורקים לעלים, נקיים או מושרים במעט סויה ושמן. גם את הכרוב שסופג את הטעמים ומתרכך אפשר לאכול ישר מהסיר, או לחתוך ולהוסיף לסלט.
אפשר להכין דג או עוף – להניח פילה דג (סלמון, לברק וכו') או פרוסה של חזה עוף (במרינדה או עם מעט מלח ופלפל) ישירות על הסיר ולבשל עד שמוכן.
שמעתי גם על מתכוני קציצות בקר שמגלגלים ומאדים בסיר במבוק (ואם אכין אשתף במתכון). בקיצור, לא חסר מה לעשות איתו.

P1020759

את הדים סאם אידיתי בנגלות, כאשר בכל שלב הנחתי כמה דים סאם בתוך הסיר, סגרתי את המכסה, הוצאתי לכלי אכסון וחוזר חלילה. P1020773

זמן האידוי תלוי בגודל ועובי הדים סאם, אבל הוא כמה דקות. כאשר הדים סאם מוכן הבצק מבריק ומעט שקוף. הדים סאם יכולים לגעת מעט אחד בשני (אם כי לא כדאי לצופף אותם), אבל לא לגעת בבמבוק עצמו. הזהרו כשאתם פותחים את המכסה – הסיר מתמלא באדים רותחים שעלולים לגרום לכויה.

P1020774

הדים סאם מתנפחים קצת בזמן האידוי (פה מדובר בנגלה אחרת מזו של תמונת הלפני, עם גודל דים סאם שונה לגמרי, אז אל תשוו. בכלל, אסור להשוות). הם טעימים ישר מהאידוי, אבל בקטע מוזר לגמרי העברתי אותם לתבנית מכוסה בנייר כסף, והם היו טעימים יותר אחרי כמה שעות.

כך או כך הם היו טעימים, ואני לא יכולה לספר (בעיקר כי לא ספרתי) כמה מהם נשנשתי בזמן ההכנה.

מגישים חם (אפשר לחמם במיקרו עם כף מים בתבנית) עם רוטב סויה / טריאקי / צ'ילי. שימו לב שמדובר במתכון טבעוני. אני רחוקה מטבעונית, אבל באמת שאין סיבה להוסיף מוצרים מן החי למתכון הזה.

מתכון – דים סאם (40 יחידות? הרבה מאוד, אכלתי מלא אז קשה לספור)

לבצק:

3 כוסות מים

3 כפות שמן צמחי

מים חמים

מערבבים את המים והשמן. מוסיפים את המים לאט לאט תוך לישה עד שמתקבל בצק רך ומעט דביק.

למילוי – כל הירקות קצוצים דק

סלסלה וחצי פטריות שיטאקי

בצל בינוני

גזר

חצי כוס כרוב קצוץ

חופן נבטי חמניה

2 כפות בצל ירוק

כף-שתיים רוטב סויה/טריאקי/צ'ילי

מקפיצים יחד את הבצל, גזר והפטריות עד שהם לא נאים. מוסיפים את שאר הירקות והתיבול ומערבבים.

מרדדים את הבצק דק מאוד, קורצים עיגולים, ממלאים במילוי, סוגרים היטב ומאדים בסיר במבוק.

מתכון מצולם לעדי: פתיתים בדלעת וקרם קוקוס

פתיתים דעלת 2

כשהייתי קטנה אהבתי פתיתים. ממש ממש אהבתי פתיתים. אכלתי ואכלתי, תפחתי ותפחתי, ואז לפני כמה שנים הוצאתי את הפתיתים מהתפריט שלי. זה פשוט שממש ממש אהבתי אותם. כמה שנים מאוחר יותר, היתה סאגה שלמה סביב פתיתים ובצל (כן לטגן? לא לטגן?) באח הגדול. לא זוכרת כבר מי היו הצדדים בויכוח, אני רק יודעת שפתיתים אוכלים עם המון בצל מטוגן, ושפתיתים זה טעים. הלכתי לישון לאחר שידור תוכנית הפתיתים הידועה, וחלמתי בלילה איך אני מטגנת בצל ופטריות, ומכינה פתיתים בפטריות. קמתי בבוקר, חיכיתי לצהריים, קצצתי בצל, טיגנתי עם פטריות, הוספתי פתיתים, בישלתי, ואום נום נום. זהו המתכון הראשון והאחרון שבא לי בחלום, והדבר הפרודקטיבי השני בחיי שיצא לי מחלום (פעם, בכיתה ג', כתבתי שיר שבא לי בחלום. הייתי מאוד פיוטית אז, כשהייתי בת 8).

עברו שנים, אני עדיין ממעטת לאכול פתיתים, אבל כשאני כבר אוכלת, אני מנסה לשדרג ככל יכלתי. ככה הגעתי למתכון הטעים הזה, שהוא גם ממש פשוט, טבעוני, ודי מרשים. המתכון מאוד מודולרי, וכל דבר אפשר להשמיט או להוסיף. אם משמיטים הכל מלבד הפתיתים, מקבלים פתיתים סתם. כמו בהוראות בשקית. אם מוסיפים הכל, מקבלים תבשיל טעים ומגניב. המצרכים שלו לא הכי טריוויאליים, אבל שווה לקפוץ למכולת בשבילם. המתכון יהיה עבור כמות יחסית גדולה, אפשר להקטין כמויות בחצי, לקבלת ארוחת צהריים נאה ל2-3 אנשים.

המצרכים:

P1020726

שורש ג'ינג'ר: תמיד הכרתי ג'ינג'ר בתור הסבון המגעיל שמגישים ליד הסושי, או בתור הפרי היבש הכי מאכזב שיש (הוא אפילו לא מתוק!). אבל שורש ג'ינג'ר טרי משדרג בשניה כל מנה. אני קונה, מקלפת כאשר הוא טרי, חותכת לקוביות ומקפיאה. במידת הצורך אני מפשירה קוביה וקוצצת אותה, או מגררת את הג'ינג'ר הקפוא ישר לתוך התבשיל. הולך מעולה במוקפצים. אפשר להשיג אותו היום בכל סופר, כולל אם:פם ובאבא. אפשר לקנות קפוא של מעדנות (ראיתי שיש גם מטחנה של ג'ינג'ר טרי, אבל לא ניסיתי אותה מעולם).

קרם קוקוס: לא מי קוקוס ולא חלב קוקוס. מכיל כ-17.5% שומן ומהווה תחליף טבעוני לשמנת מתוקה. קופסת שימורים עולה 10 שקלים, אבל מרגע הפתיחה מתקלקלת די מהר, אז כדאי לתכנן לעשות ממנה כמה דברים, כי חבל לזרוק.

דלעת: לא דלעת שלמה, חלילה. מגיעה בנתחים ארוזים בניילון. זה ירק דיאטטי וטעים שאפשר להוסיף כדי להעשיר פירה, ירקות בתנור, מרקים וכו'.

בצל, פתיתים, שום: כל בית צריך את הפריטים הבסיסיים האלו, נו. אגב, פתיתים הם פתיתים בצורת אורז. כדורים, כוכבים ושאר צורות מוזרות לא נחשבים פתיתים אצלי.

ולסיכום:

  • בצל בינוני, קצוץ
  • חתיכת דלעת נאה מהסופר, חתוכה לקוביות קטנות
  • סלסלת פטריות פרוסות
  • 2 שיני שום קצוצות / כתושות
  • כפית של שורש ג'ינג'ר טרי קצוץ / מגורר
  • קופסת קרם קוקוס
  • פתיתים אפויים בצורת אורז
  • מלח, פלפל, מים רותחים

מחממים סיר. קוצצים בצל. מכיוון שהבצל עוד יעבור בישול במים רותחים, ממש לא קריטי אם הוא קצוץ דק או לא. אני אוהבת בפתיתים קיצוץ גס יחסית, כדי להרגיש אותו בין הפתיתים. מוסיפים לסיר שמן זית ואת הבצל.

P1020727

מטגנים כמה דקות, עד שהבצל משחים. שוב, מכיוון שנבשל אותו לא נורא אם הוא קצת שחום מדי, או קצת נא מדי.

P1020729

בזמן שהבצל מיטגן, מקלפים את הדלעת. דלעת אפשר לקלף בקלות עם קולפן. רצוי להזהר ולא לקלף חתיכת ציפורן + לק, כמוני. אגב, יכול להיות שהדלעת שתמצאו היא עם קליפה בצבע בז' מהודר. זה אותו הדבר. (יצא לי חרוז בלי להתכוון!)

P1020728

חותכים אותה לקוביות. את הדלעת כדאי לחתוך לקוביות קטנות, אחרת יש חשש לדלעת נאה (מלשון raw). אם אתם איטיים קצת, או שהלחץ מלחיץ אתכם, אתם מוזמנים לקצוץ לפני שמתחילים עם הבישול (או להנמיך את האש או להוריד את הסיר מהאש לגמרי, אם נלחצתם פתאום שהבצל ישרף).

.P1020730

קוצצים שתי שיני שום, ומוסיפים גם אותן אל הדלעת והבצל. אפשר כמובן גם לכתוש את השום, אבל אני מתעצלת לנקות את הכותש (אני בטוחה שאמרתי את זה כבר כאן פעם).

P1020732

הדלעת תתחיל להגיר נוזלים, וזה מעולה. יש להמשיך לבשל אותה על אש בינונית עד שהיא די סמרטוטית, ומתחילה להתפורר בקצוות (כלומר כשהקוביות כבר לא ממש קוביות, אלא כמעט עיגולים). סדר גודל של 6-7 דקות. גם כאן, לא נורא דקה לפה או לפה. אם כבר, עדיף בישול יתר, כי אין דלעת רכה מדי.

P1020731

בשלב הזה כדאי ומומלץ להוסיף סלסלת פטריות קצוצות. כשצילמתי הכנתי את המתכון לארוחה בעבודה, עם סועד שלא אוהב פטריות. משום שאני קדושה, השמטתי את הפטריות מהמתכון, למרות שמוזר לי שמתהלכים בינינו אנשים שלא אוהבים מאכלים משדרגי מנות כמו פטריות. אתם צריכים להוסיף, לערבב, ולטגן כחצי דקה.

מרתיחים מים 🙂

מקלפים את הג'ינג'ר באמצעות כף (כן! זה עובד!), וקוצצים אותו. מוסיפים כף ג'ינג'ר קצוץ אל תוך הסיר. מערבבים.

P1020733

P1020735

כשהדלעת כבר ממש סמרטוטית, נניח ככה:

P1020737

מוסיפים פנימה שתי כוסות פתיתים, ומערבבים. מטגנים את הפתיתים כדקה.

P1020738

מוסיפים 3/4 כוס קרם קוקוס, ומערבבים. המטרה היא שהפתיתים יהיו מצופים בקרם הקוקוס, אבל שלא יהיו רטובים, אז תוסיפו את הקרם בהדרגה. כשאתם פותחים את קופסת השימורים, שימו לב שכדאי לערבב את קרם הקוקוס, כי החלק השמנוני יותר נוטה לצוף למעלה.

P1020739

שימו לב איך הפתיתים מבריקים, אבל אין נוזלים בסיר.

מוסיפים 2.5 כוסות מים, כפית מלח ומעט פלפל שחור. מערבבים פעם אחת, וסוגרים את הסיר.

P1020740

יאכס! את מצפה שנאכל את זה??!

מבשלים שש דקות. אחרי שש דקות בודקים את מצב הסיר. אם יש עדיין הרבה נוזלים, סוגרים את הסיר וממשיכים לבשל. בודקים כל דקה מה מצב הפתיתים. אם המים כמעט נגמרו, והפתיתים תפוחים ורכים, המנה מוכנה.

כעת פתחו את הסיר, הניחו עליו מגבת נייר, וסגרו עם המכסה לחמש דקות, בהן הלחות העודפת בסיר נספגת במגבת הנייר. גלו שהסוללה במצלמה נגמרה. צלמו את התבשיל המוכן באייפון.

פתיתים דעלת

אוכלים! אום נום!

עוד וריאציות היסטריות: להוסיף קוביות חזה עוף יחד עם הדלעת. להוסיף קוביות דלורית יחד או במקום הדלעת.

וכאמור, אפשר להשמיט את הכל, ולאכול קערת פתיתים חמים וטעימים. מה יכול להיות יותר טוב?

אופים עם מרת'ה: ממתקי פיצוחים בקרמל

אתם כבר מכירים את הנוהל. אני בוחרת מתכון אקראי מהספר של מרת'ה. אני מכינה אותו כלשונו, מלבד קיצורי הדרך שאני עושה כשלא בא לי לעשות את הדברים כמו שצריך. ההכנה קצת מתארכת והתוצר קצת מכוער, אבל לכולם טעים בסוף וכולנו שמחים. אז בואו נדלג על כל הפשולים שלי, כי אני קצת נבוכה.

נבוכה שהחלטתי להשמיט את אבקת הטרטר במקום לחכות עם המתכון הזה עד שאשיג אותה. אבקת טרטר משמשת לייצוב דברים בלתי יציבים, כמו קצף חלבונים או עוגות טורט. במקרה הזה הוא היה אמור להחזיק את הקרמל.

P1020666

נבוכה שהמילים "לצנן לחלוטין" הן המילים הכי לא נהירות לי בעולם. mostly לצנן? כמעט לצנן? לשים לעשרים שניות במקפיא ולהאמין שציננתי? ניחא.

אבל התוצרים באמת מוצלחים. כל כך מוצלחים שנישנשתי אותם כאילו התנזרות המתוקים שלי היתה המצאה סדיסטית של בחורה ששונאת את עצמה. כלומר… כן.

P1020664

בכל מקרה, למתכון. מדובר באחד הממתקים האהובים עלי. על עוגיה פריכה ונייטראלית (שימו לב שאלו השילובים החביבים עלי: עוגיה חסרת טעם עם ציפוי/מילוי עשיר ומתוק. מעניין מה זה אומר עלי), תערובת של פיצוחים מלוחים וטופי קרמל מתוק מתוק. הקרמל, אגב, הוא ההברקה האמיתית של המתכון הזה, והוא הכי טעים שאי פעם יצא לי. סוכר ומים (ביחס של 1:4) מתבשלים עד שמתקבל נוזל ריחני וחום.

שזה נשמע פשוט, לא? בהתחלה יש מים עם סוכר בסוטאז' כבד.

P1020644

אחר כך כל הסוכר נמס, ומקבלים סירופ סמיך ושקוף שמבעבע נמרצות.

P1020647

את שואלת את עצמך "זה מתחיל להזהיב?", ואז מדמיינת ריח שרוף ומנמיכה את האש.  הנוזל עוד לא התחיל להזהיב, ועכשיו מתקרר.

מגבירים את האש שוב. "זה זהוב, או שזו תחתית הסיר?" ואז מתחיל להזהיב.

P1020648

ולהזהיב.

P1020649

מוזגים שמנת מתוקה (בכמות זהה למים) ומערבבים. בדרך כלל בשלב הזה הקרמל מתקשה והופך את חיי לסיוט. במקרה הזה הכמויות כה מדוייקות שהשמנת התערבבה פנימה בנעימים.

P1020650

מעט חמאה התווספה, ונוצר קרם עשיר וסמיך בצבע זהוב משגע. הייתי יכולה לאכול את זה עם כפית.

P1020651

וזה הקרמל המהמם שהוא לב המתכון הזה. אבל הוא לא ההתחלה.

אם נחזור רגע להתחלה, המתכון הזה מתחיל עם קליית תערובת פיצוחים: פקאנים טריים יחד עם בוטנים וקשיו מלוחים.

P1020636

כל אלו נכנסים לתנור לכעשר דקות

P1020637

ואז מתקררים לגמרי

P1020640

ונקצצים גס.

P1020643

במקביל, חמאה, קמח וסוכר מעורבבים יחס רק עד להטמאה לקבלת בצק פריך בסיסי, אותו משטחים על תבנית אפיה ואופים עד להזהבה, ומצננים לגמרי.

P1020641

לבסוף, מכינים קרמל מטריף כפי שתיארתי לעיל. מצננים 10 דקות (או, אם אתם אני, חצי דקה). מוסיפים את תערובת הפיצוחים (לא קוראת לזה אגוזים, כי בוטן הוא קטניה).

P1020653

ומשטחים מעל לבצק הפריך. אופים עשר דקות נוספות.

P1020654

מצננים לגמרי.

P1020657

לא, ברצינות, מחכים עד שהתבנית קרה מחוץ למקרר, ואז מכניסים למקרר לצינון מושלם.

P1020658

כאילו, עד שזה ממש מיוצב וממש ממש קר.

P1020656

ואז מוציאים מהמקרר, מוציאים מהתבנית המשומנת ועם נייר האפיה בקלות.

P1020659

חותכים לקוביות קטנות כי מדובר בממתק עשיר מאין כמוהו.

P1020660

מפרידים את הקוביות, ושומרים במקרר.

P1020663

לא עושים את מה שאני עשיתי, שהוא לקרר את התבנית לכמה דקות במקרר, רק עד שהצלחתי להוציא בלי להשרף, ואז חתכתי וקיבלתי עיסה. אבל עיסה טעימה.

הקרמל דביק ונוזלי. מאוד. אי אפשר לשמור את העוגיות בצמידות. אפשר לשמור אותן בעטרות נייר, ואז אין בעיה של הדבקות, רק לנייר, וזה מבאס אבל רק את מי שלא אכל את העוגיה שלו תכף ומיד. והם יאכלו תכף ומיד.

P1020661

אגב, בזמן האפיה שלי התנור תקף אותי, והרשת נפלה. נפלה! סתם ככה! התבנית נפלה איתה והקרמל התחיל לטנף את כולה. לא את התנור, מזל, אבל את התבנית. זלג מתחת לנייר האפיה והפך את הכל לבלאגן.

אבל בסוף…

P1020662

התוצאה…

המתיקות והמליחות…

P1020665

אום נום נום*

זה בוודאות משהו שאכין שוב, אבל אקפיד יותר על קרם הטרטר, כי אני מאמינה שהוא יחזיק את הכל במקום. עד אז, מדובר בממתק מלכלך, ולכן לא יכלתי לתת אותו לטועמים בעבודה לטעום. אבל אכלתי ממנו כל כך הרבה בעצמי, שאני יודעת לספר בדיוק כמה הוא טעים. ובעצם, אם חושבים על זה, זה בכלל חטיף אנרגיה ובריאות**, אז לא נורא אם האכילה קצת

מתכון!

* "אום נום" הוא המחרוזת שמובילה הכי הרבה אנשים לבלוג הזה. מעתה הוא שייך לי.

** כאילו, אם פיצה זה ירק, אז זה בריאות.

פוסט שבועות: סדנת בישול וגבינות של גד

לקראת שבועות, לצד הסדנה השנתית של תנובה, זכיתי גם בסדת גבינות של גד, בלגעת באוכל. בשונה מהסדנאות של תנובה, שהיו פרושות בחנויות קולינריות בכל הארץ, והיו מיועדות לקהל המאוד רחב (ולכן היו עשרות סדנאות, קצרות וחוותיות), הסדנה של גד היתה ברשת לגעת באוכל בלבד (שלה ארבעה סניפים בלבד ברחבי הארץ), והיו ארוכות ומקיפות יותר. בסדנה של תנובה כל אחד הכין שתי מנות אישיות, כאשר הכל היה מוכן, מדוד, שטוף ומופשר. לא קמנו מהכיסאות לאורך כל הסדנה, ועיקר העבודה היתה בערבוב.

מתכונין

הסדנה של לגעת באוכל היתה פעילה יותר, והתנסינו בהכנת מתכונים של ממש, אותם אכלנו בסיום הסדנה. כל זוג היה אחראי על מנה אחת, כאשר בחלק מהמנות שדרשו הרכבה מסובכת, היה שיתוף פעולה של כמה זוגות. יש לי ביקורת על ההתנהלות של הסדנה, היה קצת מבולגן מדי, לא כל הכלים והחומרים היו נגישים מיד, וזה גרם לקרטוע לאורך הסדנה. אבל הסדנה כן נתנה רושם מקצועי והפעילה אותנו לאורך שעתיים, ובשביל סדנה שניתנה בחינם למשתתפים בפעילות של גד, זה בהחלט מרשים. בסיכומו של דבר נהנינו (במיוחד נהניתי מהביקור בחנות, כי כפי שכבר סיפרתי, זה השופינג החביב עלי. החנות קצת יקרה וכבר מצאתי את המוצרים במחיר אטרקטיבי יותר במקומות אחרים, עליהם כבר המלצתי פה), אם כי כן השתכנעתי שחוסר החיבה שלי למין האנושי ימנע ממני לפתח את תחביב האפיה שלי במסגרת לימודית שכוללת עוד אנשים חוץ ממני.

נתחיל עם המנה שאני ואמא שלי הכנו, למרות שהיא לא היתה הכי מוצלחת שם (אבל כן מאוד טעימה): מאפים אישיים בבצק פילו. המתכון בכלל דיבר על כיסונים בבצק פילאס, אבל החלפנו את הבצק בבצק פילו דקיק, והשארנו את המאפים פתוחים. השימוש בפילו (בצק דקיק ונטול שומן) איפשר להשתמש במילוי לא מאוד יציב, שלא הכיל ביצים או קמח. זה הוביל למנה שיכולה להיות לגמרי נטולת שומן (אם מוותרים על הקשקבל ומשתמשים בגבינה רזה יותר במקום).

IMG_1458

טיגנו יחד בצל, כרישה ושום, עד להזהבה. הוספנו תרד (מדליונים. אני הייתי מחליפה בתרד טרי), קיררנו, והוספנו גבינת קשקבל מגוררת. מעטפות הפילו נוצרו מדף פילו שנחתך לריבועים קטנים. ארבעה ריבועים קטנים כאלו נערמו יחד (עם הברשת שמן זית בין השכבות), והוכנסו לתבניות שקעים, לקבלת המראה המעוטר. מילאנו בכמה כפות של המילוי שהכנו, ומעל הכל פיזרנו בולגרית 5%, ושלחנו לאפייה. מנה מאוד פשוטה להכנה, והתוצאה מרשימה וגם טעימה.  הגשנו עם צזיקי שהכנו במקום.

IMG_1456

המנה המוצלחת ביותר, בעיני, היתה של סלקים בתנור על מצע של לבנה, כדורי מוצרלה פריכים ועלי בייבי.

IMG_1459

המוקד של המנה והחלק הטעים בה הוא סלקים פרוסים  שנצלו בחום גבוה יחד עם בצל סגול, שמן זית, תבלינים ומעט סוכר חום. אחרי שהתערובת הזו יצאה מהתנור נשנשנו קצת ממנה בהחבא, והיא היתה פשוט פנטסטית. מתוקה-חריפה עם טעם עמוק ועשיר. בעיני היה צריך להגיש את הסלקים כמו שהם, אולי על מצע לבנה, עם סלט בצד. בפועל הרכבת המנה גרמה לסלקים להתקרר, ואני בכלל לא אוהבת עלי בייבי, אז הטעם שלהם רק קלקל את הסלק המעולה. כדורי המוצרלה בכלל היו מיותרים – מדובר בכדורי בייבי מוצרלה, טבולים בביצה ובפנקו, ומטוגנים בשמן עמוק. גבינה זה טוב וטעים, אבל למה לטגן אותה בשמן עמוק?! משהו גם השתבש בטיגון, והגבינה נמסה ונשארנו עם כדורי פנקו ריקים. בסיס המנה מצויין, כל המסביב רק קלקל.

מנה מצויינת אחרת היתה של סלט זוקיני, שעועית ועגבניות שרי קלויים, עם מוצרלה. הזוקיני ועגבניות השרי נחתכו ונצלו בתנור. לאחר מכן עורבבו עם עלי נענע וכדורי מוצרלה להרכבת הסלט. המתכון המקורי הוא עם בולגרית במקום המוצרלה, והטעם העז של הבולגרית אכן יתאים טוב יותר עם שאר הטעמים המעודנים. אני הייתי צולה בתנור גם את השעועית, עד לקבלת השחמה. הסלט היה מאוד טעים, אבל היה אפשר לשפר אותו עוד.

IMG_1457

הכנו גם קישים אישיים בבצק פילאס (היו אמורים להיות בבצק עלים), במילוי גבינה ופלפלים קלויים. מנה סטנדרטית, לא משהו מיוחד או מסעיר.

לקינוח הכינו מוס מסקרפונה על מצע פירורי ביסקוויט שעורבבו יחד עם ממרח לוטוס קראנצ'י (שמכיל שבבי עוגיות לוטוס). מעולם לא אכלתי ממרח לוטוס, ומרגע שיצא הוא נשמע לי כמו ממרח מתוק יתר על המידה, וקצת מוגזם. יש דרכים אלגנטיות יותר להגיע לטעם של קרמל, והוא ממש מרגיש לי כמו שחיתות מופרזת. לא אכלתי מהקינוח, ואני בטוחה שהוא היה טעים, אבל זה לא משהו מאוד קשה כשמדובר בקינוח שמכיל בעיקר שומן וסוכר (לפחות חמאת בוטנים מכילה בוטן, שגדל באדמה, ולכן הוא ירק שורש 🙂 סתם, האמת שבוטן הוא קטניה).

IMG_1460

לסיכום ישבנו ואכלנו את הכל, והיתה לנו ארוחת צהריים קרירה, מתאימה לשרב שהיה אתמול, וטעימה.

וחוץ מזה, לא יצא לי לחלוק אתכם את המושלם בלקים – רק 8.5 שקלים (יש מבצע בסופר פארם, שני לקים של לייף ב-16.99 ש"ח), החזיק מעמד שבוע, ורוד פוקסיה. מושלם. גם בנדר אישר.

P1020630

שבועות – מתכונים והמלצות

שבועות מאחורינו. זהו החג האהוב עלי, וככזה המנות שמוגשות בו מככבות אצלי כל השנה, ולא רק בשבועות. גבינות, מאפים, עוגות גבינה, דגים – כל אלו מוגשים לעתים קרובות בארוחות סטנדרטיות.

ההבדל היחיד הוא שבשבועות מגישים את כל המנות באותה ארוחה, וכולנו אוכלים עד שאנחנו מתפוצצים ולא יכולים לחיות יותר. אבל טעים לנו אז אנחנו לא מתלוננים. אחרי שנה שעברה, בה היו יותר מנות ממוזמנים, השנה החלטנו לרסן את עצמנו, והיו מספר מנות כמספר המוזמנים. ורוב האוכל נאכל, אז בעיני הכמות היתה אידיאלית. אז מה אם נאלצנו לשבת אחר בכסאות שלנו באומללות עד שיכלנו להמשיך לתפקד?

בגזרת האופנה, בת הדודה השמרנית שלי התעקשה שכולנו נלבש לבן. היא ומשפחתה תמיד מגיעים בלבן הכי לבן שראיתם בחיים שלכם, בעוד שלי אין בגדים לבנים כי הם הופכים לבז' אחרי שתי כביסות (אותו דבר קורה לי עם עוגות גבינה שלא נשארות ממש לבנות אלא תופסות צהבהבות. הכל בטמפרטורה, אני חושבת).

כדי לעמוד בכללים לבשתי חולצה בצבע קרם עם הדפס של ינשופים שקניתי בלונדון לפני שנה, ולא לבשתי עד היום כי היא קצת קצרה מדי. ביחד עם חצאית בגובה המותן לא ראו את הבעיה הזו שלה, והיא היתה בהירה מספיק כדי שאני אראה ברוח החג.

חלה

P1020550

בתמונה אני ואמא שלי (היפה) עם החלה היפה שאפיתי, מתכון של שירלי נמש, שקצרה מחמאות. בדך כלל אני אופה את החלה של קרין גורן, היא פרווה ולארוחות בשריות זה מתאים, אבל הפעם התפרעתי עם המתכון החמאתי, חלבי ומאוד עוגתי הזה. זיגוג הדבש היה קצת טו מאץ', בעיני.

מאפה פסטו שושנים

P1020552

זו כבר הפעם השלישית שאני מכינה את המאפה הזה, שההכנה שלו פשוטה והוא תמיד זוכה למחמאות. במהותו מדובר בסנדוויץ' עם פסטו ופטה, אלא שהכל נאפה יחד ובצק השמרים טעים מאוד. אני לא מתעצלת ומכינה גם את הפסטו (אפשר ורצוי להפחיד את כמות השמן במתכון לפסטו בחצי, או להשתמש בכל מתכון פסטו שאוהבים). השנה השתמשתי בפטה עיזים 16% של תנובה, אבל קשה לי להגיד שהיה הבדל בטעם לעומת הפטה 5% שאני בדרך כלל משתמשת בה.

השנה גם עברתי לאפות ברינג, כי לא היתה לי תבנית בגודל מתאים, וכמויות עתק של שמן נזלו מלמטה (למרות שסגרתי את הרינג בנייר כסף). ככה אני יודעת שיש יותר מדי שמן בפסטו שלהם.

המתכון, כמו שאמרתי, מאוד פשוט. מכינים בצק, מתפיחים, מרדדים, ואז מורחים במילוי, מגלגלים, וחותכים לפרוסות. מסדרים את הפרוסות בתבנית לקבל מראה השושנים. אפשר למלא את הבצק בכל מילוי שאוהבים: קרם ארטישוק וגבינה, עגבניות מיובשות, אפילו זיתים (אצלנו במשפחה יש טאבו בשימוש בזיתים, הודות לאחותי). החלק הכי טוב הוא שהתוצאה ממש מרשימה, אז כולם מתפעלים.

ניוקי ערמונים של טוטו

P1020551

זו הפעם השניה שאני מכינה את המתכון הזה. את הניוקי עצמם אני מכינה לפי מתכון של בצק אלים, אלא שהשמטתי את הפרמז'ן מהניוקי. הרוטב מספיק עשיר כך שאין צורך. במשך איזה שעה עמדתי במטבח וגילגלתי ניוקי. זה החסרון היחיד של המנה המושלמת הזו.

הרוטב ממש טעים, והופך לכשר בקלות – פשוט מחליפים את ציר העוף במרק בטעם עוף מאבקה. אל תצקצקו, זה לא שהררי חמאה זה דבר כזה בריא. יש לי מחית כמהין שאחותי הביאה מאיטליה לפני כמה חודשים, ועל הכל פיזרנו פרמז'ן מהמם שההורים שלי הביאו מרומא לפני כמה שבועות. מומלץ, אבל כאמור, זה מתכון לא הכי זול, ולא הכי קל.

סלט כרוב בחמאת בוטנים

אין דבר יותר טעים מבוטנים באוכל. זה נותן להכל ניחוח אסייתי, וזה פשוט טעים. בראש השנה לפני שנתיים גילינו את המתכון הפלאי הזה, ומאז אנחנו מכינים אותו בכל הזדמנות. הסוד הוא בכלל ברוטב המעלף. אחרי שהכנתי אותו בפעם הראשונה, זה היה בבוקר של ערב ראש השנה, והקדשתי חצי שעה מהלו"ז העמוס להכין את כל הרטבים (שמוסיפים לסלט, כמובן, לפני ההגשה, כדי שלא יהיה סמרטוטי). הרוטב הזה היה כל כך טעים, שלארוחת בוקר אכלתי אותו עם קצת כרוב, ולארוחת צהריים אכלתי אותו עם סלט ירקות, ועד הערב הייתי צריכה להגדיל אותו, כי אכלתי ממנו כל כך הרבה. אם לא אוהבים חריף אפשר כמובן להשמיט מהסלט את הפלפל החריף (אם כי – אם אני הצלחתי להתמודד איתו, באמת שכל אחד יכול), ואם אוהבים בוטנים אפשר ורצוי להוסיף עוד כף חמאת בוטנים. אנחנו משמיטים את השומשום הקלוי, ומוסיפים עוד בוטנים קלויים קצוצים. כאלו אנחנו, בוטניים.

אני התחלתי לאחרונה להשתמש בחמאת בוטנים עם חתיכות בכל מקום שדורש חמאת בוטנים חלקה. זה מומלץ במיוחד ברוטב כזה, כי מקבלים חתיכות בוטנים ברוטב, שזה תמיד נהדר.

 סלמון אסייתי מהמם

P1020553

זה מתכון של בת דודתי היקרה, שתמיד מנצח את תחרות המנה הטעימה. מאז שקיבלתי ממנה את המתכון הזה זו הדרך היחידה שבה אנחנו אוכלים סלמון בבית.

אם משתמשים בסלמון קפוא, מפשירים אותו ומסירים את העור לפני ההכנה. אם בסלמון טרי, מניחים אותו בתבנית גדולה. המתכון הוא לנתח פילה של קילו וחצי.

רוטב

  • חצי כוס סויה
  • רבע כוס דבש
  • שלוש שיני שום כתושות

מערבבים יחד בקערה, עד שמקבלים מרקם אחיד. אפשר לשים במיקרו לכמה שניות, על מנת להמיס את הדבש.

את הרוטב הזה יוצקים בתבנית עם הדג. מוסיפים מעל שיני שום שלמות (לפי הטעם. אנחנו שמים ראש שום אחד), שליש כוס ג'ינג'ר מסוכר חתוך (רצוי לחתוך גס, כדי שמי שלא אוהב יוכל להוציא). משרים את הדג ברוטב לפחות לחצי שעה. לפני האפיה מפזרים מעל שומשום (כשתי כפות). אופים כ-20 דקות, עד שהסלמון מוכן. חשוב לא לאפות יותר מידי, כי הקסם של הסלמון הוא בעסיסיות שלו כשהוא מוכן בצורה מדוייקת.

בנוסף

הכנו גם גראטן, שאת המתכון שלו כבר פרסמתי פה (הפעם עם רוקפור, והתוצאה היתה מעט מלוחה מדי). אני התגברתי על עצמי ולא הכנתי אף קינוח.

וחוץ מזה

המשרד הסתיימה השבוע, לתמיד. זה העציב אותי, כצפוי, אבל בעיני עדיין פרק הסיום של הסדרה הוא Goodbye Michael, מעונה 7.

בראסרי: אום נום נום.

אחת המסעדות החביבות עלי היא "הבראסרי" בתל אביב. היא לא חביבה עלי בגלל האוכל הטוב (והוא טוב), או בגלל הפופולריות שלה (והיא פופולרית), אלא בגלל שחווית האכילה בה כיפית לאללה. אכלתי אוכל מדוייק יותר בעבר, אבל מעולם לא נהניתי כמו שאני נהנית שם. זה קשור כמובן גם לשירות, אבל לא מסתכם בו. יש את ההרגשה שכל מי שנמצא שם רוצה להנות, ולכן המסעדה תעשה את מה שאפשר בשביל שיהיה כיף. הבעיה היחידה היא המחיר, אבל אפשר להגיע לבראנץ' שישי שם, וכך להנות ממחיר שפוי והחוויה המושלמת.

ביום שלישי, בעיצומו של שבוע עמוס ומעצבן, אני ואחותי לקחנו חופשה קטנה, וקפצנו בספונטניות לארוחה בבראסרי. אצלי זה היה בגלל שרציתי פיש אנד צ'יפס ולא מצאתי כזה שעונה על דרישותי. אצלה זה היה בגלל קשה, וכי הצעתי.

אז עדי לבשה את השמלה המנוקדת היפה שלה שהיא קנתה בפריז, ואני לבשתי את חולצת ה-nyeinstein שלא היתה בדיוק הולמת למעמד (אבל הבעיה אינה בי, כולם היו אובר-דרסד).

IMG_0049  IMG_0046

התיישבנו די מהר, וקישקשנו על הא ועל דא. הבעיה היחידה שמצאתי בבראסרי, היא שכל פעם שהגענו לשיא בנושא שיחה, באה מלצרית לקבל הזדמנה, לשאול אם הכל בסדר, או לפנות לנו את הצלחות, ועד שהיא סיימה שכחנו על מה דיברנו. היתרון הוא שקיבלנו צ'ייסר לסיום הארוחה, ולא שמנו לב לזה בכלל מפאת האלכוהול.

IMG_0048

לא הזמנו ראשונות, אבל הלחם הבראסרי-י הקבוע היה נעים וטעים כרגיל.

אני אכלתי (כמובן) המבורגר עסיסי עם צ'יפס. הצ'יפס היה הפעם טיפה פריך מדי, אבל עדיין טעים יותר מרוב הצ'יפס בתל אביב. ההמבורגר היה מדיום, מבשר מעולה ובלחמניה טעימה. זה לא משהו חדש, וכבר רבות דובר בהמבורגר המומלץ של הבראסרי, אז לא ארחיב במילים.

IMG_0057

לצד ההמבורגר שתיתי את הוויסקי סאוור (זהו המשקה הקבוע שלי) הכי טעים שאי פעם שתיתי. הוא הגיע עם דובדבן שטעיתי לחשוב שהוא טרי אבל היה מסוכר, וצרב לי את הגרון מרוב סוכר. אבל המשקה עצמו היה מצויין.

IMG_0053

אחותי אכלה מנה של מוסר במחבת בחמאה ולימון, עם גראטן תפוחי אדמה לצידו. הגראטן היה מדוייק וצרפתי, אבל אחרי הגראטן החורני שלנו, עם ים שמנת וגבינה כחולה, היה טיפה underwhelming. הדג, לפי דיווחיה, היה מצויין. היא סרבה לצלם כמו בנאדם, אז תראו מה יצא (וזה אחרי שהתגברנו על העובדה שחלל המסעדה חשוך ואין פלאש)

IMG_0058

היא שתתה כוס יין, ואולי היא תספר לכם איזה. לא מבינה ביינות. מה שכן שמתי לב הוא כמה נקיות היו כל הכוסות שקיבלנו. אני יודעת שזה אמור להיות מובן מאליו, אבל כוסות במסעדות הן במקרה הטוב עכורות, ובמקרה הרע מטונפות.

מכיוון שכאמור היינו בעיצומו של שבוע קשה, לא ויתרנו על הקינוח (אני לא אכלתי ממנו, אבל בכל זאת לא יכלתי לוותר). רבות נאמר על הקרם-שניט של הבראסרי. אני לא אוהבת קרם שניט, זו מנה לא ברורה לי (עלה פריך על ערמת קרם? איך אוכלים את זה??), אבל אין ספק שהקרם טעים וההגשה יפה, וזה שווה כל שקל. עם הקינוח קיבלנו כאמור צ'ייסרים. בגלל ששתיתי כבר וויסקי הזמנתי שנאפס, והוא היה קר והכאיב לי בשיניים. התלונות לשיננית שלי.

IMG_0062

אנחנו בדרך כלל אוכלות מהר, וכשאמרו לי כשהזמנתי את השולחן (שעה וחצי קודם) שהוא יהיה שלנו לשעתיים, חשבתי שאין מצב שנזדקק לכל הזמן הזה. אבל כל כך נעים לשבת שם, והלחם, והקינוח, שיצאנו בדיוק שעתיים אחרי שנכנסנו, שבעות ומרוצות.

IMG_0055

מתכון מצולם לעדי – שקשוקה

יש לי שתי אחיות, כל אחת יותר יפה מהשניה. אף אחת מהן לא מגלה עניין מיוחד במטבח, אם כי שלושתינו אוהבות לאכול. כשהגדולה עזבה את הבית, ניסיתי ללמד אותה (לבקשתה) קצת כישורי מטבח, אבל אחרי מפגש אחד, ובגלל שאני לא מדריכה כזו מדהימה, זה התמסמס. יחד עם זאת, בלי שום עזרה ממני, היא התגברה על הפחד מהמטבח והתחילה לבשל יותר ויותר. ועכשיו הקטנה עוזבת את הבית, ולמרות שהיא יודעת לבשל לא מעט, היא מתייחסת לזה בתור תיק, ומתלוננת שאין מספיק דברים שהיא יודעת להכין. לצורך זה החלטתי להקים את סדרת הפוסטים הזו, שתלווה הכנה של מתכון פשוט ומודולרי, שקל להכין ממה שיש בבית. אם יש מתכון שהייתם רוצים לראות פה (בין אם אתם עדי ובין אם לא), אנא, ספרו לי.

נתחיל עם שקשוקה, כי אתמול אכלתי שקשוקה לארוחת ערב, והיתה הזדמנות פז לצילום.

מצרכים (מנה אחת):
חצי בצל
2 שיני שום
גזר
חצי פלפל אדום
חצי כוס עגבניות מרוסקות
2 כפות קוטג' (אופציונלי)
1-2 ביצים

אופציונלי:
פטריות טריות
תרד
עגבניה
חצילים
פלפל חריף

אין לי מושג איפה למדתי לראשונה להכין שקשוקה. זה מתכון שהתחיל ממשהו בסיסי שאמא שלי היתה מכינה, ואני פיתחתי אותו מאז, לפי מה שיש במטבח. בשלב מסויים אני השתלטתי על הכנת השקשוקה בבית, ואמא שלי הוקצתה לחביתות ירק (שאני שונאת וצריכות לצאת מחוץ לחוק!). הכנתי את השקשוקה הזו פעם למישהי בצבא, והיא התלוננה שאין מספיק שמן, ואשכרה שפכה פנימה עוד איזה חצי כוס שמן (עבור שתי מנות). אבל לא באמת צריך.

נתחיל עם לקצוץ את הבצל. בחרתי בבצל סגול, כי הטעם שלו עדין יותר, וזה מה שהיה לי בבית. אבל ברצינות, בגלל הטעם הלא חריף, אפשר לחתוך אותו בגסות, ולקבל טעם לא משתלט של בצל.

IMG_0030

אפשר גם לחתוך את הבצל לפרוסות, זה לא חשוב. מחממים מחבת עם מעט שמן זית, ומטגנים את הבצל עד שהוא שחום. להזהר לא לשרוף. אם השמן נגמר, להוסיף עוד שמן, מעט בכל פעם.

IMG_0031

חותכים גזר לקוביות בינוניות, וקוצצים את השום. אפשר גם לכתוש את השום, אבל אז צריך לשטוף את כותש השום, אז לשיקולכם. את השום אני מועכת קודם עם צד הסכין, ואז חותכת לפרוסות מעוכות. את הגזר אני חותכת יחסית קטן כי אני לא אוהבת גזר, אבל אפשר גם חתיכות גדולות יותר. מוסיפים את הגזר והשום לבצל המיטגן. מטגנים עד שהגזר משחים מעט.

IMG_0032

חותכים פלפל לחתיכות בינוניות. בבתי קפה מגישים שקשוקה עם פלפל אדום חתוך לקוביות ענק, אז תיאורטית אפשר גם לחתוך לשמיניות (כלומר חצי פלפל, חתוך לארבע חתיכות גדולות).

IMG_0033

איזה מהממת הסכין שלי שקיבלתי לחג מהעבודה?

מטגנים גם את הפלפלים עד שהם מתרככים. בשלב הזה יהיו קצת יותר נוזלים במחבת, כי הפלפל מימי יותר, והכל יתחיל להתחבר.

IMG_0034

בשלב הזה התכוונתי להוסיף עגבניה טריה. אבל היא היתה כל כך קשיחה ויפה, ונזכרתי שיש לי עגבניות מרוסקות במקפיא, שלא יכלתי לבזבז אותה, ובמקביל חתכתי סלט. אז בשלב זה מוסיפים כחצי כוס עגבניות מרוסקות. מדובר בעגבניות שנמכרות בקופסת שימורים (לא קופסת פלסטיק קטנה עם מכסה שנקעה ומלכלך אותך בג'יפה אדומה). זה די זול, ואני פותחת קופסא ואז מקפיאה את מה שנשאר בקופסאות קטנות, ומוציאה כשאני צריכה. בהתחלה מדובר בגוש עגבניות קפוא:

IMG_0035

נותנים לזה להתמוסס קצת, ומוסיפים מעט מים רותחים (בערך בגובה שני סנטימטר במחבת). ממשיכים לבשל עד שמתקבל תבשיל סמיך שמכסה את כל הירקות (יותר מזה זה מצומצם מדי). בישלתם יותר מדי? הוסיפו מעט מים ונסו שוב!

IMG_0036

מי שמכיר אותי, יודע שקוטג' שטראוס הוא אחד המאכלים האהובים עלי. טעים עם כפית, טעים על טוסט, טעים באפיה – טעים! גם זה מנהג שאני לא זוכרת מתי התחיל או למה ניסיתי אותו, אבל בשלב הזה מוסיפים לשקשוקה כף קוטג'. אגב, יש לי מתכון טעים שמבוסס על הקפצה של בצל מטוגן ותרד טרי, ואז הוספת קוטג' לקבלת קרם שמנתי מהמם. בכל מקרה, מוסיפים את הקוטג', ומערבבים. הקוטג' הוא תוספת מומלצת אך לא הכרחית, אם אתם לא אוהבים או שאין לכם. ניסיתי את זה רק עם קוטג' של שטראוס, ונראה לי שהמרקם של קוטג' תנובה לא יהיה מוצלח באותה מידה, אבל אם אתם מנסים – ספרו לי.

IMG_0038

בהתחלה, הקוטג' ישאר גרגירי ודי דוחה, ותקללו את עצמם שהקשבתם לי. אבל כמו בהכנת חמאת בוטנים תוצרת בית, גם פה אסור לוותר, ועם הזמן ערמה של גושים תהפוך לקרם מהמם.

IMG_0039

עכשיו הזמן ליצור גומה קטנה באמצע המחבת, ולשבור פנימה ביצה. הרעבים מוזמנים ליצור שתי גומות ולשבור שתי ביצים. אבל יותר מזה כבר חבל על הכולסטרול.

IMG_0040

מפזרים מעל מלח, פלפל שחור ובזיליקום יבש (וכל תבלין אחר שאוהבים: פפריקה חריפה, צ'ילי, פלפל לבן, אבקת שום וכו').

אם יש מכסה למחבת, מכסים. אם לא, מניחים רדיד אלומיניום מעל, ומניחים את הכף כדי לסגור. לא חשוב לסגור הרמטית. לי יש מכסה בגודל של המחבת בדיוק, ששייך לסיר אחר. פעם סגרתי איתו את המחבת, וכשבאתי לאכול, המכסה יצר ואקום עם המחבת, ולא הסכים להתנתק ממנה. זה לקח הרבה זמן, כמעט הרס לי סכין אחת, והרס לי את ארוחת הערב. אז אני לא עושה את זה יותר.

אחרי כמה דקות פותחים את המכסה ובודקים. אם החלבון רוטט ושקוף, בלע, לכסות שוב. אם החלבון מוצק אבל החלמון עדיין רוטט- הצלחה! אם החלבון מוצק והחלמון מוצק – לא נורא, נצליח יותר בפעם הבאה, עדיין טעים! בגלל הכיסוי, הביצה יוצאת נימוחה מאוד, הרבה יותר מסתם ביצת עין. אם יש מחבת עם ידית חסינת אש (זו כבר הגזמה), במקום לכסות כדאי להעביר לתנור, לקבלת שקשוקה הרבה יותר נימוחה (וגם אז, מבשלים עד שהחלבון מתייצב אך החלמון לא).

IMG_0043

זהו. מוכן. מעבירים לצלחת, ואוכלים ליד הסלט שחתכתם בזמן שחיכיתם לשקשוקה (עם שתי טיפות שמן זית ולימון). הכי טעים לאכול את השקשוקה עם עוד כף קוטג' מעל, או שמנת חמוצה למושחתים ולנהנתנים, ועם פרוסת חלה ליד. אני אכלתי בלי, כי אני בדיאטה אכזרית.

IMG_0044

אוכלים, ואומרים לאיימס "שיא אללה, איזה טעים ואף קל!".

אפשר, כאמור, להוסיף ירקות אחרים. זה מה שהיה לי בבית, אז זה מה שהכנסתי. אופציות נוספות:

  • פטריות: מוסיפים אחרי שהפלפל התרכך קצת.
  • תרד: מיד לפני הביצה, ומערבבים פעם אחת.
  • חצילים: לפני הגזר, ומטגנים מעט.
  • פלפל חריף: אין לי מושג איך או מתי מוסיפים, כי הכי חריף שאני מסוגלת זה פפריקה מתוקה. מתוקה. לא חריפה. אני בטוחה שחובבי החריף ידעו להגיד איך להוסיף פלפל חריף. ולמה.
  • עגבניה: אם יש בבית עגבניה רכה ואומללה, אפשר להוסיף אותה במקום העגבניות המרוסקות. זה יוצא הכי טעים עם עגבניות שרי שקניתם במבצע של 1+1 בסופר, שכחתם מהן, ואחרי שבוע נזכרתם ומצאתם צימוקי עגבניות רכים. חותכים את העגבניות גס, ואחרי שמוסיפים אותן מערבבים קצת. הן מגירות הרבה נוזלים, אז צריך קצת פחות מים, ולבשל טיפה יותר.

הכנה לשבועות

שבועות הוא החג האהוב עלי. אני אוהבת חגים אחרים גם, אני לא שונאת מפגשים משפחתיים או ארוחות כבדות, אז מראש אני מחבבת את רוב החגים, אבל שבועות מנצח. קודם כל בגלל העיתוי: בתחילת הקיץ וסוף החורף שבועות בדרך כלל נופל על ערב נעים וקריר, שכבר אפשר ללבוש בו חולצה קצרה ושיהיה נעים. שנית, בגלל האוכל. גבינות זה טעים, ומאכלים עם גבינות זה עוד יותר טעים. פשטידות, קישים, פסטות, מאפים. וכמובן לחמים וסלטים וממרחים. הכל טעים וקליל ונעים (אלא שבסוף אוכלים יותר מדי, ונשארים מנוטרלים כמו אחרי ארוחת ליל הסדר, כולל קניידעלך וצלי). ולבסוף, בגלל הקינוחים. גם בגלל הארוחה החלבית שמאפשרת קינוחים חלביים אמיתיים, וגם בגלל עוגות הגבינה, קטגורית הקינוחים החביבה עלי (טכנית אני הכי אוהבת גלידה, אבל זה לא טעם, זה מרקם).

לכבוד העובדה שהורי נסעו לרומא ואני נותרתי לשמור על הבית וחתוליו, החלטנו אני ואחותי להכין ארוחת ערב איטלקית. התכנון היה להכין ניוקי ערמונים ופיצה, עם איזה קינוח טעים. אבל שכחתי את כותש תפוחי האדמה שלי (שם שהמצאתי למכשיר הזה שעושה פירה בשניה בלי צורך לקלף את תפוחי האדמה לפני הבישול) בתל אביב, וכן את המתכון לפיצה, והחלטנו לשנות את התפריט. בדרך שכחנו מהתכנון האיטלקי המקורי, ויצאה לנו ארוחת גבינות וחלב למופת.

ומכיוון שאני לא יודעת לצלם אוכל, דמיינו שהכל היה הרבה יותר יפה משיצא בתמונות. כמו כן, שכחתי לצלם בזמן אמת, כי מיהרנו לאכול, אז התמונות הן של מנות חצי אכולות. ובאופן כללי אני חורנית שעובדת מהר ושוכחת לדאוג למראה, אבל אני לומדת לאט לאט. לדוגמא, לארוחת צהריים באותו יום הכנתי סינייה מעלפת ואכלתי אותה עם (ניחשתם) רבע דלורית. היה באמת מהמם אבל בתמונות הטחינה מתקבלת בהירה מדי ומכסה את הבשר לגמרי, וזה נראה כמו גוש אפור רוטט. אז בינתיים לא תשמעו על זה.

אם כן, איטלקי.

סלט חסה

ערבבנו שקית חסה, חופן אגוזי מלך קלויים, ורוטב לחסה של ליהיא לפיד (שהוא למעשה הרוטב של ניר צוק, שאני לא מוצאת בשום מקום).

טורטליני ברוטב כמהין

האמת שזה מתכון שהתפשל לנו. בישלנו את הטורטליני יותר מדי והכנו פחות מדי רוטב, אבל עדיין יצא טעים מאוד. המתכון מבוסס על סדרת מוצרים מפטריות כמהין שאחותי הביאה מפירנצה לפני כמה שבועות: מחית כמהין, מחית כמהין עם פרמז'ן ומחית כמהין עם פטריות. בשביל הרוטב, המסנו חמאה והקפצנו פטריות ושום. הוספנו ציר עוף / ירקות וכפית מחית כמהין, וצמצמנו. במקור זהו מתכון לרוטב ערמונים לניוקי, ומוותרים על הפטריות ומוסיפים ערמונים בסוף הבישול. אבל המתכון ההוא גם מבוסס על 100 גרם חמאה, ולא התחשק לי להרוג אותנו, מה גם שהטורטליני (פושטים של השופרסל שהיו במבצע) מספיק טעימים לבד.

הרוטב שהכנו התאים לחבילת טורטליני אחת, אבל היו לנו עיניים גדולות אז הכנו שתיים. וזו היתה מפלתנו.

IMG_0025

גראטן תפוחי אדמה

זה מתכון שאי אפשר לפשל איתו, לא משנה כמה מתאמצים. כמו שג'ואי אומר: תפוחי אדמה – טעים. שמנת מתוקה – טעים. גבינה – טעים. מה יכול להיות לא טעים מהשילוב?

IMG_0027

המתכון:

1 קילו תפוחי אדמה. אני השתמשתי באדומים.

1.5 כוסות חלב 3%

כפית וחצי מלח

חצי כפית פלפל שחור

מיכל שמנת מתוקה לקצפת

חמאה

2 כפות של גבינה טובה שאוהבים, מגוררת (אני השתמשתי בבוואריה בלו המוצלחת).

הכנה

מחממים תנור ל-220 מעלות.

מקלפים את תפוחי האדמה, ופורסים לפרוסות דקיקות. אני עשיתי את זה במעבד מזון, וזה לוקח שניה. אפשר להשתמש גם במנדולינה. אפשר תיאורטית לפרוס את זה ידנית, אבל נראה לי סיזיפי לחתוך כל כך דק. הפרוסות אמורות להיות בעובי של מיליטרים בודדים. אסור לשטוף את תפוחי האדמה בשום שלב. העמילן חיוני לאיכות המנה, וגם ככה מקלפים אותם אז אין מה לשטוף.

את תפוחי האדמה מניחים בסיר עם החלב והתבלינים. מבשלים עד שהחלב רותח, תוך ערבוב בלתי פוסק, שלא ידבק לתחתית. מרגע שהחלב רותח מבשלים עוד כשתי דקות, ומסירים מהאש.

מוסיפים פנימה את הגבינה ואת מיכל השמנת המתוקה, ומערבבים.

מכינים תבנית (אני השתמשתי בחד פעמית מלבנית בינונית, אבל זה תלוי בהם. האם יהיה עבה או דק, עגול או מרובע וכו'): לוקחים שן שום, חוצים אותה ומורחים בה את תחתית התבנית ואת הדפנות. מושחים את התבנית בחמאה מומסת.

שופכים את תערובת תפוחי האדמה והשמנת לתבנית, מסדרים כך שהגובה יהיה בערך אחיד. מפזרים מעל קוביות קטנות של חמאה.

מכניסים לתנור ל-45 דקות, עד שהמאפה משחים.

זהו. החלק הכי מסובך במתכון הוא לפרוס את תפוחי האדמה, ואם יש לכם מעבד מזון או מנדולינה, אתם מסודרים. כל היתר לוקח כמה דקות.

ברוסקטת עגבניות מזוייפת

מבחינת, ברוסקטה זה טוסט טעים. מכיוון שזה לא היה מרכז הארוחה, ומכיוון שאני בדיאטה, הברוסקטה מבוססת על פרוסות חלה קלה, משוחות במעט שמן זית ועם מעט שום. כלומר, לחם שום לעניים שמנמנים.

IMG_0024

על הטוסטים הנחנו סלט עגבניות שמורכב מארבע עגבניות חתוכות דק, כמה טיפות חומץ בלסמי, פלפל שחור, ובזיליקום טרי טרי חתוך גס (משהו כמו שלוש כפות). מצאנו בסופר בזיליקום מהמם, שהריח נפלא, והוא שדרג את העגבניות המתוקות והלחם החריף.

ולקינוח: ריבועי שוקולד – חמאת בוטנים

לפי המתכון שפרסמתי לפני כמה ימים. המתכון לא מאוד מוצלח, והתחתית מתפוררת מדי, לעומת שכבת השוקולד היציבה מאוד (בואו נגיד שלא סתם הריבועים צולמו מלמעלה בלבד).

בדיעבד, אפשר לוותר לגמרי על התחתית, או לכל הפחות להקטין כמויות בחצי. את חמאת הבוטנים שבמתכון החלפתי בחמאת בוטנים עם חתיכות, וחתיכות הבוטנים בשוקולד מאוד שדרגו את הקינוח. מעל פיזרתי שברי בייגלה שמיניות.

IMG_0029

מתכון

340 גרם שוקולד מריר משובח

270 גרם חמאת בוטנים עם חתיכות

20 גרם בייגלה שמיניות דק

הכנה

ממיסים את השוקולד במיקרו בפולסים קצרים, שלא ישרף. מערבבים עם חמאת הבוטנים עד שהיא נטמעת כליל בשוקולד ומתקבלת תערובת אחידה. משטחים אל תוך תבנית מרובעת / עגולה. אני השתמשתי בתבנית עגולה בקוטר 28. מפזרים מעל את הבייגלה, ומשקיעים אותו מעט בתוך התערובת.

מעבירים למקפיא ל-45 דקות, מוציאים ופורסים. מחזירים למקרר / מקפיא. מכיוון שזה מבוסס שוקולד, זה מוצק גם בטמפרטורת החדר. חמאת הבוטנים מרככת את זה, אבל לא מאוד.

אפשר לחזור למתכון המקורי ולהכין את התחתית, אבל בעיני היא מיותרת. היא היתה יכולה להוסיף ליופי, אבל היא מתפוררת מדי, לטעמי. פתאום עכשיו חשבתי שתחתית פיצפוצי אורז תלך מעולה עם המילוי הזה, ואנסה את זה בהזדמנות ואדווח.

IMG_0028

לסיכום הערב ישבנו שלוש שעות וחפרנו על השרדות, תוך שאנו פורצות בשיר בלי התראה מוקדמת.

 

שבוע טוב!