אופים עם מרת'ה: Sticky Bun

שבוע אחרי בצק הדייניש, היד שלי היתה במצב קשה. הכאבים היו בפרק כף היד, אך הקרינו למרפק ולכתף, ואני הבנתי בצער שכנראה צריך להקפיא את האפיה לתקופה. אבל בכל זאת היתה לי חצי כמות של בצק דייניש במקפיא, וביום שישי החלטתי להפשיר אותה ולקוות לטוב. המאפה שתכננתי לעשות מהבצק הוא הסיבה לכך שבכלל הכנתי את הבצק, והיה חבל לי לזרוק את כל החמאה הזו לטמיון.

P1030036

כדי לעודד את ידי האומללה, חנכתי מדבקות שפם שקיבלתי מבת דודתי האהובה, שיאירו קצת את חיי.

P1030035

Like a Sir

אז מה זה Sticky Bun? קראתי מישהי אומרת שזו צורת עינוי חדשה – לתת לאנשים לראות את המאפה הזה, אך לא לתת להם לטעום ממנו. וזה באמת עינוי, כי זה מאפה דייניש ממולא בפקאנים וקרמל פריך. אבל העינוי האמיתי הוא להכין את זה, כי המתכון הזה מלכלך ברמות שלא הכרתי. הקרמל נדבק לכל מקום (להלן Sticky), הפקאנים מתפזרים, הקרמל אפילו גולש באפיה וצריך להגן על התנור עם שתי תבניות. האם זה מצדיק את זה? יש מצב, כי זה באמת ממש טעים. אבל רק כשהידיים שלכם במצב תקין, כי על דלקת זה לא נעים. אבל נמשיך הלאה, כי שבוע אחרי זריקת קורטיזון נראה לי שאני כמעט בסדר.

מתחילים עם הכנת תבניות השקעים. מרת'ה דורשת שימוש בתבניות שקעים ענקיות, בגודל של כספל. לי יש קטנות, לכן הכל בחצאי כמויות.

מתחילים עם קיצוץ הפקאנים.

P1030038

חצי כמות למילוי המאפה, ולכן קצוץ דק. החצי השני לציפוי ולכן חצוי בלבד.

P1030040

לכל שקע משומן היטב-היטב יוצקים כף סירופ תירס / גלוקוזה בהיר, שזה, בגדול, סירופ סוכר.

P1030041

מוסיפים כף סוכר חום

P1030042

וכמה פקאנים

P1030043

מושיבים בצד.

את הבצק מרדדים (אאוץ') לצורת ספונג'בוב.

P1030044

זו דרכי לומר שהיי, יצא לי די מלבני!

p1030044

אל תשפטו אותי על הציור, כי בעיני יצא מדהים.
תשפטו אותי על הערכת המציאות הלוקה שלי.

בכל מקרה מרדדים, וכאן מתחיל הכיף. מורחים בשמנת חמוצה, מקור כל הטוב בעולם.

P1030045

מפזרים מעל פקאנים קצוצים

P1030046

ובוזקים מעל סוכר חום, למתיקות עדינה (ממש)

P1030047

מגלגלים יחד לLog. כלומר גליל.

P1030048

אותו מצננים במקרר עד שהוא ממש קשיח. וזה חשוב. הבצק מאוד מאוד רך, ואם הוא לא קר, יהיה קשה לפרוס אותו.

P1030050

אחרי צינון מלא פורסים את הגליל ומעבירים לשקעים שהכינונו מבעוד מועד.

עכשיו הנה עניין. אצל מרת'ה יש שקעי ענק, והפרוסות קטנות ונמוכות מהשקעים. כאן ניסיתי לפרוס דק מאוד, אבל הקוטר היה עדיין גדול מדי. מכיוון שכולם יודעים שהגודל לא קובע, אבל הקוטר כן, זו היתה בעיה שקצת עלתה על גדותיה. מסקנות? אין לי. זה מלכלך, היכונו.

P1030051

אין לי תמונות של הנזק. זה גלש ולכלך את כל תבנית השקעים וכל התבנית שעליה היתה תבנית השקעים ואת כל התבנית שהיתה במסילה מתחת לתבנית שעליה היתה תבנית השקעים. כל אלו היו שם כי מרת'ה התריעה. אז אי אפשר להאשים. אבל זה הרבה לכלוך בשביל מישהי שנשבעה לא לעשות כלים כי היד שלה כואבת.

כשהמאפים מוכנים, הופכים את התבנית ואוספים את הפקאנים שמתפזרים. גם בספר של מרת'ה נוצר בלאגן ולכן לא הרגשתי אשמה.

כמו כן, זה מלוכלך אבל נראה סופר טעים וזה באמת סופר טעים. אז על מה אני אתלונן?

P1030052

זה הכי טעים חם. אחרי שזה מתקרר, חימום במיקרו או בתנור מחיה אותם, אבל לא לגמרי. לכן עדיף לאכול ישר מהתבנית. המתכון הזה הוא גם דרך די מעניינת להכין קרמל, כי היא ממש פשוטה וקלה להריסה. מה שכן היא מלכלכת שבא למות.

אבל זה טעים, אז אני לא באמת יכולה להתלונן. האם אכין את המתכון שוב? כנראה שלא. האם כולם נהנו? בהחלט. האם לקחתי שני ימי מחלה בעקבותיו? לצערי.

הנה הן אצל מרת'ה, אל תאמינו לתמונות שלה כי בתמונות בספר המאפים מלוכלכים כמו שלי!

אני עכשיו במנוחת אבל זה לא אומר שלא אאפה דברים שלא דורשים רידוד ולישה ידנית. מזל שלא זוכרים כאב 🙂

8 מחשבות על “אופים עם מרת'ה: Sticky Bun

  1. הלכלוך רק עושה את זה יותר מעורר תאבון. יאם יאם!! וביחס למה שאני מסוגלת לעשות, הציור שלך הוא יצירת אומנות מרהיבה 🙂
    העיקר שאת מרגישה טוב יותר

    • גם אני מעולם לא אכלתי סינבון כי אני שונאת קינמון, וקצת כי זה נשמע כמו סבון.
      אבל בדקתי מתכון לסינבון והנה המסקנות:
      1. המילוי שם הוא חמאה, סוכר וקינמון. למרות שבמתכון של מרת'ה אמורים לשים קינמון בפנים (אך לא שמתי כי אני שונאת), זה עדיין טעם די שונה עם הקרמל והפקאנים.
      2. יש שם זיגוג שמנת וסוכר שפה אין (וטוב שכך).

      לסיכום: לא דומה.

      • אני מתארת לעצמי שזה טעים נורא, אני אנסה מתישהו (אולי כשיהיה אפשר לחזור ללבוש סוודרים).
        ומיכל, שמעתי שזה מגיע בכמה טעמים, לא רק בקינמון. ואני מתה על קינמון, הלוואי שיתחילו למכור בארץ מסטיקים בטעם קינמון.

        • אכן, יש גם עם שוקולד.
          אני איתך לגבי קינמון רחלי, מתה עליו. כשתרצי ללכת תגידי, אני אבוא איתך 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s