זוכרים את הפתיחה הסתומה והדוממת של העונה השניה? אישה פרה-היסטורית יולדת בזמן רעידת אדמה ומאבדת את הקהילה שלה. היא מגוננת על הילד שלה מהטבע, עד שמכיש אותה נחש והיא מתה. אישה אחרת מוצאת אותה, ואת הילד, ולוקחת את הילד ומטפלת בו. (כבר דיברנו על זה). ונראה לי שהעניין הוא שזה בסדר, הסיפור ממשיך, כי העולם מאוכלס הרי על ידי הנותרים. כל עוד יש כאלו, העולם מתקיים.
לאורך העונה השניה היו הרבה רגעים שהזכירו את סצינת הפתיחה ההיא (שנראתה לי כל כך הזויה בזמנו, אבל אני לא מצליחה לשכוח אותה), אבל אף אחד לא כמו הפרק הזה. לאורך רובו קווין האב מסתובב לבדו, נאבק באיתני הטבע, מגן על… האמונה? המשימה המוזרה שהוא נשלח אליה ללא הוראות או מטרה? כמו תמיד בסדרה הזו הוא מלווה על ידי ילד, קווין ג'וניור בן השמונה, אותו לקח לטיול בצל אסון. וכמו האישה ההיא שגוננה על בנה, כמו נורה שגוננה על לילי, כמו לורי שדיברה בשביל ג'יל. גם קווין האב מגן על הדבר החשוב לו ביותר.
תורו של קווין (האב)
פעם קרה לי משהו רע. ובצל הרוע הזה ובעיניים מלאות דמעות לא הצלחתי לראות רע אחר שהתקרב שבזמן אחר הייתי מצליחה למנוע. הנותרים היא במידה רבה על הרעות שקורות כשויתרנו בגלל רעות אחרות שקרו לנו כבר. כל האסונות הקטנים והגדולים שקרו לנותרים לא בגלל ההיעלמות עצמה, אלא בגלל הנעלמים. תאונת דרכים, כלבים מוזרים, טירוף, שתיקה, עצב, כעס, כאב. אבדן חמשת ילדיך שחשבת שכבר איבדת. בכל יום אחר היתה יוצאת לחפש, אבל ביום ההוא היא שקעה באבל. ואם האבדן הוא לא בגלל ההיעלמות עצמה, אז האבדן הוא בגללה. ואיך מתקדמים משם?
אצל קווין זה התחיל הרבה לפני ההיעלמות. הוא לא הצליח להציל את בנו מאבדן אם, ועכשיו הוא דמות בעל כורחו בסיפור התנ"כי של קווין האב. כי אם קווין הבן לא יכול למות במירקל זה טוב ויפה לקווין, אבל למנוע את סוף העולם זה טוב יותר בשביל כולם.
מה שאני אוהבת בנותרים הוא שאת מה שמובן מאליו היא שמה על פני השטח. ואז ברור שזה רק נראה מובן מאליו. נקודת המוצא שהתחלנו איתה היא שזה לא הRapture. זה נראה ככה אבל זה לא. ישו לא לקח אותם, הם לא כולם היו טובים. אפילו לא כל מי שאמרו שנעלם באמת נעלם. אבל קווין האב חושב אחרת. הוא שם את עצמו בתפקיד הצלוב ובתפקיד המלאך, ומישהי ממש קונה את זה. והתוצאה הישירה היא מוות של איש אחד, כנראה איש טוב. בדרכו אל הישועה הוא אפילו לא מצליח להציל את המתאבד. במקום למצוא משמעות הוא נתקל שוב ושוב בחוסר התכלית וחוסר המשמעות שיש בהכל. והמפגש שלו ושל גרייס לא מביא חסד לאף אחד מהם. היא מבינה אותו לא נכון וגורמת לעוד אובדן, והוא נמשך עמוק יותר להזיה שלו.
בתרבות האבוריגי'נים, walkabout הוא טקס ההתבגרות שבו הם מגיעים לבגרות רוחנית בoutback. הוא לא בחר במסע הזה, אבל האם זה מה שהוא היה צריך בשביל להשלים את תפילת הגשם? והם זו היתה מטרתו של כריס בהעלאתו אל הגג?
קסטיאל ועוד 