בבקה-אוריאו מפתיעה

חמישה חודשים ושבוע לא היה פה פוסט אפיה. היו פה פוסטים על הרבה סרטים וקצת סדרות, אבל לא על אפיה. בתור בלוג שנפתח בעיקר כדי להשלים את חדוות האפייה שלי, זה די עלוב, אבל בהתחשב בפרק הזמן הארוך שלא כתבתי בכלל, על אפיה או שלא, כדאי לא לדבר על עליבות.

אבל לא משנה, עזבו אתכם מהעבר, כי עתיד חדש ובוהק עומק לפנינו.

לפעמים את עולה על רעיון כל כך מבריק, כל כך חדשני ומהפכני, שאת יודעת שהעולם לא יהיה אותו הדבר. אני מאמינה שככה הרגישו ווטסון וקריק כשעלו על מבנה הסליל הכפול, או בל כשעשה את שיחת הטלפון הראשונה. אתם חושבים שאני מגזימה אבל ההיסטוריה תלמד שאני מדייקת.

ביום רביעי התבהר לי שתורי להביא עוגה לעבודה. שאלתי קצת את החבר'ה מה הם רוצים, והוסכם שאביא עוגת שמרים. אבל במה אמלא אותה?? כמה חודשים קודם הכנתי עוגת שמרים היסטרית במילוי חמאת בוטנים, בננות ושוקולד מריר. היא היתה מצויינת (אם כי יצאה קצת לא אפויה, כי לא לקחתי בחשבון את אפקט הלחות של הבננות), והוסכם שאכין אותה שוב. חוץ ממנה ידעתי שאכין את מילוי השוקולד-חלבה הקלאסי, ואת השאר, נראה. הלכתי לסופר לקנות מצרכים, ולצערי היו על המדף הבננות הירוקות והקשות שראיתם מימיכם. ויתרתי על מילוי הבננות, וחטפתי חבילת חטיפי סניקרס במקום. כבר דיברתי פה בעבר על אהבתי למילויים תעשייתיים כאלו, וסניקרס זה כזה חטיף שוקולדי ורך שהיה ברור שזה יהיה מושלם. בעודי משוטטת בסופר, פתאום עלה לי רעיון מהפכני: לשלב פירורי עוגיות פריכים במילוי. זה כשלעצמו לא כזה מהפכני, כי הרי ממלאים אגוזים טחונים יחד עם נוטלה, למשל (זו עוגת השמרים הראשונה שהכנתי, בשבועות לפני שש או שבע שנים), אבל מרקם של פירורי עוגיות, נניח לוטוס מרוסקות, לא הכרתי. מיד ידעתי שעליתי על משהו, כי בצק השמרים רך ונימוח, ומילוי קראנצ'י יכול להיות היסטרי.

20140515-190716.jpg

הלכתי למדף העוגיות לבחור עוגיות שוקולד צ'יפס, כשצדה את עיני חבילת אוריאו בציפוי שוקולד חלב. ואז ידעתי. העולם לא יהיה דומה שוב. זה לא רעיון מגניב רק בגלל שזה המילוי הכי קל בהיסטוריה של המילויים. זה רעיון מגניב כי זה מילוי שהוא פריך ורך. שוקולדי ומלוח. מרובה צבעים, מרקמים, טעמים, ריחות. כל מה שעושה קינוח טוב – מעולה. והוא גם המילוי הקל בהיסטוריה של המילויים. אפשר אפילו לשבור את העוגיות עם מערוך וסוגרים עניין.

רצתי הביתה להכין את בצק הבבקה הרגיל שכבר הפך להיות בצק השמרים הקבוע שלי. חלב, שמרים, ביצים, קמח ומלא חמאה אחר כך היה לי בצק רך וגמיש שאפשר אפילו לאכול עם כפית ולמות מרוב אושר. אבל אנחנו רוצים לחיות.

20140515-190710.jpg

חתכתי שוקולד וחלבה למילוי הראשון. פתחתי 15 סניקרס וקצצתי אותם למילוי השני. וחתכתי את האוריאו לקוביות בינוניות למילוי האחרון והמושלם מכולם. עכשיו, חכמה ובוגרת, אני יודעת שהאוריאו מתרכך באפיה. אבל באותה מידה הוא יכול היה להשאר קשה והתוצאה היתה אוריאו בפיתה. חששתי. פחדתי. אבל הלכתי עם הלב שלי.

20140515-190705.jpg

גלגלתי את הבצק הממולא, התפחתי חצי שעה, ושלחתי לאפיה.

20140515-190659.jpg

כשחתכתי את העוגה בחיל ורעדה כבר הבנתי שיש פה הצלחה: הסכין חדרה בקלילות דרך המילוי שהתרכך לגמרי. חלק מהחתיכות נשארו עם צבעוניות האוריאו המגניבה (שחור-לבן-שחור). חלק התמוסס לכדי מילוי פריך שמתפצפץ בפה. והקצוות השוקולדיים נמסו והשאירו שלוליות שוקולד מתקתקות.

20140515-190644.jpg

שווה כל אגורה, כל דקה, כל קלוריה, הכל. הרעיון הכי טוב שאי פעם היה לי, וכנראה האחרון.

פעם, הייתי דלוקה על מישהו עד כאב. נהגתי לכתוב סיפורים קצרים ואחד מהם התפרסם. זמן קצר אחרי שכולם קראו את הסיפור שלי, הוא שאל על מה אני חושבת. "על כלום", עניתי. "בטח על הסיפור הבא", הוא אמר. חייכתי במבוכה. לא חשבתי על הסיפור הבא. "מעניין לדעת על מה את חושבת. את כמו מי שימצא תרופה לאיידס" (נשבעת שהוא אמר את זה, ואני לא יודעת למה לא התחתנתי איתו באותו רגע. שורה של בחירות שגויות הובילו אותי לכאן). בקיצור, אני מרגישה שעכשיו סוף סוף המח שלי הניב תוצאה. תודה מח. אתה יכול לנוח עכשיו.

IMG_3839

הו כן

 

 

 

 

 

 

מחשבה אחת על “בבקה-אוריאו מפתיעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s