בשבוע שעבר הוזמנתי לערב בנות. אני לא מוזמנת להרבה ערבי בנות, ולכן ההתרגשות היתה גדולה. התבקשתי לאפות משהו, וזה מסביר למה הוזמנתי לערב בנות. בתוכנית היה הסרט Mean Girls החביב עלי מאוד, שהפך להיות אפילו עוד יותר חביב מאז שקראתי את האזנתי לספרה של טינה פיי, Bossypants. יש כמה רעיונות שמופיעים בסרט וגם בספר (למשל "חשבתי שאפשר להיות רק רזה או שמן. לא ידעתי שיכולים להיות כל כך הרבה דברים לא בסדר בגוף שלך"), ומפורטים יותר בספר. היא גם מקריאה את גרסת האודיו בוק, אז היא בכלל מומלצת.
בכל מקרה, ניצלתי את ההזדמנות להכין עוגה, כי לעבודה יותר מסובך להביא עוגות, ויש המוני עוגות בספר. במקום ללכת על איזו עוגת שיש קלילה, בחרתי בעוגה אחות של עוגת הפירורים, היא עוגת קפה דובדבנים. כפי שאמרתי כבר "עוגת קפה" בלשונה של מרת'ה היא מה שאנחנו קוראים לה "עוגה בחושה". אין פה טעם של קפה (להקלתי הרבה, כי אני לא אוהבת קפה). העוגה היא עוגה בחושה על בסיס שמנת חמוצה עם טעם עשיר, שזרועים בה פירות. עשיתי כמיטב יכלתי להרוס את העוגה, אבל בסוף יצא בסדר.
מתחילים בסופר, כשמחפשים דובדבנים חמוצים קפואים. לא יודעת אפילו מה זה אומר. אז קניתי חמוציות קפואות, שיש במדור הקפואים בכל סופר.
הפשרתי אותם היטב, ואז ייבשתי, כי לא רוצים מיץ חמוציות בעוגה.
העוגה עצמה די פשוטה ומוכרת.
ביצים, סוכר וחמאה מעורבבים יחד.
פה לא מערבבים את הסוכר והחמאה קודם כמו בעוגיות, כי המרקם מושפע רק ממידת העיבוד של הקמח לתוכו.
מוסיפים קמח ושמנת חמוצה לסירוגין, ומעבדים רק עד שנטמע יחד.
התוצאה היא בלילה מתוקה, עם טעם קל של גבינה אבל לא מאוד עשירה.
אבל חכו, יש עוד! קודם כל, מכינים פירורי שטרויזל שאתם בוודאי זוכרים מהבבקה.
חמאה, קמח, קינמון, מלח וסוכר מונחים יחד בקערה, ומעובדים באמצעות מעבד מזון ידני. אפשר גם חשמלי.
אני אוהבת את הידני כי הוא חוסך ניקוי כלים, וכי מאז שנחתכתי מהלהב של מעבד המזון, אני מנסה למזער את האינטראקציה שלי עם סכינים. בכל מקרה, בהתחלה התוצר לא כל כך נטמע, אבל תוך דקה-שתיים כבר יש פירורים לתפארת מדינת ישראל. הפירורים לצה"ל. או משהו.
זה גם נחמד כי קשה לעשות לבצק עיבוד יתר.
להרכבת העוגה נדרשת תבנית עם חור. מה שנקרא "סיר פלא". לא קוגלהוף. אבל אין לי סיר פלא. אבל לקחתי תבנית קוגלהוף. בניגוד לעוגיות ומאפים אישיים, בעוגות גודל התבנית חשוב. צריך להשיג את כל התבניות הרלוונטיות, כי אחרת ימשיכו להיות לי מפחי נפש. בכל מקרה, מתחילים עם מחצית מכמות הבלילה:
עליה מניחים את הפירות (אפשר כל פרי קפוא, מופשר ומיובש) כך שיהיו בשכבה אחת ולא יגעו בדפנות (כי הם יהפכו לדבק ויהרסו הכל).
ממשיכים עם מחצית הבלילה השניה.
ומקנחים עם הפירורים.
שימו לב שחלק ניכר מהפירורים נפל ישר לחור.
שולחים לתנור לאפיה. השימוש בקוגלהוף בכלל מטופש, כי זו בכלל לא עוגה הפוכה. אמורים לחלץ אותה מהתבנית ולהפוך אותה בחזרה, מה שבלתי אפשרי בתבנית הזו. אבל כבר התבייתתי על המתכון הזה, ולא אתן לו להכשיל אותי!
העוגה יצאה מהתנור ממש יפה. הפירורים פריכים, תוך העוגה עוד רך. כל שנותר הוא לחלץ את העוגה מהתבנית, ולזגג אותה בזיגוג החלב של מרת'ה. למודת אכזבות, חיכיתי את 10 הדקות שמרת'ה הורתה לחכות. והפכתי את התבנית.
אך אויה! חצי מהעוגה נשאר בתבנית! "זה לא כל כך נורא", אתם חושבים? Guess Again:
(זה היה אפילו יותר גרוע, זה כבר הפעם השניה שהוצאתי את העוגה). איכשהו, כשהחזרתי את העוגה לתבנית החלקים נדבקו יחד מספיק כך שלא שמו לב לזה כשהגשתי את העוגה. הישר מתוך התבנית, כמובן.
ועכשיו לזיגוג. פה זו כבר אשמתי המלאה. יש לי נסיון רב עם זיגוג מבוסס אבקת סוכר. אני מכירה את המרקם הנכון – מתפצלח בפה ומבריק למראה. אני יודעת שיחס הכמויות קריטי. אבל כשפתחתי את אבקת הסוכר, ולא היתה לי כוס שלמה, ושכחתי שיש לי עוד שקית על השולחן, החלטתי לעגל פינות קצת. לא היתה כוס אבקת סוכר, בקיצור.
רואים?
עכשיו, אמורים בכלל לנפות את אבקת הסוכר. אבל אין לי מסננת, אז קצת מעכתי את הגושים עם מזלג.
את שתי כפות החלב המלאות דווקא הוספתי. בבת אחת. בשלמותן. ולא לאט לאט עד שהמרקם מדוייק, כמו שצריך. התקבל נוזל שמזכיר דברים מגעילים. ואני מניחה שהוא בעצמו מגעיל, זה פשוט חלב וסוכר.
אוי ויי, זה נראה כמו משהו רע וגס.
עכשיו השלב להוסיף עוד קצת אבקת סוכר, אבל כאמור, שכחתי שיש לי עוד.
אז פשוט זיגגתי. הזיגוג דווקא השתלב היטב עם העוגה, סופר מתוק על הפירורים המלוחים על העוגה המתוקה עם המילוי החמוץ. טעים ומגניב. אבל לא כזה יפה.
הסרט היה כיפי כתמיד והחברה היתה נעימה. אכלנו פופקורן ואת העוגה. כשאכלתי את העוגה מיד אחרי פופקורן מלוח היא היתה מתוקה בצורה מבחילה. אבל זו הסיבה שכדאי לקחת כמה דקות בין נשנושים. וזה המסר הכי חשוב שכדאי לקחת מהפוסט הזה. וממני בכלל. תזמנו היטב את הנשנושים שלכם.
זה, והעובדה שללכת לשיננית זה חשוב. וגם לרופא שיניים.
למתכון (בגרסה היפה של מרת'ה. יש גם סרטון, אז אפשר לקבל מושג לגבי המרקמים המדוייקים, וגם קת'רין הייגל).
קסטיאל ועוד 
ממליצה לך פעם הבאה להשתמש דווקא בתבניות סיליקון, העוגה יוצאת במלואה
אני לא אופה בסיליקון. זה פיזור חום אחר והמאפה מתנהג אחרת. זה רלוונטי בעוגות תופחות כאלו, ששוליים שאפשר לטפס עליהם מועילים (בשמרים זה פחות חשוב, כשהתבנית רק נותנת צורה).