ספוילר: הפרק השבועי של פיוצ'רמה היה מושלם. פשוט מושלם. כמו פרקים נהדרים מעונות 1-4, מההתחלה ועד הסוף, פשוט שלמות. זה אולי מתבקש כשהכותב הוא ג'וש ויינסטין, שהיה שואוראנר של הסימפסונים, וכתב חלק ל"22 סיפורים על ספרינגפילד" ועוד כמה פרקים, אבל בפיוצ'רמה הוא התחיל לכתוב רק בסיבוב הנוכחי, וכתב בעיקר פרקים משמימים עד היום.
יחד עם זאת, הפרק הנוכחי – T.: The Terrestrial – מחווה ברורה לאי.טי וקריצה נחמדה לליגליזציה של מריחואנה + מלא בדיחות קקי (חייבים את האיזון הזה, זו לא תהיה פיוצ'רמה בלעדיו) היה מדוייק להפליא.
זה התחיל עם לררר, בנו והטלוויזיה. אנחנו מכירים את לררר מאז "When Aliens Attack" (עם אלי מק'ניל, פרודיה נושכת על אלי מקביל שמאז די נשכחה, אבל אז היתה סנסציה) והוא מככב בעוד שניים מהפרקים הכי טובים בסדרה (ועוד כמה פרקים טובים פחות) – The Problem with Popplers (שקיוויתי שמתישהו יספרו שבנו של לררר הוא התינוק מהפרק ההוא) ו-Spanish Fry. כל אלו מלמדים שהאומיקרוניאנים, ולררר במיוחד ממש מכירים בני אנוש. הוא אפילו גר קצת על כדור הארץ בעונה הקודמת ב-Lrrreconcilable Ndndifferences (פרק מקסים שכלל גם ביקור בקומיקון). אז למה הוא כל כך שונא חייזרים? למי אכפת.
זה המשיך עם החרם של ניקסון הנעלב על אומיקרון פרסיאיי 8, חרם תרבותי בעיקר שמבודד אותם מטלוויזיה איכותית, שגם היה מצחיק והיתה בו נימה של ביקורת לא ליטרלית. וזה המשיך כמובן עם נטישתו של פריי.
בין לבין גם ראינו לשניה את ברניגן וקיף, זכינו לראות שחזור של הנאום הקבוע של לררר, בגרסה ילדותית ומפוחדת, למדנו שבנדר גורם לקנביס לזרוח, למדנו שהדג משולש העיניים של הסימפסונס הגיע עד לאומיקרוניאנים, ועוד שלל רגעים, שהם מה שהופכים את פיוצ'רמה לפיוצ'רמה.
אבל החלק הכי טוב בפרק היה רגע קטן, כמעט בלתי מורגש לצופה הארעי. בנדר האשם נוסע לבדו לחלץ את פריי, רק הוא והטייפ. אכול אשמה, הוא גורם לטייפ לדבר אליו בקולו של פריי ולומר "you are my hero". בנדר עונה בדרכו הבנדרית: "Shut up Fry I know it". מה עוד צריך בחיים?
קסטיאל ועוד 